אמרי שפר ב' חשון ה'תשע"ו

אין אדם יודע מה בלב חברו.

אין דבר העומד לפני הרצון

דרך האדם שנמשך הוא אחר סביבתו, במיוחד בשנותיו הצעירות.

האברנאל אומר שדווקא כשיש חושך וחשוך, הכוכבים מאירים, וכך גם כשאדם עומד בניסיון, וקשה וחשוך לו, שם נמצא האור.  אמנם אנו תפילה אל תביאני לידי ניסיון, אבל ח"ו להישבר מזה

הוויתור הגדול (הרב יחזקאל שובקאס)

בשנים שלפני השואה, האיר את שמי פולין אדמו"ר חשוב ומפורסם, בנן של קדושים ועובד ד' מנעוריו. מפאת האנשים האחרים הקשורים לסיפור, לא נחשוף את זהותו של האדמו"ר.

כאשר סבו עדיין ישב על כס האדמורו"ת, כבר יצא שמו כאברך פרוש אשר אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. ומשום כך היו ידיעותיו בעניני 'עולם הזה' דלים ביותר.  פעם התבקש על ידי אביו לנסוע להשתתף בשמחת הנישואין של אחד מקרוביהם בגליציה. האברך העדין שלא היה בקיא בשבילי עיירת מולדתו, ובוודאי שמעולם לא התנסה בנסיעות ברכבות, חשש מאוד. אך גברו עליו הפצרותיו של אביו, ומפני מצות 'כיבוד אב' נעתר.  בראשית השבוע יצא לדרך, וביום חמישי תכנן לחזור לביתו של אביו. אלא, שעיכובים שונים ברכבת גרמו שרק ביום שישי בבוקר יצא לדרכו חזרה. כאשר השעות הלכו ותכפו ועדיין לא הגיעו למחוז חפציהם, חשש להסתכן בחילול שבת, והחליט לרדת באחת התחנות בדרך. אחד היהודים אשר שהה על הרכבת כיוון אותו לרדת בעיר פְּשֶׁמִישְּל.

היו אלו שעות אחר הצהריים של ערב שבת, והאברך הועיד רגליו לבית הכנסת . ברוב ענוותנותו לא גילה את זהותו. לאחר התפילה ניגש אליו הגבאי וקידם אותו ב"שלום עליכם". לאחר ששמע ממנו שאין לו היכן להתארח, הפנה אותו לכתובת מסויימת של אחד מעשירי הקהל.  האברך סבב ברחובות אך איבד את דרכו. וכך מצא את עצמו משוטט בליל שבת בין הרחובות של הגויים. הרעב והצמא וחוסר האונים חברו כעת יחדיו. כאשר נואש מלמצוא את דרכו, התיישב על אבן בצידי הדרך, ונשא תפילה חרישית שד' יועיד לו שליח משמים לחלצו מן המיצר.  וממש באותה שעה עבר ברחוב יהודי חסיד - ר' אלטר שמו , אשר חזר מביקור חולים אצל קרוב משפחתו ששכב על ערש דווי. הוא מיד הבחין באברך בעל הפנים העדינות אשר יושב בפינת הרחוב והזמינו להתארח בביתו למשך כל השבת . במוצאי שבת נפרדו דרכם.

למרות השנים הרבות שעברו,  לא שכח האברך את החסד שגמל איתו ר' אלטר.  שלושים שנה עברו מאז והאברך התמנה לשבת על כס אביו, ושמו יצא לתפארה ונהגה בסילודין וביראת הכבוד בקרב העולם היהודי.  פעם הזדמן לר' אלטר לקבל את פניו של האדמו"ר, מבלי שידע כלל במי המדובר. אך האדמו"ר זיהה אותו מיד ואף הזדהה לפניו. ר' אלטר היה מופתע מאוד. מעולם לא חלם שהאדמו"ר המפורסם הזה, הוא האברך שהתארח אצלו. " אתה גרמת לי עונג שבת אמיתי - אמר לו האדמו"ר - במה אוכל להשיב לך כגמולך?" ניצוץ שובב הבריק במוחו של ר' אלטר. "אני רוצה שהאדמו"ר יגיע שוב להתארח בביתי" . למרבה הפלא נעתר האדמו"ר והבטיח למלא את משאלתו.  רק בדרך לביתו קלט ר' אלטר את משמעות הדבר. הוא ר' אלטר היהודי הפשוט יזכה לארח את אחד מגדולי האדמו"רים בביתו בשבת קודש . הקול יצא בכל המחוז ומאות חסידים כבר הביעו את רצונם להגיע לשבות יחד עם רבם . אלא שאז התעוררה בעיה קשה.  האדמו"ר שמע שבשכנות ממש עם ר' אלטר מתגורר רב מכובד ונשוא פנים אשר דעותיו נוטות ל'מזרחי', ויש לו השפעה חזקה על הצעירים.  היה ברור לכל שהרב יגיע לקבל את פניו של האדמו"ר, ואף יתיישב לידו בעת עריכת השולחן, וכאשר כל תושבי העיר יראו אותו יושב בסמיכות לאדמו"ר, הוא עשוי לשאוב מכך חיזוק רב לדרכו.  משום כך, הודיעו מבית האדמו"ר לר' אלטר שלמרות רצונו העז לגמול איתו על הטובה אשר עשה עמו, זה בלתי אפשרי.  אכזבה קשה מילאה את לבו של ר' אלטר, אך לא היה לאל ידו.

עברו כמה חודשים מאז. כל ימיו ולילותיו של ר' אלטר מוקדשים היו לעצות ותחבולות להתגבר על הבעיה האמורה.  באחד הימים, הגיעה שמועה לאוזנו של ר' אלטר, אודות כמה חסידים 'שרופים' אשר אינם מתכוונים לטמון ידיהם בצלחת. הם מתכננים לגשת לרב המדובר ולבקשו בנחרצות לעזוב את העיר לאחת מן השבתות הקרובות, כדי שהאדמו"ר יוכל להגיע.  היה צפוי שר' אלטר ישיש וישמח שמלאכתו נעשית על ידי אחרים, אלא שההיפך מכך קרה. כאשר ר' אלטר שמע על כך, מיד הזמין אליו את החסידים והודיע להם בנחרצות,  שבאם ישמע שעוללו כך, הוא עצמו יזמין את הרב להיות אורחו האישי כאשר האדמו"ר יגיע לעיר. לדבריו, לא יעלה על הדעת לפגוע בכבודו של רב בישראל בצורה כזאת.

שנתיים נוספות עברו מאז. האדמו"ר שכבר בא בימים הביע את רצונו כמה פעמים לקיים את הבטחתו שהבטיח, ואף ר' אלטר עצמו השתוקקותו לא ידעה גבולות, אך נוכחותו של הרב הפריעה בעדם.  הסיפור יכל להסתיים בכך שהאדמו"ר עבר לעולם שכולו טוב וחלומו של ר' אלטר נגוז. אך משמים סובבו כך, שהרב חלה ונאלץ לנסוע לווינה ולדרוש ברופאים, וכך כמה חודשים לפני פטירתו של האדמו"ר, הספיק להגיע לבקר בעיר ולהתארח אצל ר' אלטר בשבת, והיה זה אחד הביקורים המהדהדים ביותר בפולין שבאותם הימים.  לימים שאלו הנכדים את ר' אלטר: "זיידע, מהיכן שאבת את כוחך לוותר על ביקורו של האדמו"ר, עקב רצונך להימנע מפגיעה בכבודו של הרב?"  הראה להם ר' אלטר את דבריו הידועים של ה"אור החיים" הק' בפרשתנו.  לאחר שלוט נפרד מאברם נאמר בתורה: "וד' אמר אל אברם". תמה ה"אור החיים" על השינוי בלשון אשר במקום לכתוב "ויאמר ד' אל אברם", כתבה בלשון אשר משתמע ממנה כאילו כביכול מיהר ד' וקפץ על מנת לדבר עם אברם.  אלא, הוא מתרץ על פי מה שאמרו חז"ל שכל עוד היה לוט הרשע עם אברם, לא רצה הקב"ה להיראות אליו. אבל השי"ת הרי היה יושב ומצפה להיראות לאברם, ולכן כאשר נפרד לוט מעמו, מיד "וירא ד' אל אברם" . "מכאן הסקתי לעצמי - הפטיר ר' אלטר - למרות שאברם ידע שד' יושב ומצפה להיראות אליו, וגם אי אפשר לתאר את השתוקקותו של אברם ואת ציפייתו שד' ייראה אליו,  אף על פי כן לא גירש את לוט, אלא ציפה לשעת הכושר להיפרד מעליו בכבוד. ומכאן למדתי קל וחומר לעצמי: אם אברם לא רצה לפגוע בכבודו של לוט הרשע למרות שד'' היה יושב ומצפה, בוודאי שלא אפגע בכבודו של יהודי מפני כל סיבה שהיא"

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/