אמרי שפר י"ט אדר א' ה'תשע"ו

אי-אפשר להתכונן למלחמה ובו בזמן למנוע אותה.

הייתה קבוצה של ילדים שטיפסו על עמוד גבוה ואף אחד לא הצליח להגיע למעלה רק ילד אחד, וכששאלו אותו איך הוא הצליח ענה: שכולם כשטיפסו הסתכלו כמה יש להם עוד לטפס התייאשו ונפלו, אבל אני לא הסתכלתי כמה יש לי אלא כמה כבר התרוממתי מהקרקע, וקבלתי חיזוק.

העולם הזה דומה ל "ים" יש גלים גדולים ולא ניתן לנצח אותם,  אלא, לומדים לשחות !

וידוע מה שהמליצו בעלי המגידים, לב חכם לימין ולב כסיל לשמאל שאם מסתכלים לצד ימין רואים כמה דפים למדנו אז מקבלים חיזוק, אבל בצד השמאלי רואים כמה נשאר וע"כ מתייאשים

.הכנסת אורחים לשמה

מוטקה, האיכר היהודי, עמד בשדה הסמוך לבקתתו, שפוף ורכון על רגבי אדמה טריים, שנחפרו זה עתה. כל לבו נתון היה לאדמה אשר סביבו. איש אדמה היה מאז ומתמיד.  איש פשוט היה מוטקה, איש אדמה. אך בתוככי גופו פועם לב יהודי, לימים טובים נוסע הוא העירה, להתפלל בציבור. ומדי יום בימו מקפיד הוא להתפלל בביתו, אף על פי שהמילים יוצאות מפיו טחונות ומרוסקות.  כאמור, עמד לו מוטקה באותו יום של סתיו בשדהו, מכין את האדמה לזריעת יבולי חורף, בתוך כך שמע חריקת אופן מעבר לגדר העץ הרעועה המקיפה את חלקת אדמתו. "יום טוב לך". שמע את קולו של מצ'איי שכנו. האיכר הנכרי המתגורר מעבר לשדה "בוקר נאה ומבורך" השיב מוטקה, מוטקה, אמר מצ'איי היום אחר הצהרים אני נוסע לעיר. אם חפץ אתה להצטרף עמי לקניית מצרכים מסוימים בעיר, בבקשה.  אם כך. אישר מוטקה, טוב מאוד נזקק אני בדחיפות לנסוע העירה,  זה מכבר הזמנתי כלי עבודה וסחורה מסוחר מקומי, והלה הודעני כי השבוע אוכל לקבל את הזמנתי,

אחר הצהרים, ניגש מוטקה אל דירת שכנו.  העגלה כבר מוכנה היתה. מוטקה נכנס עם צרורו לתוך העגלה,  כאשר מאצ'יי תפס את מקומו ליד הדוכן. הידה! דיו! גער בסוס, וזה החל לדהור קלילות בדרך הכבושה.  העיר גסטינין אינה רחוקה מן הכפר. את הדרך עוברים בנסיעה של שלוש שעות, לכל היותר. ברר... שמע לפתע את קולו של מאצ'יי ממרום הדוכן - מוטקה חושש אני לסערה! רוח חזקה מנשבת ועוד רגע קט יתחיל המטר...  האדמה מחכה לגשמים השיב מוטקה מבלי שתעלה על דל שפתיו תשובה אחרת. "אכן כן" השיב מא'ציי אך הדרך אינה נוחה לנסיעה בעת סערת גשמים". לפתע הבריק ברק והרעים הרעם. קילוח עז של גשם החל לרדת ארצה, העננים שהיו מקודם מפוזרים ומשנים צורה, התאחדו לעב אחד שחור, מלא וספוג מים והגשם הצליף בכל בשטף כביר. "חוששני שנצטרך לנטות מן הדרך ולחפש מקלט עד יעבור המתך אמר למוטקה . מאצ'יי החל לנטות מן הדרך, אי שם מצוי פונדק שם אפשר לחמם את העצמות במשקה חם, אין זה נורא כל כך. תוך שעתיים בקרוב יהיו בגסטנין. מוטקה הסכים לדעתו של מאצ'יי ואכן הגיעו כעבור זמן קצר ביותר לפונדק.

כאשר התבהרו השמים היתה השעה מאוחרת למדי. מצ'איי ומוטקה על העגלה. חושך היה סביב כאשר נכנסה העגלה לגסטינין היתה שעת לילה מאוחרת למאוד. הסוס זחל בעצלתיים בכבישים צרים בין טורי בתים חשוכים דומה כי אף הבתים שקעו בשנה עמוקה. " אלך ואלון אצל בן דודי" - אמר מאצ'יי למוטקה - הלז מתגורר על יד המנזר, אתה בודאי לא תרצה ללון בסביבה נוצרית, מה תעשה אם כן ? נענה מוטקה ואמר, "הואל נא בטובך להביאני לשכונה היהודית, שם מקווה אני אוכל למצוא איזו אכסניה ללינת לילה. השכונה היהודית חשוכה אף היא, הבתים היו סגורים על מנעול ובריח. " לילה טוב לך" איחל מאצ'יי למוטקה שירד מבולבל קמעא מן העגלה הוא השיב בקול רפה לברכתו של מאצ'יי, והחל פוסע בין הבתים והחצרות של השכונה היהודית.  עייף היה מוטקה, ונוסף לכך רעב מאוד, משעות הבוקר המוקדמות לא טעם טעם אכילה, והוא בתור איש עובד, איש אדמה, רגיל היה בסעודות גדולות ודשנות, עתה הציק לו הרעב ביתר שאת ורגליו נגררו בעייפות על פני הרחוב היהודי.

לפתע הבחין בנצוץ של אור הבוהק מחלון של בית. בשמחה רבה התחיל מוטקה לרוץ לכיון האור. הוא עמד לפני הדלת מתנשם בכבדות ובאגרוף קמוץ דפק עליה. שניות אחדות חיכה מוטקה כאשר אוזניו קלטו קול פסיעות,  מתוך הבית, המפתח סובב במנעול והדלת נפתחה. על הסף עמד יהודי שזקנו יורד לו עפ"י מידותיו, עיניים טובות, רחמניות ועמוקות ניבטות מפניו, ופניו קורנות בטוב לבב. "שמא בית זה הוא אכסניה? -  שאל את בעל הבית. "בודאי - השיב היהודי בחביבות - אלא מאי חשבת". "אם כך - גימגם מוטקה בשביעות רצון הנחני הקב"ה בדרך הנכונה" . "נכון, נכון יהודי יקר! אמר בעל הבית בוודאי הנחה הקב"ה אותך בדרך הנכונה. עייף אתה ודאי רעב וצמא?" "אכן כן אישר מוטקה,  הכנסת אורחים לשמה מצפה אני לארוחה דשנה. משקה להחיות את העצמות, ומקום לינה ללילה" . בוא והכנס יהודי חביב אמר בעל הבית, "קר בחוץ ועלול הנך חלילה להצטנן". מוטקה נכנס בשמחה פנימה. הוא התרווח על יד השולחן עמוס בספרים שונים. בעל הבית אץ ופינה קטע מן השולחן העמוס בספרים, פרס עליה מפית ועליה הגיש לאורח כוס חמין. מוטקה שתה בבהילות מרווה את צמאונו הלוהט בחמין משיב נפש. " ועתה דבר מאכל כלשהו פנה אל בעל הבית. החיוך לא סר מפניו של היהודי המארח. "עוד קט רחימאי... כאילו התחנן לפניו. הוא נכנס למטבח, הבעיר אש. והעמיד עליה קדרה מכוסה לחמם התבשיל. " טול נא ידיך חביבי. דיבר בעל הבית הנה הנטלה כאן. בבקשה" . מוטקה לגם מן המרק המהביל, טבל בו את הפת, ונאנח מחמת תענוג. "טוב מאוד" - הפטיר כלפי בעל הבית העומד עליו לשרתו - "שמא אוכל לקבל צלחת נוספת מן המרק. אשלם אי"ה ככול שיושת עלי. "בודאי ובודאי" זהרו פני בעל הבית. הוא מיהר למטבח וחזר משם נושא צלחת נוספת, לאחר שרווה ושבע הביט מוטקה סביבו בשביעות רצון. "הסעודה הדשנה", אמר למארחו, "זורקת עלי תנומה, איה הוא המקום בו אוכל לישון הלילה? "כאן בחדר" הצביע בעל הבית על מיטה מוצעת בירכתי החדר - "במיטה זו תישן, ותערב עליך שנתך" .

עייף היה מוטקה מאוד. הוא חכך בדעתו אם לפשוט בגדיו העליונים.  אך לבסוף גברה עליו העייפות. הוא נפל על המיטה כמות שהוא,  לבוש ונעול. עד מהרה נישא קול נחירתו ברחבי החדר. שקוע היה בשינה עמוקה ולא הבחין כלל כי "בעל האכסניה" מסיט לפניו את הצלחות ומסדר את ספריו ולאור העששית יושב ולומד כל אותו הלילה...  כאשר הקיץ מוטקה עם שחר, ביקש לשלם לבעל הבית דמי אכסניה.  אך היהודי הרגיעו, מדוע אץ הנך לשלם לי? לך להתפלל שחרית, אחר כך תבוא לסעוד על שולחני פת שחרית, ואז נסיים את החשבון. "היכן בית הכנסת? אם אני בעיר, נאה ויאה להתפלל במנין" . היהודי הוביל אותו לחלון והראה לו את הדרך לבית המדרש. "אני אבוא יותר מאוחר," אמר לו, לאחר התפילה פגש מוטקה את הסוחר,  אליו הגיע לגסטינין. דרך אגב סיפר לו על האכסניה הנאה בה התארח.  איזו אכסניה? לא ידוע לי על אכסניה המצויה במקום אשר אתה מתאר, הביט מוטקה בסוחר, והשיב בחיוך: "נו, אורח לרגע רואה טוב יותר מתושב קבוע "! "לא ולא! המקום שאתה מתאר אין בו אכסניה, ולפי מיטב ידיעתי מצוי ביתו של רבינו הקדוש רבי יחיאל מאיר, הידוע בכנויו "הצדיק מגסטינין". פיק ברכים אחז את מוטקה. היתכן כי התארח בבית הצדיק והוא לא ידע, היתכן כי נתן לצדיק לשמש אותו?!  תאר לי את מראה בעל האכסניה, האיץ הסוחר, ואגידה לך אם זהו,  ואכן תיאר את דמותו של הצדיק... כנקלה ופושע נהגתי, דיבר מוטקה בקול בוכים - הוא הצדיק הקדוש טרח והביא לי מאכל ומשקה, ואני ברוב אוולתי ישנתי על מיטתו ואפילו לא חלצתי נעלי... מוטקה נתן את קולו בבכי עז. "אין לך תקנה", אמר הסוחר, אלא אך ורק אם תלך לצדיק, תיפול לפניו ותבקש מחילה. תגלה לפניו לבך כי לא ידעת מי הוא ותבקש סליחה ותשובה על מעשיך. מוטקה לא היסס, רץ כחץ מקשת לעבר בית "האכסניה". הוא עמד לפני הדלת וכולו רועד ושיניו נוקשות.

חלושות הקיש על הדלת. הצדיק פתח לו הדלת ובחביבות אמר "שלום עליך! פת שחרית הינך רוצה בוודאי. בוא והיכנס. מוטקה לא יכול היה יותר להתאפק. הוא פרץ בבכי קורע לב: "חטאתי עוויתי פשעתי היש כפרה לעווני?" מה לך, אהובי? שאל הצדיק ברחמנות ... "רבי, לא ידעתי, רבי... התוכל למחול לי? בבערותי, נדמה היה לי כי לאכסניה באתי והטרחתי את כבוד קודשו... אוי לי מיום הדין!" הביט בו הרבי בחיבה ובחמלה. "יהודי יקר, יהודי יקר! נא להתאושש, איזה חטא הוא? מדוע אין לך כפרה? הלא זיכיתני במצוות הכנסת אורחים בגופי ממש..." אך מוטקה לא נרגע: "הסולח לי רבינו?!  חיוך עלה על שפתיו של הצדיק. "אסלח לך! אסלח לך, אך בתנאי אחד..." מוטקה עצר את נשימתו. מי יודע אלו תנאים עלול הצדיק להתנות עימו, איזה דרך תשובה קשה יטיל עליו. אבל אין מנוס! הוא חטא ועליו לכפר למען לא יאבד חלילה לעולם הבא! התנאי הוא - דיבר הצדיק בחיבה, "כי כל עת שתבוא לגסטינין תבוא להתארח בביתנו..."

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/