אדם הנוהג שלא כדין ומזלזל במצוות, ואפילו מורה היתר לעצמו לבטל מנהג שנשתרש ישראל, עליו לדעת שהוא שיחת לא רק לו לעצמו, אלא גם "בניו מומם": הוא פוגם ומשחית גם את בניו אחריו. שאם האב מוותר על קיום מצווה "קלה" - הוא פותח בכך פתח לבניו לזלזל גם במצווה "חמורה", וכתוצאה מכך יגדל חלילה בישראל "דור עיקש ופתלתול". (חפץ חיים(
אומר המשך חכמה אין התורה דבר שאתם יכולים להתרוקן ממנו. ״כי היא חייכם״ - ואיך יכול האדם להתרוקן מן החיים?!
אין כמו תקופת החגים הזדמנות לחבר את בנינו לערכים המקודשים ולערכי הנצח.
אמר הגרש"ז בעל התניא: טומאה מטמאת בנגיעה, ואילו קדושה מקדשת רק בבליעה , הוי למד כי גדול כח הרע מכח הטוב, ויש להתרחק ממנו ביותר.
" ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם א-לוהים וצלם אנוש בעולם. אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה - הרי אין מותר לאדם מן הבהמה... בלי שבת אין ואין תרבות ישראל" (ביאליק, איגרות ביאליק כרך ה, עמ רטו(.
" בינו שנות דור ודור" (לב, ז( - צריך להבין ״שנות דור ודור" - את השוני שבכל דור ודור: כי אם אמנם התורה היא נצחית - הרי שהדרכים להגשימה הן שונות בכל דור. (פניני תורה(
דקדוקי עניות, כבר לימדונו חז"ל, קשים מעניות!
" יצרנהו כאישון עינו" (לב, י) - רבי יעקב יהודה מנדרזין היה אומר: אישון העין טעון זהירות יתירה אף מפני לכלוך קל, העלול לפגום בעין ולקלקל את ראיה, כך תורה ומצוות, "לכלוך קל" נגיעה קלה ופניה של - מה בכך, עלולות לפגום ולקלקל הכל.
הסקסופון שהחל לנגן מוזיקה חסידית (שיחות השבוע, גליון 1499)
שעת לילה מאוחרת. החייל דור אסרף יושב בבסיס צבאי, במסגרת שירות מילואים. דממה מסביב. הוא מפעיל את נגן המוזיקה שלו ומאזין בפעם הראשונה לשיר '"תניא, אמר רבי ישמעאל", שמבצע הזמר החסידי אברהם פריד. אסרף מנסה להבין את מילות השיר, שנלקחו ממסכת ברכות, ואינו מצליח. "לא הבנתי מילה", הוא מספר. "בכל לילה שמעתי את השיר מחדש וניסיתי להבין על מה הוא מדבר".
כמה ימים קודם לכן הציע לו המעבד יובל סטופל להצטרף לתזמורת של פריד, כנגן סקסופון. "ניסיתי להתחבר למוזיקה החסידית ורציתי להבין לאן אני 'נכנס'. יום אחד הסביר לי חבר ששירת איתי את פירוש המילים. הדברים נגעו עמוקות בליבי", הוא מעיד.
אסרף (30), יליד פתח-תקווה, הספיק להופיע במקומות רבים בעולם, עם גדולי הזמר החסידי, כמו פריד, מרדכי בן-דוד ויעקב שוואקי. הוא מחייך כשהוא נזכר בפגישתו הראשונה עם פריד: "הוא התנהג בצניעות רבה כל-כך, שהדבר התחבר לי עם התוכן העמוק של המוזיקה הזאת, שהייתה זרה לי לחלוטין. מהר מאוד התחברתי אליו".
באותם ימים הוזמן להופיע בארה"ב. "חבר הציע לי לחבוש כיפה, 'שהילדים לא יחשבו שאתה גוי'... הנחתי את הכיפה על ראשי והיא נשארה שם. כשחזרתי לארץ, חששתי מאוד מתגובת החברים, אבל החלטתי להמשיך ויהי מה".
דווקא בני משפחתו עודדו אותו. קרבתו לפריד חיברה אותו יותר ויותר למסורת. "פעם אחת שמעתי אותו מצטט בהופעה את הרבי מליובאוויטש, שאין 'חילוני' או 'דתי', יש יהודי. התחברתי מאוד לתובנה הנפלאה הזאת. לא שמעתי גישה כזאת מעולם, בפרט בעולם המקוטב שלנו".
כנגן בתזמורת של פריד נחשף לעולם ניגוני חב"ד שפריד נוהג לבצע בהופעותיו. "אני מנגן אותם המון. מדהים שניגונים שקטים לכאורה נהפכים לשירה שמחה, כמו 'ניגון הצמח צדק', שאני מאוד מתחבר אליו".
צרפת, בריטניה, ארה"ב, טורקייה - אלה מקצת המדינות שבהן הופיע עם פריד ושימח יהודים. "זכורה לי במיוחד הופעה בפורים בטורקייה. זה היה מיד אחרי קריאת המגילה, והתחושה הייתה מרוממת מאוד. עוד קודם ההופעה קלטנו את מסירות הנפש שבה פועלים שלוחי חב"ד במדינה. התבקשנו, כל חברי הלהקה, לקחת איתנו ארגזי מצות בעבור השלוחים וקהילותיהם. כל אחד מאיתנו נשא לפחות שמונה קילו מצות... אז הבנתי קצת את החיים המורכבים של השלוחים".
בימים האלה הוא חוגג את השקת אלבום הבכורה שלו - 'אגדלך', המנוגן בסקסופון. באלבום יש שירים חסידיים לצד פיוטים. את חג הסוכות הוא מציין במיוחד, ולא רק בגלל שמחת בית השואבה. "זה החג שנולדתי בו", הוא מחייך.
התפילין שהצילו רבבה (אפרים ברדה)
ידידי איש החסד, אפרים ברדה, התקשר אלי וכולו התרגשות: "אתה לא תאמין!! קיבלתי הרגע אימייל מחבר חילוני בארה"ב, והוא כותב לי כאן סיפור, פשוט לא יאומן. סיפור של השגחה מופלאה.
ידידי מארה"ב הוא איש עסקים קר-רוח הרחוק מעולם המצוות, וכשהוא שוחח איתי אחר כך בטלפון הוא כמעט לא נשם... "יש בורא לעולם, אין לי ספק", כך הוא סיים את השיחה.
אפרים ברדה שלח אלי את האימייל באנגלית, והנה לפניכם הסיפור המדהים: כיצד זוג תפילין הצליח להציל רבבה של אנשים.
דיוויד מילר הוא איש עסקים חרדי, צעיר, אשר נאלץ מעת לעת לטוס ברחבי U.S.A.לפגישות עסקים. מלבד מזוודת המסמכים שלו, הוא מחזיק צמוד ללב את תיק התפילין שלו, העטוף בקטיפה כחולה עליה רקום באותיות זהב D.M.. דיוויד מקפיד לא להפסיד אף תפילה במניין, שלא לדבר על מסירותו לומר קריאת שמע של שחרית בזמן "מגן אברהם".
באותו יום היה אמור דיוויד לטוס במטוסה של חברת יונייטד טיסה 175, לפגישה עסקית ממנה היה עתיד לקטוף סכום נכבד. שש שעות טיסה הפרידו בינו לבין העסקה. הוא המתין בטרמינל לאיתות לעלות למטוס. האיתות הגיע, ודיוויד חמוש במזוודת המסמכים. בידו השמאלית ובידו הימנית תיק התפילין. הוא רץ בזריזות לכוון המנהרה המובילה לכבש המטוס. לפתע צלצל הפלאפון בכיס חולצתו. דיוויד נעצר, על הצג הופיע שמה של אשתו.
"כן, רבקה" השיב והניח את תיק התפילין על כיסא מתכת שניצב סמוך לכניסה למנהרה. הוא איזן ויישר את הפלאפון על אוזנו והמשיך לצעוד. השיחה הסתיימה, דיוויד עלה בזריזות לכבש, נכנס למעבה המטוס ותפש כיסא בצד הימני. הוא הביט בשעונו והבחין כיצד דלת המטוס נסגרת, אחרי הנוסע האחרון שעלה. "להדק חגורות" ביקש הקברניט.
דיוויד הבחין לפתע שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו כמו תמיד. "איפה שכחתי אותו" הרהר. ואז נזכר, התיק מונח לא רחוק מכאן. המטוס התחיל לנוע. דיוויד הנסער פנה לדיילת וביקש "אנא בקשי מהטייס להמתין לי דקה. שכחתי את התפילין שלי בכניסה למנהרה המובילה למטוס. זה בקושי 30 מטר מכאן. הדיילת השיבה לו בנימוס אמריקני "סליחה אדוני, יש לוח זמנים מדוקדק. הדלת כבר סגורה".
דיוויד לא ויתר. והוא הרים את קולו. "אני מבקש לשוחח עם הטייס. זה פשוט לא הוגן... יהודי לא יכול להישאר בלי מצוות תפילין". נוסעי המטוס הצטרפו אף הם למקהלה "תנו לו לרדת, ביג דיל תוך דקה וחצי הוא חוזר עם התפילין...".
הטייס התעקש: "סליחה אדוני, אתה לא ממונה פה על לוח הזמנים, ועם כל הכבוד לתפילין שלך ,לחברתנו יש כללים וחוקים... ואנחנו גם תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי טיסה...
מילר הצעיר לא ויתר. הוויכוח עלה לטונים גבוהים, אם כי נשמרו כללי הכבוד ההדדי. זה נמשך דקות ארוכות. הוא מתחנן, הם מסרבים. "יכולתי כבר כמה פעמים לצאת ולחזור " זעק דיוויד "נפלתם פה על הראש?".
בשלב מסוים הטייס נכנע והודיע לנוסע הבעייתי: "ידידי אני פותח לך את הדלת, רוץ לתפילין שלך, אבל לא תוכל לחזור. אני נועל את הדלת וטס. גוד-באיי. להתראות".
דיוויד ניסה לשכנע שהוא כבר חוזר, שיחוס ויחמול עליו. הוא פרץ מן המטוס ושעט לעבר המנהרה, בכניסה היה מונח תיק התפילין על אותו כיסא. הוא פנה בריצה חזרה לעבר המטוס... אך מאוחר מדי. מנועי הסילון הרעישו ובתאוצה קלה החלה ציפור הברזל בשעטה לקראת מעופה.
הבעת אכזבה ניכרה על פניו. העסקה בסכנה. טיסת 175 של יונייטד מעולם לא הגיעה ליעדה המקורי. מחבלי "אל-קעידה" השתלטו על צוות המטוס באמצע הטיסה, וניווטו אותו לעבר בנייני התאומים, ניו-יורק. אסון ה- 11 בספטמבר 2001 למניינם.
על פי התוכניות המדוקדקות והגאוניות של חניכי בן-לאדן, היו אמורים שני המטוסים להתנגש בטווינס בעת ובעונה אחת. באותה שנייה ממש - כך תוכנן - יפגעו מטוסי הנוסעים במגדלי הענק, ויגרמו להדף אדיר של רעש, רוח וחום לוהט ולדליקה עצומה בממדים דמיוניים, מה שאמור היה להפוך את הפיגוע לקטלני פי כמה וכמה. מומחים אומרים שבמצב כזה היו אפס ניצולים.
18 דקות נמשך הוויכוח בין דיוויד מילר העקשן, לבין צוות המטוס. ח"י דקות בדיוק. באותן 18 דקות, מן הבהלה עקב פגיעת המטוס הראשון, הספיקו להימלט מן הבניין השני, שעדיין ניצב על תילו 10,000 בני אדם. דקות של חיים אלו נמשכו כמו נצח, כאשר אף אחד עדיין לא העלה בדעתו שמטוס שני עומד להתרסק. הפאניקה עשתה את שלה. רבבת בני אדם שנמלטו משם ניצלו מן התופת האימתנית.
הנה לפניכם סיפור השגחה. יהודי צעיר שמוסר נפשו על מצוות תפילין, גם אם על פניו הוא הולך להפסיד כסף גדול. העיקר לעשות רצון השם, לפני רצון הכיס. רבבה של אנשים בתוכם גם אלפי יהודים, קיבלו את חייהם במתנה בזכות התפילין של דיוויד מילר, וליתר דיוק, בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצווה יקרה זו.
חוויית השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/