|
המקריות היא הדרך של א-לוקים להישאר אנונימי", התפיסה הרואהבכל דבר "מקרה", מטשטשת ומסתירה את היד הא-לוקית המכוונת והמנהיגה. (איינשטיין).
" ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מיטתך... ". השגחת הבורא על עולמוניכרת בכל צעד - ושעל, קטון כגדול. אף על המיטות ובחדרים --
חכמת הקיסר.
קיסר צרפת נפוליון בונפרטה ישבמהורהר ומודאג באוהל המפקדה. המידע שהגיע מהחזית לא היה מעודד. צבאות רוסיה,אוסטריה ופרוסיה (כך נקראה אז גרמניה) עמדו להביסו. החורף הקשה עשה שמות בצבאצרפת. מתוך חצי מיליון חיילים, נותרו בחיים מאה אלף בלבד! עכשיו התכוננו שלושתהצבאות האדירים לקרב המכריע שבו הם תכננו לכבוש את צרפת ולהוריד אותו מכסאמלכותו. מפקדיהצבא הביטו בקיסר בדאגה. 'הוד מעלתו',' אמר אחד הגנרליםשאזר אומץ, 'מצבנו בכי רע. הצבא איבד את רוח הלחימה והאויביםצוברים כוח ועידוד. אינני יודע כמה זמן נוכל להחזיק מעמד'. בניגוד לדעתו, היו אחרים שהביעו אמונהבכוח הצבא להתאושש ולהגן על המולדת, וטענו שיש להמשיך בלחימה. הדיון הסוער נמשךזמן רב, עד שאחד מעוזרי הקיסר נכנס ואמר כי מחוץ לאוהל ממתין שליח של מפקדישלושת הצבאות, ובפיו הצעה לסיום המלחמה. נפוליון הרהר רגע קט, וסימן בידולהכניס את השליח. השליח היה איש מפורסם ממשפחת אצילים מכובדת ורבת השפעה. הוא קדכלפי נפוליון לפי כל כללי הנימוס. 'הוד קיסרותו, לכבוד ולעונג לילשהות במחיצתו של מנהיג מהולל כמוך', פתח ואמר, 'ואני מאושר שניתנה ליהזכות ההיסטורית להציל את צרפת מתבוסה כואבת ולתרום את חלקי הצנוע להמשך ישיבתךעל כסא מלכותך עוד שנים רבות'. השליח עצר לרגע והביט בפניו של נפוליון כדי לבחון את תגובתו, אךבהבעת פניו של הקיסר לא ניכר כל שינוי. 'שלוש הממשלות ביקשוני למסור לך זאת, המשיךהשליח, 'במקום להמשיך בהקזת הדם, הבה נגיע להסכם הפסקת אש. צרפת תוותר על כמהמהשטחים הנתונים במחלוקת, ובתמורה מתחייבות ממשלות רוסיה, פרוסיה ואוסטריה לחדולמהתקפות ולהחזיר את השלום והשלווה לאירופה'.
הקצינים הביטו בדריכות לעבר נפוליוןוציפו לתשובתו. אם הוא יקבל את ההצעה, רבבות חיילים יינצלו ממוות בשדות הקרב, אךמאידך ייתכן שהצעת השלום אינה אלא תכסיס ערמומי, וברגע שצרפת תיסוג מהשטחיםהחשובים שמגנים עליה, יתנפלו המדינות ויכבשו אותה בקלות. נפוליאון ידע זאת, וחשאת כובד האחריות. הוא קם ממקומו ואמר לשליח: 'תן לי מספר דקות להרהר בדבר, ואזאתן לך תשובה'. הוא החל להתהלך באוהל הלוך ושוב כשהוא נתון בסערת מחשבות. השליחעמד במקומו, מצפה לתשובה. תוך כדי צעידה, כאשר הקיסר חלף ליד השליח, נפל לפתעכובעו המלכותי על הארץ, ממש לרגלי השליח, אך נפוליאון התעלם והמשיך לצעוד. לאחרעוד כמה דקות, נעצר הקיסר מול השליח ואמר נחרצות: 'אני דוחה את הצעתם של שולחיך.איני מוכן לסגת ולו ממטר אחד מאדמתה של צרפת!' השליח לא ויתר. הואקרב אל נפוליאון שהיה במרחק ניכר משאר הקצינים, ואמר לו בשקט: 'אדוני הקיסר, איןמדובר רק בצרפת, אלא גם בעתידך האישי. אם תוותר תישאר מלך, אך אם אחזור אל שולחייעם תשובתך השלילית, הם יפתחו בקרב ורב הסיכוי שצרפת תובס ואתה תודח'. הביטנפוליאון בשליח, ואמר בחיוך נוגה: 'כשליח מיוחד אתה בוודאי יודע את המתרחש בחדריהמלחמה של שולחיך, ולכן אתה יודע היטב שהצעה זו אינה אלא מלכודת. מפקדיך אינםמתכוונים להפסיק את המלחמה עד שיורידו אותי מכיסאי'. 'ואם תשאל מאיפה אני יודעזאת', המשיך נפוליאון ואמר, 'אענה לך מיד: כשצעדתי לידך מקודם, שמטתי את כובעילרגליך בכוונה. ביקשתי לראות כיצד אתה מתייחס אליי באמת. לו ידעת שאני עומדלהמשיך להיות מלך צרפת, היית מרים מיד את כובעי ומגיש לי אותו ביראת כבוד. אולםכאשר הנחת לכובע המלכותי להתגולל על הרצפה, ידעתי שכבר אינךמתייחס אליי כלמלך, כי אתה יודע שימיי על כסא המלכות ספורים'.
השליח המיומן שמע את תשובתו שלנפוליאון בפנים חתומות ולא הגיב, אך בלבו ידעשהקיסר הצרפתי החכם צודק. נפוליאון התעלם מדבריו ומאמרותיו, ובחן רק את התנהגותוואת מעשיו, וכך הצליח לזהות את כוונותיו האמיתיות. השליח חזר אל שולחיו ואמר להםשנפוליאון לא נפל בפח שהם טמנו לו. ואכן, תוך זמן קצר פתחו שלוש המדינות בקרבגדול נגד צרפת, שהפך למרחץ דמים, ולא הסתיים אלא כאשרהם הצליחו להוריד את נפוליאון מכיסאו ולשלוח אותו לגלות באי בודד, שבו שהה עדיום מותו.
בפרשה הנקראת בשבת זו, הנקראת 'שבתהגדול', התרחש במצריים אירוע דרמטי. כל משפחה מבני ישראל נטלה שה וייעדה אותולהקרבת קרבן פסח. הצאן היה העבודה זרה של המצרים, ונטילת שה ושימוש בו לעבודת ה'נחשבה לפגיעה חמורה באמונתם של המצרים. ודווקא משום כך, חשיבותו הרבה של הדבר. עדאז חשבו פרעה ועבדיו שהם מצליחים לשעבד את רוחו של עם העבדים היהודי, אבל במעשההזה, הוכיחוהיהודים במעשים שהם כבר לא עבדים, ואין להם שעבוד נפשי, אלא הם עם העומד לצאת לחירות. ואכן,באותו שלב אומרים יועציו של פרעה: 'הטרם תדע כי אבדה מצריים?' - כי כשאדם מסירמעצמו את העול של השעבוד הנפשי והקשר אל העבדות , הוא כבר על דרךהמלך ליציאה לחירות ולגאולה.
|