אמר פעם אחד האדמו"רים: אם אני זה אני כי אתה זה אתה , ואתה זה אתה כי אני זה אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני זה אני, ואתה זה אתה, אז אתה זה אתה ואני זה אני.
הרה"ק רבי שלמה אל עמי אומר: הזוכר מומי בני אדם, הוא עצמו בעל המומים. והרואה מומי עצמו, לא יראה מומי זולתו.
הרה"ק רבי שלמה אלעמי אומר: מי שהוא אצל עצמו חכם - אצל בני אדם הוא סכל.
הרה"ק רבי שלמה מבויאן אומר: הדור האחרון כלול מכל הדורות הקודמים, לכן הוא משיג חוכמה יותר מכולם.
כאב הזולת (פניני עין חמד, גיליון 583)
ְ להלן סיפור המעובד מתוך 'איש לרעהו', ויש בו כדי ללמדנו כי כאשר כואב האחר את צער הזולת - ימצא הוא את הדרך לעזור לו , וכן עד כמה צריך להיזהר מלשון הרע, מקנאה ומתחרות.
ומעשה שהיה - כך היה: בית הכנסת 'היכל מאיר', תל אביב. ליל שבת - אי שם לפני עשרות בשנים קריאות 'מזל טוב!' התערבבו באיחולי ' גוט שבת!' , לאחר שאחד המתפללים סיפר על בתו שהתארסה אתמול בלילה - ליל שישי. " עם מי? ", הוא נשאל, והוא עונה: "עם פלוני, בחור טוב! -" 'אוהו!' הגיב אחד המתפללים ועיניו יורקות אש " : אני לא מבין אותך. איך העזת לארס את בתך עם בחור כזה , שבקושי מתפלל? " הלה המשיך את דברי הארס באומרו: "הרי בשעתו ביררתי עליו. הוא לא אוחז לא בלימוד תורה ולא בתפילה. וזה מעבר למידותיו המושחתות, תחקור את זה... תברר! עשית שטות - אבל אולי אפשר עדיין לתקן! ". בדיוק כך הלה אמר. בלי טיפת אנושיות ובחוסר טקט משווע עמד האיש והשמיץ את החתן באוזני חמיו לעתיד. כאשר סיים האיש את ה'מי שברך', הגיב החותן התמים שהוא פשוט לא היה מעודכן. "עבדו עליי, נפלתי בפח", אמר הלה בקול . אך מיד התעשת והכריז: "אל תדאגו אני אתפטר מהבחור הזה במהירות ואבטל את האירוסין! " כוחו של לשון הרע. רחמנא לצלן.
אברך צעיר בשם ר ' בן ציון פלמן ניצב בירכתי בית הכנסת, ושיניו דא לדא נקשן. הוא הגיע לשבות בצל אביו הגאון רבי שמואל פלמן - רב בית הכנסת ולא חלם להיקלע לסיטואציה כה אכזרית ומביכה. מה שבעיקר כאב לו זו הידיעה הברורה, שמדובר בהשמצה זולה, תוצאה של קנאה. הוא הכיר אישית את הבחור מישיבת פוניבז' וידע , שכל מה שנאמר על הבחור בשקר יסודו. אך מה הוא יכול לעשות? כיצד הוא יכול לפעול? הלוא ברור , שאם ייגש לאבי הכלה ויאמר לו שזה לא נכון , הוא לא יאמין לו. ההשמצה כבר התקבעה בליבו , והוא כבר החליט לפעול... ַ הוא לא יתעלם מצרתו ומהביזיונות שצפויים לזולת. זו בעיה אישית שלו - והוא לא יירדם , עד שימצא פתרון! רק לפנות בוקר הצליח לנמנם מעט. עודו סהרורי צעד ביום ראשון לספסל לימודיו. בדרך ניגש אליו יהודי ומתעניין: "מה שלומך? הכול בסדר?" . היה זה הגאון רבי דוד פרנקל , שהבחין בפניו הנפולות וביגון האופף של מיודענו . זו הרי לא צרה פרטית שלו - אבל הוא לוקח את זה ללב כבעיה אישית! בסוף הוא מחליט לפעול באופן הבא: הוא נכנס לראש הישיבה, מרן הגאון רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל ומספר לו את מה שהתרחש. "צריך להציל את הבחור הזה!" הוא מסיים. הרב שך מציין , שהוא לא מכיר את הבחור ולא יודע מה נכון ומה לא, ומתעניין בדרך לסייע לו. הרב פלמן מדגיש , שהוא מכיר היטב את הבחור וניתן לסמוך עליו בנוגע לכל אינפורמציה.! הוא מציע לנסוע לבית הורי הכלה, ולדבר על ליבם... הרב שך מתלהב מהרעיון: יוצאים עכשיו! (למרות שבאותו הזמן הם היו באמצע סדר אל"ף!!) הוא מבקש להזמין מונית , אך הרב שך מודיע 'נוסעים באוטובוס!' במשך כל הדרך הרב שך מתחקר אותו שוב ושוב אודות טיבו המדויק של הבחור, והוא מספק את כל המידע. סוף כל סוף מגיעים לתל אביב. צועדים לבית הכלה. נוקשים בדלת ופוגשים פנים מופתעות. ראש הישיבה בכבודו ובעצמו הגיע לבקר אותם ! הרב שך פותח: "הייתי כאן בתל אביב לצורך עניין מסוים , וכשעברנו כאן, אמר לי האברך הזה, שהבת שלכם התארסה עם בחור פלוני שהוא בחור חשוב ובעל מידות ויגע ועמל בתורה ". אמרתי לעצמי: "אני לא יכול לעבור כאן , בלי שאעלה אליכם לאחל לכם 'מזל-טוב ' ולספר לכם על הזכייה הגדולה , שנפלה בחלקכם! ." הוא המשיך ושיבח את הבחור בשבחים נפלאים, וסיים: "אשריכם שזכיתם לכזה בחור - משהו! משהו! בחור מיוחד מאד במידות ויראת שמים! ." כמובן שלאחר דברים אלו, השידוך חזר למסלולו. הם הקימו דורות ישרים , ועד עצם היום הזה לא חולם אף אחד מהם , שהכול בזכותו של אברך צעיר , שהכאב של הזולת היה עבורו כאב אישי!
חוויית השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/