אמרי שפר י"ט טבת ה'תשע"ו

• אם תלמד לתת כמו שאתה לוקח, אם תדע להקשיב לפני שתתווכח, אםתשקול שנית בטרם תתרתח, אם לעיתים תוותר ותהיה זה שסולח, אם תשתדל מעט גםאחרים לשמח, אם תזכור שהסבלנות עוזרת לנצח אז תדע סוף סוף וידעו כולם- שגדלתבאמת ובגרת בן אדם-- {רבי קיפלינג}
• יש בעיות שאין צורך לפתורן--
• אם דלת אחת נסגרת דלת אחרת נפתחת--
• לא כובד המשא מכריע אותנו, אלא איך שאנו נושאים אותו--
• במקום להתפלל שיהיה לך טוב בגן עדן, הפסק לעשות לעצמך גיהנום--
• החטא הגדול ביותר של אדם מישראל הוא כשהוא שכוח שהוא בן מלך--{רבי מקרלין}

אם אלוקים מביא אותך לזה, הוא יעביר אותך את זה.

"     הסנה בוער באש - אבל איננו אוכל ". זהו טבעו של עם ישראל. הוא סופג מכות אנושות מהשואה, האינקוויזיציה והפרעות . אבל חרף הכול, "איננו אוכל"; נותר הוא חי וקיים! (הרב ברוך -מרדכי אזרחי)

ועתה נלכה דרך שלשת ימים במדבר.- האור החיים הק' שואל: מדוע ציווה ה' את עם ישראל לגנוב את דעת פרעה ולומר שהולכים רק לשלשה ימים? ושישאלו את כליהם?  והוא מתרץ: מידה כנגד מידה, כשם שפרעה בא אל עם ישראל בפרך = פה רך ורק אח"כ באה עליהם הרעה (פרך אמיתי) אף כאן ציווה ה' שתהיה מידה כנגד מידה שעם ישראל יפנו תחילה למצרים בפה רך ורק לאחר מכן תבוא עליהם שלמות הרעה.

עכשיו אני מתחיל במה שיכולתי לעשות כבר לפני עשר שנים . אבל אני שמח שלפחות לא חיכיתי עשרים שנה.

חסד - הצלת חיים!

סיפר אברך ששמע את הסיפור מבעלת המעשה: שתי נשים נהגו לחלק מדי שבוע מצרכים לעשרים משפחות.  הן היו אוספות ממכרים ומחנויות מזון מצרכים מדי שבוע בשבוע ולקראת שבת היו מחלקות אותם על פי רשימה מסודרת לעשרים המשפחות.

באחת הפעמים, לאחר שחילקו 19 חבילות.  אמרה אחת הנשים לחברתה: "אני עייפה,  אין לי יותר כוחות.  אני לא מסוגלת ללכת ברגל ולמסור את המנה האחרונה. ב"ה זכינו , משפחה האחרונה לא תמות מרעב והיא בוודאי תסתדר.  פשוט אין לי כבר כוחות!" חברתה חשה מועקה פנימית בליבה . היא דמיינה כיצד האישה הנזקקת האחרונה ברשימה ממתינה בקוצר רוח שיגיעו אליה ומי יודע אם היא תסתדר.  ולא רק זאת אלא עגמת הנפש שתיגרם לה על שלא הגיעו אליה. בוודאי ובוודאי תצער אותה לקראת שבת.

"     את מוכרחה לאזור כוח . אני לא יכולה לחזור לביתי ללא המנה האחרונה.  בואי, אזרי כוח ויחד נעשה את המצווה בשלימות.  בלי חלוקת המנה האחרונה מי יודע איזו עוגמת נפש תהיה למשפחה הזאת,  והצער שנגרם לה אף אינו שווה את כל 19 המנות שחילקנו! אני מתחננת אלייך,  אנא בואי".

מילים אלו שיכנעו את חברתה להמשיך ולחלק את המנה העשרים. לאחר חלוקת המנה האחרונה שבו לבתיהן בגילה ובשמחה על כך שגם השבוע זכו לשמח את המשפחות.

לקראת ערב בביתה של האישה ששידלה לסיים את המצווה נשמעו קולות משונים מחדר האמבטיה: "אמא! אמא! הצילו! הצילו!" זעקות שבר נשמעו ואט־אט הקול הלך ונחלש: "א...מ...א א...מ...א א...נ...י ל...א י...כ...ו...ל י...ו...ת...ר!". האם רצה לאמבטיה והנה שוד ושבר.  בנה הקטן הוכנס לתוך המייבש כביסה! אחותו סגרה עליו את הדלת והוא הסתובב שם במקום הבגדים. שערותיו נתלשו בסיבובים ובנס הוא ניצל! האם שרצה בבהלה כמעט שלא יכלה אף היא לפתוח את הדלת של המייבש ולהצילו מרוב ההלם שאחז בה , אך מהר התעשתה,  פתחה את הדלת והוציאה את בנה החבול.

סיפרה האם שתוך כדי הצעקות והריצה לחדר האמבטיה , נגלתה לפניה דמות האישה שקיבלה את המנה העשרים . היא חשה שהיא "רצה" יחד איתה לחדר האמבטיה ו"משכה איתה" את הבן.

"ריבונו של עולם ! הבנתי!" -  בכי חנוק מדמעות שטף את פניה. - " אני מבטיחה לך,  רבונו של עולם, שעד סוף חיי אחלק את המצרכים עד המנה האחרונה.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/