עם השנים הכתיבה לא הופכת יותר קלה. המוזה לא מגיעה בקלות רבה יותר גם לא האובייקטיבים שאמורים לשרת את הכתיבה ולהפוך אותה למיידית יותר. אני כותב שירים מגיל 10, ואם זה היה אמור להיות קל יותר עם הגיל, זה לא כך, בדיוק להיפך, עם הגיל זה הופך להיות הרבה יותר מסובך, כי דברים שאמורים לעורר את הרצון לכתוב נחלשים, ודברים שאמורים לגרום לעניין נעלמים, ועם הזמן השירים הם בסך הכל שירים, אותו דבר ודי דומים אחד לשני.
יש לי אתר של שירים וסיפורים, אני נוהג לעדכן אותו מדי שבוע במספר שירים חדשים. חלק מהשירים נכתבים מעצמם, ממש ככה אבל בלי כוונה, בלי אמירה פילוסופית מאחוריהם, חלק מהשירים קשים לכתיבה, אני יושב עליהם כמה ימים טובים עד שיוצא מה שאני בדיוק רוצה, שירים אחרים מזכירים לי שירים ישנים, הפסקתי להילחם בזה, מה זה משנה? מישהו כבר אמר פעם, שרוב שירי האהבה דומים אחד לשני. הגיבור אותו גיבור, הגיבורה אותה גיבורה, אפילו העלילה לא משתנה הרבה.
מלבד שירים חדשים, יש באתר לא מעט שירים ישנים. מדובר בשירים שכתבתי לפני כמה שנים. אז הכתיבה היתה אחרת, יותר ארוכה, פחות מסודרת, יותר מגוונת, ככה נדמה לי. אגב באתר השירים מופיעים בצורה מאוד מסודרת. חלוקה לבתים, לא תמיד שווים בשורות, אך הרבה יותר ברורים ונוחים לקריאה. החשיבות של פרסום שירים ישנים הוא לאפשר למי שרוצה, להכיר אותי גם לפני הימים האלה, לראות כיצד נוצרת שרשרת של כתיבה, מתקופה אחת לתקופה אחרת. לא תמיד זה ברור, לא תמיד זה יוצא כמו שאני רוצה אבל אני מניח שאם מישהו ישב ויקרא את שיריי יצליח להבין את זה.
אז היה יותר פשוט
אני לא יודע אם אז היה יותר פשוט. יכול להיות שאז לא חיפשתי דברים מסוימים והיה קל יותר לשבת ולכתוב שירים בלי קשר לשום דבר. היום כשאני כותב שיר אני יודע, שכבר כתבתי מיליון שירים, אז זה יותר קשר לקחת את זה הלאה ולמצוא דברים חדשים, זה הרבה יותר מסובך לחפש שירים חדשים לכתוב.
בין המילים אני עדיין מוצא את עצמי גם היום, אך היום יותר קשה לי למצוא דברים חשים לכתוב עליהם מזווית אחרת, אז הרבה פעמים אני כותב שירים חדשים כמו שירים ישנים ואולי בצורה הרבה יותר נינוחה ושלווה, אני פשוט כותב, בלי שום מטרה הרואית בסוף שורה.