בכל שנה באזור נובמבר, כשאנשים בדיוק מתחילים להוציא את שמיכת הפוך מהארון (טוב, יש כאלה שמוציאים אותה כבר בספטמבר, רחמנא ליצלן), אני מתחיל לחשוב מה לעשות השנה עבור יום ההולדת של אשתי.
כיוון שיום ההולדת שלה חל בחורף, אז הדילמה היא לא כל כך מה לעשות, כי סקי היא שונאת וים לא בא בחשבון, אלא יותר איפה לעשות. תמיד זה נגמר איכשהו באחלה צימר בצפון אבל בחיים חשוב לגוון.
לא שזה כזה נורא. הרי צימר הוא שיא הרומנטיקה בהתגלמותה, במיוחד בחורף כשאפשר להתכרבל מול האח הבוער, ולראות איזה סרט טוב. אז למה שאנחנו לא נלך על זה גם כן פעם בשנה?
הבעיה היא שאשתי מאוד מקורית ומתאמצת כל יום הולדת שלי להפוך למשהו מיוחד, החל מהחגיגה ועד למתנה. אני תמיד מרגיש שאין לי סיכוי להתעלות עליה, אבל הפעם, החלטתי לנסות.
למען האמת גם בשנה שעברה הצלחתי להתעלות עליה כשלקחתי אותה לסופשבוע של אמנות ותרבות בפירנצה.
ככה שידעתי שהשנה אין לי הרבה איך להתעלות על אשתי, בטח שלא על השנה שעברה כיוון שחו"ל לא כל כך היה רלוונטי אחרי השנה מרובת ההוצאות שעברנו.
אז אם כבר צריך לצאת ולבחור צימר בישראל - למה לא לעשות את זה מיוחד?
ואכן אחרי שיחת טלפון שהייתה לי עם אחותה, איתה חלקתי את הבעיה שלי, ושגרה בגליל המערבי, עלה הרעיון המשותף הבא: להגיד לה שאנחנו נוסעים לאחותה, אבל במקום זה לעשות לה הפתעה ולקחת אותה לצימר, וככה להוסיף את הייחוד לחופשה.
אחרי אינספור התלבטויות בחרתי בישוב 'בוסתן בגליל' הסמוך לעכו, בעקבות המלצה מאחותה שטענה ש'אין כמו עכו בחורף, תאמין לי'. אז האמנתי לה ומיד הזמנתי מקום במתחם צימרים "פתאום כתום".
בתור מי שמכיר את אשתו, בניתי על זה שאיך שנכנס לרכב וניסע עשר דקות היא תרדם לצידי, ואכן כך היה.
היא נרדמה ואני השתדלתי להמשיך בנסיעה במהירות סבירה בלי בלימות פתאומיות או פניות חדות ומפתיעות שחלילה וחס יעירו אותה.
הניסיון שלי לשמור על ההפתעה עד הרגע האחרון היה כמעט מושלם, כיוון שמסיבה לא ברורה, איך שנכנסו למושב היא התעוררה וישר זיהתה שזה לא ממש המושב של אחותה.
היא שאלה אותי איפה אנחנו ואני רק חייכתי והמשכתי בנסיעה לכיוון הצימר הנבחר. תוך זמן קצר הגענו אליו והיא ראתה את אחותה עומדת בפתח עם זר פרחים ביד אחת וזר בלונים ביד השנייה.
אחרי התארגנות קצרה בצימר יצאנו, כפי שאחותה המליצה כאמור, לטיול צהריים בסמטאותיה של העיר העתיקה של עכו.
מזג האוויר שיחק לטובתנו והיה ממש נוח ונעים, המוכרים בשוק היו חביבים, והתפאורה של הים הוסיפה לרומנטיקה שהגיעה לפסגות חדשות.
חזרנו לצימר, ובתום שנת צהריים קלילה, בכל זאת אנחנו אשכנזים, התעוררנו והתפנקנו בג'קוזי עם בקבוק היין במשך שעות ארוכות. את המשך הערב לא אתאר, מפאת השמירה על הצניעות, של אשתי בעיקר אבל גם שלי.
מיותר לציין שבסיכומו של דבר לא ירד מפניה של אשתי חיוך ענק כל אותו היום. שזה טוב מצד אחד, אבל מצד שני, גורם לי לשבור את הראש מה אני אעשה ליום ההולדת שלה בשנה הבאה, לעזאזל.