אמר הרה"ק רבי אהרן מבעלזא בסעודת הבר מצווה שלו, על הפסוק: "הלוך ילך ובכה משך הזרע, בא יבוא ברינה נושא אלומותיו", כי במשך ימי הילדות האב 'הלך ילך ובכה' כי הוא 'נושא' על כתפיו 'משך הזרע' - העוונות של זרעו, אבל כאשר 'בא יב"א' בגימטריא י"ג - כשהבן נעשה בן שלש עשרה, אז האב 'ברנה' כי הבן בעצמו 'נושא אלומותיו'.
הגאון מצ'יבין, רבי דב-בעריש ויידנפלד, ביקש מאחד הנוכחים בחדרו להביא לו ספר כלשהו מארון הספרים. הלה מיהר למלא את בקשתו והגיש לו בשמחה את הספר. אמר לו הגאון: "יישר כוחך". נענה האיש בנימוס: "על לא דבר". חייך הגאון ואמר: "אילו הייתי אומר לך 'תודה', היה מקום שתשיב בנימוס 'על לא דבר', אבל מכיוון שבירכתי אותך בברכת 'יישר כוחך', היה עליך לענות 'אמן'. אם יהודי מברך אותך, ואין זה משנה על מה ולמה, עליך לענות 'אמן' ולבקש שהברכה תתקיים".
וייקץ יעקב משנתו. לאחר ארבע עשרה שנה שלא ישן בבית שם ועבר, קץ יעקב ומאס בשינה. (אור למאיר(
''חתן דומה למלך" - עד מתי? הגה"צ רבי הירש פאלי היה אומר כל זמן שאשתו מלכה! ("נר" מפי המשפחה)
אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך (מוסף שב"ק יתד נאמן - תשע"ג)
סיפור זה קרה בשמחת תורה תשנ"ח, באמצע אמירת ההלל. הגאון רבי נתן איינפלד שליט"א חש בכאב ברגלו השמאלית. הכאב הלך והתעצם עד שלא יכל להשתתף בהקפות, ובקושי גרר עצמו לקבל עליה לתורה. בחיבורו 'מנחת נתן' על אגדה הוא מגולל בארוכה את פרטי הסיפור, כיצד סחבו אותו הביתה באמצעות כיסא גלגלים, ייסורי התופת, וכיצד שבדק אותו הרופא במוצאי החג, ניפלט מפיו זעקות על כל נגיעה ברגל. בסופו של דבר הגיע לבית החולים, שם - בתום סדרת צילומים - אבחנו ברגלו את המחלה הנוראה. כעת התווספו להם ייסורי נפש לייסורי הגוף, והוא פנה להתייעץ עם הרב ר' אלימלך פירר שליט"א שהפנה אותו לפרופ' דקל מרמת גן. בינתיים שיגר שליח למרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א שיתפלל לרפואתו. לאחר בדיקה דחה פרופ' דקל בלעג את האבחון בדבר המחלה הנוראה, אך טען שעם טיפול הולם ישכחו הכאבים כעבור שישה שבועות אך יהיה צורך בטיפול פיזיותרפיה במשך שנה שלמה!
שבוע חלף משמחת תורה. הייסורים הלכו וגברו, בעוד הכדורים - ואף הזריקות - לא משכחים את הכאב. היה זה ביום חמישי כאשר רעייתו יצאה לקניות לכבוד שבת, והוא הציע לה לנעול את הדלת מבחוץ כיוון שבלאו הכי איננו מסוגל לגשת לדלת. לפתע נשמעו מכיוון הדלת נקישות רמות, היה זה הרב אפשטיין - נאמן ביתו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א- שקרא: "הרב נמצא למטה במכונית ורוצה לעלות לבקר!" בעודו מדלג על רגל אחת חיפש מפתח ברחבי הבית ולא מצא... בסופו של דבר התקיים הביקור הקצר מאחורי הדלת הנעולה. בעוד מצד אחד ניצב הג"ר נתן וזועק בבכי: "רבינו, יש לי ייסורים נוראים!" ומעבר לדלת נשמע האיחול: "ר' נתן, רפואה שלמה! רפואה שלמה!" משם פנה הג"ר נתן למרפסת כדי להביט באורח הדגול שחוזר למכוניתו, ושוב נשמעו האיחולים "רפואה שלמה"! כאשר התרחקה המכונית נכנס הביתה ולפתע שם לב שהוא צועד על שתי רגליו "הייתכן? לא! אין זה אלא דמיון! הרמתי את רגלי השמאלית - ומאומה, אין כאב... מיששתי אותה בידי, זכרתי איך זעקתי מרה אך אמש, כשהרופא נגע ברגל נגיעה קלה, ועתה, כלום... אין שום כאבים". בתגובה פרץ על המקום בריקוד ספונטני שכולו הודאה להשם. רק כעבור עשר דקות נכנסה רעייתו הביתה ומצאה את החולה... רוקד! "אני משלים את הריקודים של שמחה תורה" הסביר לה. הג"ר נתן התקשר מידית להרב אפשטיין שיעדכן את מרן הגר"ח שליט"א -שכאשר סיים לשמוע זאת אמר בפשטות: ומה הפלא? הרי זו גמרא מפורשת 'אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך'!
חוויית השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/