אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז" (שיר השירים), דהיינו, אם אדם הוא קבוע כחומה זו העומדת איתן, נבנה עליה טירת כסף, אפשר לבנות עליו. אבל אם אדם בבחינת דלת דירה שמסתובבת, פעם פתוחה ופעם סגורה, תורתו נעשית קרעים, ל"ע, ואז תורתו צועקת: "אם תעזבני יום - יומיים אעזבך''!) ברכת דוד(
"אע"פ שמצווה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה. לפיכך, מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתייה ושיחה וכיוצא בה, אלא בתלמוד תורה ודברי חוכמה". (הרמב"ם)
הדבר הכי גרוע בעניות הוא, שהעני מאמין שהעשירות תוציאו ממצוקותיו (ר' דובער מראדושיץ)
פעם הוכיח החפץ חיים זי"ע את אחד מראשי הישיבות הנודעים בליטא על כך, שמונע עצמו מלאכול בשר בימות החול, כדי לחסוך כמה שאפשר בשביל תלמידיו, וכך אמר לו החפץ חיים בין התפקידים הרבים המוטלים על כתפיו של ראש הישיבה יש עוד עניין נחוץ אחד, הראוי לתשומת לב מיוחדת, הדאגה שיהא לתלמידים הצעירים ראש ישיבה בריא
פעמים רבות נשאל רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, מהו השיעור הנדרש בפס' (משלי יג, כד) "חושך שבטו שונא בנו", ועד כמה יש להכות את הילדים. ותמיד היה משיב על כך, שבזמננו, שהדור חלש, אין כוח ל'שמאל דוחה', וצריך לחזק בעיקר את ה'ימין מקרבת'. (קונטרס 'דבר זה רבנו הגדול אמרו')
פעם נזדמן לידי רבי יעקב מעמדין מכתב בו נכתב התאריך טו"ב (בגימטריה י"ז) בתמוז. שרטט וכתב בגליון:אוי (י"ז) לו למי שטו"ב לו בי"ז בתמוז.
פעם נשאל הרה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג זיע"א (יומא דהילולא א' אייר) האיך אפשר לאהוב את חברו אף שאינו הולך בדרך הישר? והשיב כמו שאבר אחר באדם שלא יהיה טוב ויעשה שלא כרצונו, האם יכה את האבר הזה? כן בני ישראל כולם אחד ולכן נצרך לאהוב את כל איש ועי"ז יחזיר אותו למוטב.
פרח אחד יכול לעורר כל חלום.
חמש מאות דולר לרדת מהמטוס (הרב אהרן מרגלית)
בפעם הקודמת סיפרתי לכם איך עלינו בחוסר סדר על הטיסה חזור מליזענסק לישראל ודקות ספורות לפני שהמטוס ביקש להמריא התברר שיש בו נוסע מיותר שאין לו מקום ישיבה.
כשהחל הזמן לדחוק בכולנו ביקש אחראי חברת הנסיעות שכל אחד יבדוק האם יש סביבו מישהו שלא הגיע אתנו בהלוך. הבנתי שעלולה להיווצר כאן הלבנת פנים ובניסיון למנוע את שפיכות הדמים העתידית הצעתי חמש מאות דולר למי שיתנדב לרדת מהמטוס מרצונו הטוב ולחזור בטיסה של מוצאי שבת. דמות בלתי מזוהה נענתה להצעתי והתקרבה אליי מירכתי המטוס . כשהתקרב האיש לעברי זיהיתי את הבחור שישב לידי בטיסה הלוך . "רבי אהרן, אני מוכן לרדת ולחכות לטיסה של מוצאי שבת", הוא אמר, " אני מוכן להישאר פה, אבל תראה, רבי אהרן, אין לי פה בגדי שבת אין לי פה קפוטה, אין לי עליי כלום. חשבתי שאני יוצא לפחות מיממה, איך אוכל להישאר כך לשבת?". הנוסעים הסתכלו בנו ולא אמרו מילה. שעון החול של הטיסה הלך ואזל, תוך דקות ספורות יפקע אישור ההמראה שלנו, ונצטרך להישאר במקום עד צאת השבת. הסתכלתי בבחור ואמרתי לו את שהאמנתי בכל ליבי: " צדיק שלי, הרב'ה רבי מיילך יקבל אותך גם בלי קפוטה, אני בטוח. לרב'ה רב מיילך לא משנה איך אתה נראה, משנה לו המצווה הגדולה שעשית. ואתה עושה מצווה גדולה! אתה מציל יהודי מביזיון נורא ומציל את כולנו מחטא איום. וחוץ מזה, יש באזור ה'ציון' איזה אלף- אלפיים יהודים שתכננו מראש להישאר לשבת, אני בטוח שבין כולם תמצא לך קפוטה מתאימה, ולא רק קפוטה, אלא את כל הדרוש כדי להישאר ב'ציון' יממה נוספת".
הוצאתי את הכסף מכיסי והנחתי אותו בידו של הבחור, מנהל חברת הנסיעות שארגנה את הטיסה הבטיח לסדר לו מקום בטיסה הראשונה במוצאי שבת, והבחור ירד מהמטוס. התבוננתי בו רגע, ראיתי את כתפיו הזקופות ואת מבטו המחייך, וידעתי שגם הוא הבין שהרבה מעבר לכסף, המעשה שלו נאצל, במובן הפשוט ביותר של המילה. הטייס קיבל אישור המראה וכיוון את המטוס לעבר מסלול ההאצה ואני התחלתי לחזור למקומי, צעדתי אל ירכתי המטוס מוקף בעיניים מודות ומעריכות וניסיתי שלא לחשוב מה היה קורה לו לא היה הבחור נענה להצעתי. במושב השלישי או הרביעי ליד המעבר עצר אותי אחד האנשים. "סלח לי", הוא אמר, "אולי תסכים למכור לי את המצווה שעשית עכשיו?" התבוננתי בו בשאלה, והוא המשיך "איזו מצווה גדולה עשית, גרמת לכולנו שנגיע לארץ מבעוד מועד, לפני כניסת השבת, מנעת הלבנת פנים וביוש עצום שעלול היה להיגרם לאחד הנוסעים , ומנעת מחלוקת אדירה שכבר הייתה על סף התלקחות. וכל זה כל כך בזול! אני מקנא בך! אני מוכן לשלם לך כפול ממה שנתת לבחור, קח אלף דולר במזומן ומכור לי את המצווה שעשית" . לא הייתי צריך לחשוב רגע לפני מה שעניתי: "אלף דולר זו תשואה יפה, השקעתי חמש מאות ותוך חמש דקות אתה מציע לי כפול? אין מה לומר זאת השקעה רווחית ממש. אבל לא, את המצווה שלי אני לא מוכר. צר לי". המשכתי למקומי. המטוס המריא ויצאנו לדרך.
כשנורות ה'חגור חגורת בטיחות' כבו, השתחררה גם לשונם הקפואה של האנשים. השיחות במטוס החלו להתלהט ואנשים התחילו לדבר על מה שהיה. " אילו טיפשים היינו!" אמר קול מאחוריי "יושבים פה מאתיים אנשים וכולם מקטרים וצועקים במקום לחשוב מה לעשות" . "היינו צריכים רק קול שפוי אחד כדי ליישב את התמונה". אמר אדם אחר. "אם כל אחד מאתנו היה תורם שניים וחצי דולרים היינו פותרים את הבעיה בלי כל כאב הלב והלחץ המיותר", אמר קול שלישי. " התעכבנו 40 דקות, וכל כך הרבה אנשים צעקו ונפגעו, לא חבל?" שאל איש מבוגר בקול שקט מימיני. ואני שמעתי את הכול והודיתי לה' על הרעיון שנטע בליבי, ועל שגלגל על ידי את הזכות הגדולה להציל יהודי מבושה נוראה ולמנוע מריבה ומחלוקת גדולה.
לכם הקוראים, אני יכול לספר שלא נבואה או יכולת קריאת עתידות מופלאה ליוותה אותי בהצעתי, רק שאלה ברורה אחת ששאלתי את עצמי באותו רגע ושאותה כבר שמעתם ממני לא פעם: מה אני יכול לעשות כעת באופן מועיל! אם נזכה ליישוב הדעת ונתפלל לבורא עולם שייתן לנו בכל מצב שכל ישר שאינו מתלהם ואינו נסחף עם הזרם, ואם נזכה להיות ממוקדים בשאלה: מה אני יכול לעשות כעת באופן מועיל? אין ספק שה' יהיה בעזרנו ויסייע לנו לעשות את הדברים הנכונים והטובים, בתפילה שנזכה תמיד לעשות את הטוב והמועיל בעיני אלוקים ואדם.
השקים של 'נר ישראל' (נחום ברוין)
סיפר לי אבי מורי שליט"א : בצעירותי למדתי בישיבת 'נר ישראל' בבולטימור. מנהל החשבונות של הישיבה, סיפר לי את הסיפור הבא.
בישיבה היה נוהל, שלא נותנים צ'יק שאין עליו כיסוי. כלומר, למרות שהגיע הזמן לשלם משכורת לרבני הישיבה, לא היו נותנים צ'יק עדיין. היו רושמים את הציק, ומחכים לראות מאיפה יבא הכסף - ואולי זה נרמז בכוונת הפסוק מאין יבא עזרי... ובכן, בכל פעם - היה הדבר חוזר על עצמו : בכל פעם שהיה חסר את הכיסוי בחשבון הבנק של הישיבה, היה מגיע צ'ק בדואר של אותו היום, על הסכום החסר. לעתים, זה היה כמה צ'קים ביחד - כמה תרומות, וכולם הצטרפו יחד לכסות את הסכום החסר לישיבה. והאמת שזה חזר על עצמו כל כך הרבה פעמים, עד שכבר לא היה זה חידוש במשרד הישיבה.
פעם אחת - מספר מנהל החשבונות, היה חסר לנו סכום גדול יותר מכל מה שהיה חסר אי פעם בהיסטוריית הישיבה, ולא היה שייך , למרות הרצון הטוב - לשלם משכורות לרבני הישיבה. גם אם יקרה נס - ויבואו יחד כמה צ'קים, לפי מה שרגילים כאן לעשות - לחכות לנס הקבוע, בכל זאת, הסכום רחוק מלהיות מספיק. ומה אתה חושב שקרה ? מה שקרה הוא שנפטר אדם ערירי, והשאיר את כל כספו בירושה - למען הישיבה הקדושה 'נר ישראל' - וכך גם הסכום הענק שהיה חסר, בדיוק בתאריך הראוי - עשה את דרכו לשלם את המשכורות של רבני הישיבה. הנה כי כן, זה מצטרף לרשימת הניסים שמראים שהקב"ה מחזיק בצורה לא טבעית, את הישיבות הקדושות.
חוויית השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/