אדם שרגיל לשקר, מוסרים אותו בידי מלאך שקרן, המלווה אותו תמיד, ואינו חדל לרמותו ולומר לו על מצווה שהיא עבֵרה, ועל עבֵרה שהיא מצווה . )תנא דבי אליהו(
אומרים בשם הצדיק רבי שמואל ממודז'יץ זצ"ל, מה טעם דגים שבים אומרים את הפסוק "ואמת ה' לעולם" (תהלים קיז) כמבואר בגמרא (פסחים קיח:). מה ראו לשבח את הקב"ה דווקא במידת האמת ?! אלא משום שדרכם של הדגים להיות מכוסים מעיני בני אדם ולכן לא שולט בהם עין הרע כידוע. וכל עניין השקר קיים רק לעיני בני אדם, אבל בחדרי חדרים שאין לו לאדם את מי לרמות הריהו נוהג כפי שהוא באמת, ולכן הדגים שמכוסים מעיני האדם ראויים לשבח את ה' במידת האמת.
אמרו בעלי המוסר בנובהרדוק דרך צחות: מדוע יש לרקוד לפני הכלה דוקא? מפני שהכלה "מפקרת דעתה ורצונה" בבואה להתקדש (כמבואר בר"ן נדרים ל/א), ומי שיכול להפקיר רצונותיו ולבטלם בפני האחר, ראוי לרקד לפניו.
בשעה שאבוא לעולם הבא ישאלוני: למדת תורה? אשיב: לא. נזהרת בתפילה? אשיב: לא. עסקת במצוות ובמעשים טובים? אשיב: לא . יאמרו לי: אם כן, אתה מקיים את "מדבר שקר תרחק", ומטעם זה בלבד ראוי אתה לחיי העולם הבא. ) רבי אלימלך מליז'נסק(
השקר של העולם הזה הוא שקר משולש: נוח וקל לשקר; השקר מתקבל יותר מדבר אמת; הכול חשודים בשקר . )הרבי הריי"צ מליובאוויטש(
ואלה המשפטים.- כנגד עשרת הדברות הזהיר הקב"ה את ישראל על המשפטים עשרה לאוין ואלו הן, לא תכירו פנים, לא תגורו, לא תעשו עול במשפט, לא תטה משפט, לא תכיר פנים, לא תקח שוחד, לא תשא פני דל, לא תהדר פני גדול, לא תטה משפט אביונך, ודל לא תהדר בריבו, ולכך נסמכה פרשת משפטים לדברות. (מדרש השכם(
ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. ובמה היה עוסק משה באותם מ' יום, אלא בא ללמדך שלא היה בו שום עסק כי אם בתורה ומצוות, ואם משרע"ה ששמע מפי הגבורה היה צריך עוד לעסוק, הדיוט מהדיוט על אחת כמה וכמה. (מדרש אגדה(
" יצר הרע נותן תגמול במזומן, ולעומתו יצר הטוב נותן את התגמול בהקפה. לכן הבריות נמשכות אחר יצר הרע, הנותן תמורה במזומן" )רבי מרדכי מצ'רנוביל(
הרכבים בעולם (נשלח ע''י ח.ש.)
בחור יתום שסבל מרורים בחייו מקשיים בסולם העליה, ולכל מקום שפנה נתקל בקשיים רבים ומכשולים לאין ספור, נכנס אל הרה"ק ה'פני מנחם' זי"ע ובכה לפניו במר נפשו על כל הקשיים האלה המוצאים אותו בכל עת ובכל שעה, זאת בנוסף להיותו יתום ובודד בעולמו, והתבטא לאמור שהרי הוא מרגיש כאילו מכניסים לו מלעילא מכשולים באופני חייו ואינו יכול לנסוע בהם כרגיל ובמנוחה . נענה הרבי ואמר, הנה שני כלי רכב ישנם בעולם. יש רכב רגיל שבו נוסעים בני האדם ממקום למקום, ויש את הטאנק שהוא כלי רכב לעתות מלחמה . והנה בעוד שהרכב הפשוט נוסע במהירות גדולה מבלי כל קושי, הרי שהטאנק נוסע לאטו ואינו יכול למהר בדרכו כל כך, סיבת הדבר נעוץ בשרשראות הברזל הכבדים החגורים על אופני הטאנק , הם אלה המונעים מעמו את הנסיעה המהירה מחמת כובדם . אך מאידך גיסא במקום הרים וטרשים אי אפשר לרכב הרגיל לזוז ממקומו כלל, ואילו הטאנק לא די בכך שהרי הוא יכול ליסע בכל מקום שהוא, אלא יש בכוחו אף לשבר סלעים ובתים ולנסוע כאוות נפשו כשבדרכו רומס הוא את כל הבא בדרכו , ואף כוח גדול זה אין לו אלא עבור אלא השרשראות הכבדות השוברות ורומסות את הכל.
אף אתה כן, סיים הפני מנחם לבחור, כי דוקא אלו הקשיים הנערמים בדרכך ואינם נותנים לך להמשיך בקלילות ובמהירות, דיקא הם אלה המביאים לך כוח רב בידך לשבור ולנתץ את כל כוחות הרע ולהתעלות בקרבת א-לוקים באופן שאין לשער. כי דייקא מתוך הקושי יכול האדם לצמוח ולגדול בעדי עדיים , ולפום צערא אגרא.
וואלט איך, זאלט איך - (אילו. אז). (דברים טובים -פרשת יתרו)
מנקיי הדעת שבירושלים היה הגה''ח ר' לייב'קע גלויבערמאן זצ''ל, יהודי משכמו ומעלה שעוד זכה להסתופף בצילו של הרה''ק רבי ישראל מסטאלין [ה'ינוקא'] זי''ע. בערוב ימיו קבעו הרופאים שמחמת סכנת חייו יש לכרות את רגלו. באמצע הניתוח שנערך על ידי כמה רופאים, יצא אחד הרופאים ונענה למול בני המשפחה שטעות היתה כאן, וכלל לא הוצרכו לכרות את הרגל, אך את הנעשה אין להשיב. אחר גמר הניתוח משהקיץ רבי לייבק'ע, שוחח עמו אחד מבני המשפחה, ובטעות פלט מפיו שהרופאים הודו שטעות היתה בידם, ועל פי ה'רפואה' היה אפשר למנוע את הכריתה, נזדעק אותו חסיד ואמר - תוך כדי שהוא מראה על אזניו, אזניים אלו שמעו מפי רבינו הקדוש ה'ינוקא' זי''ע, שיוואלט איך, זאלט איך זה אפיקורסות גמורה (פי' אם האדם אומר אם הייתי עושה כך וכך, היה נמנע מאתי דבר פלוני, וכיו''ב - הרי זו אפיקורסות גמורה), כי אינו מאמין שהכל משמים בא. ואמר ר' לייבקע, ב'ספרי הרפואה' שלהם, יכולים הם לכתוב שרגל כעין זו אינה צריכה כריתה, אך 'רגל זאת' וודאי היתה צריכה כריתה, וראיה, שאכן כרתו אותה, הרי שכך ציווה הבורא יתברך.
חוויית השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/