פעם קיבוץ היה קיבוץ. הזיכרונות הראשונים שלי מאירוח קיבוצי לוקחים אותי הרחק בזמן עד כיתה א', עת התארחנו אצל משפחת חברים של ההורים בקיץ.
זיכרונות אלה, המהולים בריח מלבב של דשן ופרות, הם בעיקר של אנשים חביבים עם מכנסי שלומפר וכובעי טמבל ושל ארוחות משותפות בחדר האוכל הקיבוצי.
צימרים? אירוח? אטרקציות תיירותיות? הצחקתם את הכובע טמבל...
אבל פעם היה פעם, והיום, עם המודרנה בא גם הקץ על ה-מוסד ה-ציוני ביותר שהיה כאן מאז קום המדינה.
כדי לעמוד בתחרות הכלכלית, ושניה לפני שהיה מאוחר מדי, הבינו מהר מאוד בקיבוצים אחדים את הפוטנציאל שיש להם בהיותם קרובים למגוון אטרקציות טבעיות, רחבי ידיים, ובעיקר - מרוחקים מהעיר.
כל מה שצריך כדי למשוך את העירוני בחופשתו.
המהפכה הקפיטליסטית - צימרים ובתי אירוח להמונים!
במהלך שנות התשעים 'יחידות הדיור' שעד אז הושכרו בעיקר לצעירים ולתושבי חוץ הפכו צימרים וקופת הקיבוץ שכבר ראתה את התחתית החלה שוב להתמלא.
על הדרך, עוד ענף שזכה מהמיתוג 'קיבוצי' היה חיי הלילה - ותשאלו את אלפי הצעירים שמדי שישי-שבת יוצאים לבלות במועדונים הקיבוציים, במיוחד אלה שבשרון.
אבל לא באלה עסקינן, כי אם בתופעת האירוח הקיבוצי.
כאמור, אחד מהיתרונות המרכזיים של הקיבוצים הוא במיקומם האסטרטגי בליבן של פינות חמד בטבע.
קחו לדוגמא את קיבוץ מעגן ששוכן לחופי הכנרת. שם תוכלו למצוא כפר נופש של ממש, עצום בגודלו עם עשרות חדרים.
עוד המלצות על צימרים בסביבת הכנרת
לצד החוויה הקיבוצית הסטנדרטית, האירוח במעגן כולל חוויה ימית עם שפע פעילויות ימיות לכל המשפחה.
קיבוץ אחר שמציע אירוח + שפריץ, הוא הקיבוץ ניר דוד, שנמצא דווקא באזור הגלבוע ושוכן לצד נחל האסי.
חוץ מפעילויות מקוריות, הכוללות גם דיג לספורטיביים שביניכם, הקיבוץ נמצא ממש קרוב לגן הסחנה הפופולארי ולפארק האוסטרלי, בין המקומות היחידים בארץ, אם לא היחיד, שבו תוכלו ליהנות מקנגורואים מקפצים.