הגישור הוא הליך וולונטרי לחלוטין מתחילתו ועד לכתיבת מסמך הקרוי הסדר גישור, קרי אין אכיפה שיפוטית לקיימו. הולדתו של הליך זה כפועל יוצא מהיות מערכת המשפט עמוסה ומסורבלת. היא זו שראתה לנכון לפתח ולעודד הליך חוץ שיפוטי לפתרון סכסוכים אזרחיים, על ידי קיצור זמן ההתדיינות, בסכסוכים שלדעת בית המשפט ניתנים לפיתרון יעיל באופן זה. כלומר, הצדדים לסכסוך מודרכים על ידי בית המשפט לנסות ליישב את הסכסוך באמצעות מגשרים, שהוכשרו להליך זה ושהם אובייקטיבים וניטראליים לחלוטין לגבי הצדדים לסכסוך ומהותו. בהבדלה עקרונית לעומת בוררות, ניתן להליך הגישור, הלכה למעשה, מרווח רחב תמרון רחב מאוד בדרך למציאת פתרונות לסכסוך. במה הוא נבדל הליך הגישור מהליך הבוררות: רצון חופשי של הצדדים למחלוקת למצוא פתרון חיובי לתביעותיהם בדרך של שיחה, לאור המטרות והאינטרסים של הצדדים. בשיתוף עם המגשר, להגיע לפתרון יזום על ידי הצדדים, תוך שמירה על עצמאותם בהליך קבלת ההחלטות. למגשר מותר על פי החוק להשיא עצות לפיתרון הסכסוך, אך זכות זו תבוא לביטוי רק אם הצדדים לסכסוך יבקשו זאת במשותף ו / או רק לאחר שכלו כל הניסיונות של הצדדים במציאת פתרון בעצמם. המגשר חייב להיות ניטראלי לחלוטין ולא תהיה לו עמדה לגבי מהות הסכסוך. בכך נבדל הליך הגישור מהליך הבוררות כי בבוררות - הבורר מחויב באובייקטיביות אך לא בניטראליות. "אובייקטיביות" פירושה קביעת דעה ללא משוא פנים לטובת אחד מן הצדדים לסכסוך, ואילו "ניטראליות" פירושה העדר דעה. לכך לא יידרש בורר, שכן מכוח מומחיותו אפשר שמראש תהיה לו דעה משלו, אותה יביע לאחר ששמע את מקור נושא הפלוגתא.