אמרי שפר י"א תשרי ה'תשע"ו

"העיד רבי יהודה שהיו מורישים את לולביהם לבניהם" (סוכה לא). לולב רומז ללב טוב, 'לו- לב'. הצדיקים מורישים את ליבם הטוב לבניהם. (רבי חיים מקוסוב)

"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך" (מסכת עדויות).

מפורסמת המימרא של המאגלינצער [נכדו של המגיד מקאזניץ] שאמר שכמו שהאדם שזכה בפיס הגדול ביותר בפולין אינו יכול לישון אח"כ, כך לא שייך לישון בליל הסדר אחרי שהתעשרנו כ"כ.

מפרש רש"י: "לי - לשמי". לא רק נותן הצדקה צריך לתת את הצדקה לשמה, אלא גם מקבל הצדקה צריך לקבלה לשם שמים, שכן על-ידי קבלת הצדקה הוא מזכה את הנותן במצווה. (רבי זושא מאניפולי)

תשובה בחולות (שיחות השבוע, גליון 1699, (מפי בעל המעשה)

מלחמת יום הכיפורים, שפרצה בעיצומו של היום הקדוש בשנת תשל"ד, הפתיעה את העם בישראל. חיילי המילואים הוזעקו מתוך בתי הכנסת, טליתותיהם על כתפיהם, היישר למערכה הקשה. אריה-דב שוורץ היה מוכן למלחמה. כמפקד צוות חילוץ במילואים היה בידו צו התייצבות לי"א בתשרי, יום למחרת הצום. הציוד הצבאי שלו כבר היה ארוז ומוכן, וכשפרצה המלחמה יצא מיד לדרך.

אריה נולד ברומניה, בעיר קלויזנבורג שבחבל טרנסילווניה. אביו שימש קצין בכיר בצבא ההונגרי, ולחם במלחמת העולם הראשונה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ביקשה משפחת שוורץ לעלות לארץ ישראל, אולם השלטונות הסובייטיים מנעו זאת ממנה. כשעלו בני המשפחה סוף-סוף לארץ נדמה היה להם כי באו אל המנוחה ואל הנחלה. המשפחה לא הייתה דתית, אולם כשאריה התקרב לגיל המצוות נשלח להתכונן לאירוע הגדול אצל המחנך הרב נפתלי רוט מירושלים. הרב רוט הבין לנפש הנער, השיב לו בנחת על שאלותיו הרבות ולימדוֹ את עקרונות היהדות. כשגדל התגייס לצה"ל ולא אחת שם את נפשו בכפו כדי לחלץ פצועים משדות קרב. גם עתה ידע כי תפקידו יהיה מורכב והרה סכנות.

אזעקות עולות ויורדות פילחו את האוויר. בעוד זמן קצר יידרש אריה להיכנס לזירת קרבות כדי לחלץ משם לוחמים. יהיה זה צוות טנק שנקלע לשדה מוקשים קטלני, או טייס שמטוסו הופל והוא מוקף חוליות אויב המנסות ללוכדו. משימתו הראשונה הייתה ברמת הגולן. כוחות צה"ל, שהיו בעמדה מספרית נחותה, נלחמו בחירוף נפש. "יש טנק שמנועו חדל מלפעול", תדרכו אותו. הטנק היה מוקף יחידות קומנדו ושריון סורי שארבו בדיוק לטרף מעין זה.

באותם רגעים הרגיש אריה כי אינו בודד. הוא יצא לדרך בטנק מיושן ובלי תחמושת, בניסיון לאתר את צוות הטנק הבודד בשטח. בחסדי שמים צלחה משימתו. הוא חבר אל הכוח, ואף השיב את המנוע לפעילות. אלא שאז התרחש דבר מחריד. בדיוק כאשר פנה מפקד הטנק לחזור לעמדתו בטנק - פגע קליע בראשו, והוא נהרג במקום. אריה פרץ בבכי שכמותו לא חווה מימיו. כעבור רגע התעשת. הוא הסב את ראשו כדי לאתר את מקור הירי, ואז הבחין לתדהמתו בטנק סורי ניצב על גבעה מולו. במו עיניו ראה את המפקד הסורי אוחז במקלע. כמו מתוך חלום הביט אריה בצריח הטנק הסורי נע באיטיות לעברו, ולוע התותח מכוּון ישירות אליו. הרגעים האלה נדמו בעיניו לנצח. אריה והמפקד הסורי הביטו איש בעיני אויבו. חייו של אריה עברו לפניו כמו בסרט. הוא הבין כי אלה רגעי חייו האחרונים. במחשבותיו כבר נפרד מקרובי משפחתו, והתכונן לגרוע מכול. ופתאום נשמע רעם מנוע. הטנק הסורי החל לסגת לאחור. מול עיניו הקרועות מתדהמה נעלם הטנק כלעומת שבא. התקרית המוזרה מילאה את ראשו של אריה מחשבות. מדוע ניצלתי, שאל את עצמו, למה נשארתי לחיות?

את התשובה קיבל בתוך ימים מספר, כאשר נצטווה לרדת עם צוותו לחזית הדרום. הצטרף אליהם עוד איש מילואים כבן ארבעים, שבמשך כל הנסיעה הארוכה שמר על שקט ולא משך תשומת לב רבה. פתאום, באמצע הדרך השוממת בסיני, הבחינו החיילים בסוכה ניצבת על אם הדרך. הם עצרו, ומתוך הסוכה יצא יהודי עטור זקן והזמין אותם לברך על הלולב ולשבת בסוכה. החיילים שמחו מאוד על ההזדמנות הנדירה שנפלה בחלקם. רק הטרמפיסט השתקן סירב. אריה פנה אליו: "חבר, קח סידור וטול לולב". החייל משך בכתפיו ולא הסכים בשום אופן להיענות להפצרות. "יודע מה?", אמר לו אריה, "עשה זאת בשבילי, הרי אני ה'טרמפ' שלך!".

לבקשה הזאת התקשה החייל לסרב, והתרצה לברך על הלולב. אלא שכאן אירע דבר בלתי-צפוי. אך נטל לידיו את הסידור, עוד בטרם השמיע הגה, החל החייל לרעוד ופרץ בבכי נטול מעצורים. זעקות קטועות נשמעו מפיו, ואז התמוטט תחתיו מתעלף. החיילים מיהרו להשיב את רוחו של האיש. רק בעבור כמה דקות התאושש מעט והחל לספר: "הייתי ילד קטן בזמן השואה. חוויתי את הגרוע מכול. ראיתי את כל יקיריי נרצחים לנגד עיניי. אולם דווקא אני 'נבחרתי' בידי המרצחים לחיות. באותה עת לא הבנתי מדוע נותרתי בחיים. איזה טעם יש לחיי אם כל משפחתי אבדה? חשתי כעס רב על בורא העולם והחלטתי לנתק עמו כל קשר". החייל פרץ בבכי מחודש, ואז המשיך ואמר: "כעת זו הייתה הפעם הראשונה מאז אותה החלטה, לפני שלושים וחמש שנים, שפניתי לדבר אל הבורא!".

החייל סיים את דבריו, והותיר את החיילים נרגשים ונסערים. אריה עצמו היה נפעם. פתאום הבין שקיבל תשובה לשאלתו מדוע ניצל מירי הטנק הסורי. הוא קיבל את חייו במתנה כדי שיהודי זה יחדש את הקשר האבוד עם בוראו!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/