הכלל במשפט הפלילי הוא כי בית המשפט מרשיע אדם שהודה בעבירות המיוחסות לו בכתב אישום שהוגש כנגדו (או שבית משפט שמע ראיות בתיק וקבע כי הנאשם ביצע את העבירות בכתב האישום) אך עם זאת, קיימים מקרים חריגים שבהם מחליט בית המשפט, לבקשת הנאשם, שלא להרשיעו.
במסגרת זו ננסה להבהיר מהם התנאים בהם בית המשפט, לבקשת הנאשם, ימצא לנכון לסיים תיק פלילי באופן של אי הרשעה ובהתאמה, אילו עונשים יכול בית המשפט להטיל על נאשם שלא הורשע בדין.
מהם השלבים עד להודאה בכתב האישום?
המלצתנו הינה לא להגיע להקראת כתב האישום ולהודות מיד בעובדות כתב האישום.עד לשלב זה, קרי ההודאה, ישנה מלאכה מרובה.
ראשית, יש לצלם את חומר החקירה שבתיק המשטרה ולבחון האם חומר הראיות שבידי התביעה תומך בעבירות המצוינות בכתב האישום.
יש לבחון האם ישנן טענות משפטיות שניתן להעלותן ושעשויות להוביל לביטולו של כתב האישום או למחיקת חלקים ממנו.
ולבסוף, מומלץ לנהל משא ומתן עם רשויות התביעה. מטרת ניהול המשא ומתן הינה להביא לתיקון האופטימאלי של כתב האישום ולהגיע להסכמה לגבי אופן סיומו של התיק לרבות אי הרשעה.
גם אם רשות התביעה מסכימה להליך של אי הרשעה לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן – המלצתנו היא שלא להיחפז ולהודות בעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום המקורי.
יש לזכור כי הגם שמדובר בהסדר טיעון בין הנאשם לבין המדינה, הרי שבית המשפט אינו כבול להסדר טיעון זה או להמלצת שירות המבחן ובסופו של יום, יתכן מצב שבו בית המשפט יסטה מהסדר הטיעון ויטיל עונש אחר על הנאשם, לאחר הרשעתו בדין.
לכן, תמיד כדאי להתחיל בבחינת חומר הראיות וניסיון להביא גם לתיקונו של כתב האישום ומיתונו.
מתי ניתן לסיים הליך פלילי ללא הרשעה?
ככלל, אדם שהועמד לדין פלילי ונמצא כי ביצע העבירות שיוחסו לו, יורשע. אי הרשעה בסיומו של תיק פלילי הוא החריג לכלל.
יש לזכור כי אחת ממטרותיה של הענישה בהליך הפלילי הינה הרתעתו של העבריין עצמו ושל אחרים מלבצע את העבירות שבגינן הוטל העונש.
לכן, אי הרשעה הוא בבחינת החריג, מאחר ואינו ממלא לכאורה אחר אינטרס ההרתעה כאמור.
רק בנסיבות נדירות ישתמש בית המשפט בסמכות זו של אי הרשעה – כאשר הרשעה הינה תגובה חריפה וקיצונית למעשה העבירה וכן כאשר אין מקום לענישה אלא לטיפול.
ע"פ 2083/96תמר כתב נ' מדינת ישראל(להלן: "הלכת כתב") הוא פסק הדין המנחה בנושא אי הרשעה של נאשם במשפט פלילי.
במסגרת זו נקבע כי בית משפט ימנע מהרשעה בהצטברם של שני גורמים:
הימנעות מהרשעה אפשרית איפא בהצטבר שני גורמים: ראשית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.
כיצד יבחן בית המשפט האם ניתן לסיים עניינו של נאשם במשפט הפלילי, באופן של אי הרשעה?
הגוף אשר, למעשה, מסייע לבית המשפט מבחינה מקצועית לבחון את עניינו של נאשם זה או אחר, אופיו ונסיבותיו וכן ממליץ על אי הרשעה של נאשם במשפט פלילי, הינו שירות המבחן למבוגרים.
בית המשפט לא יחליט על אי הרשעתו של נאשם ללא קבלת תסקיר מטעם קצין מבחן הממליץ על כך.
יש לזכור, כי מדובר בהמלצה בלבד לבית המשפט. בית המשפט אינו כבול בתסקיר ואינו מחויב לאמץ את המלצותיו. ולכן, ישנה חשיבות ראשונה במעלה כי הסנגור יביא בפני בית המשפט, בנוסף לתסקיר, שיקולים שיטו את הכף לטובתו של הנאשם.
כיצד יסתיים הליך בדרך של אי הרשעה?
קיימות שתי אופציות לסיומו של משפט פלילי בדרך של אי הרשעה, שתיהן, כאמור, רק לאחר המלצת שירות המבחן לכך.
הראשונה, הינה תקופת מבחן – עליה ימליץ שירות המבחן. במסגרת זו, יידרש הנאשם להגיע למפגשים טיפוליים, אם כיחיד ואם מפגשים קבוצתיים, הכול על פי המלצת קצין המבחן, למשך תקופה שתקבע על ידי בית המשפט (בין חצי שנה לשלוש שנים).
השנייה, הינה שירות לתועלת הציבור (צו של"צ) – מדובר בצו בית המשפט המטיל על נאשם לבצע עבודות מעין התנדבותיות לתועלת הציבור. שירות המבחן ממליץ על מספר השעות בהתאם לעבירות שבהן הודה הנאשם. הצו ניתן לתקופה של שנה שבמהלכה על הנאשם יהיה להשלים את ביצוע השעות שהוטלו עליו.
יש להדגיש, כי אי עמידה בתנאי צו המבחן או צו השל"צ תביא לפנייה של שירות המבחן לבית המשפט ולבחינה מחודשת בעניינו של הנאשם. במצב זה, יטה בית המשפט, להרשיע את הנאשם ולדון אותו לעונש מחדש.
שירות המבחן, מהו?
שירות המבחן שייך למשרד הרווחה ומטרתו להוות גורם מאבחן, מטפל ומשקם לאוכלוסיה הנאשמת בפלילים.
השירות מחולק לשניים: שירות המבחן לנוער ושירות המבחן למבוגרים.
שירות המבחן לנוער מטפל בעיקר בבני נוער שחשודים בביצוע עבירה וכאלו שהוגש כנגדם כתב אישום בבית המשפט לנוער.
קציןמבחן למבוגרים יפגוש נאשם במשפט פלילי, לאחר שהופנה אליו על ידי בית המשפט, לרוב על פי בקשתו של הנאשם או סנגורו.
במפגש בין הנאשם לקצין המבחן אוסף קצין המבחן פרטים פסיכו-סוציאליים מהנאשם, לשם הכנת התסקיר.
בדרך כלל, יידרש קצין המבחן למספר מפגשים עם הנאשם בטרם גיבוש המלצה בעניינו.
במסגרת תסקירו, יציין קצין המבחן את נסיבותיו של הנאשם, קבלת אחריות לביצוע המעשים בהם הודה בבית המשפט והאם צריך להיות בעניינו כיוון טיפולי ו/או שיקומי ו/או חינוכי ו/או עונשי.
תהליך גיבושו של התסקיר הינו מורכב מאוד. קצין המבחן מסתמך על עובדות המקרה (טיב העבירה, ריבויה, תדירות הביצוע, סיבת הביצוע ועוד), על נסיבותיו האישיות של הנאשם, מה הניעו למעשים, קבלת האחריות והחרטה וכן הערכתו והתרשמותו של קצין המבחן מהנאשם – האם זהו המקרה לשיקום וטיפול אם לאו.
לאור כל המפורט לעיל, קיימת חשיבות רבה לשיתוף פעולה של הנאשם עם קצין המבחן, שכן פעמים רבות עתידו של הנאשם תלוי בהמלצתו או אי המלצתו של קצין המבחן בעניינו.