פרשת משפטים: ברק אובמה, זכויות וסוף לעבדות?

פרשת משפטים: ברק אובמה, זכויות וסוף לעבדות? / מוטי לקסמן

ברק אובמה שחום העור ניצח, הוא נשיא ארצות הברית.

אחד השמות שהוזכר בהקשר לכך הוא אברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית, שנחשב למשחרר העבדות בארצו [1]. האזכור אינו מפתיע כי אובמה הוא הנשיא שחום-העור הראשון בארצות הברית; מעין סמל לחרות ולשוויון כל בני האדם במדינה [2].

פרשת השבוע, פרשת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים", מזמנת לנו הזדמנות מתאימה לדון בעבדות ובזכויות אדם.

מעמד הר-סיני, האירוע המכונן את אמונת ישראל לדורותיה, שהתנהל בקולות, בברקים ובשופר גם במראות אש ועשן, מזעזע את כל הר סיני: "וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד" [3]. עשרת הדברות מושמעות והעם המום מהחוויה החד-פעמית: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" [4]. לאחר תום האירוע העצום מפרט הכתוב מספר פרטים לגבי מזבח  תקין [5].

לאחר זאת פרושה פרשת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים", שפותחת בעצם בפירוט יישומי של עשרת הדברות שביטוין כוללני או מקיף. מסביר רש"י: "וְאֵלֶּה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם". במלים אחרות, מפרשת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" ואילך מפורטים כללים יישומיים לביצוע.

ומהו התחום הראשון לגביו מפורטים כללי יישום?

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" [7], תחום העבדות.

מהו עבד?

המשמעות המקובלת ל"עבד" היא: "מישהו, שהוא קנינו הפרטי של אדם, החייב לעבוד כל עבודה שמטילים עליו" [8]. נוסח דומה לכך מצוי במקרא: "וּלְאַבְרָם [...] וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים" [9]. הדוגמה המפורטת לעבד כזה הוא יוסף שהמקרא מתאר את מכירתו בכסף והעברתו למצריים [10].

אבל, המופע הראשון של המושג "עבד" במקרא נושא משמעות שלילית, בבחינת עונש: "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ" [11]. כתוב זה אין מבהיר מהי משמעות המעמד של אדם שהוא עבד.

עיון בכתובי המקרא מורה שלמושג "עבד" אין משמעות אחת.

עבד -  עובד נאמן

"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (בר' כד, ב). כלומר העבד הוא הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לאדון. מעמד דומה מתואר גם בסיפור יוסף: בשלב הראשון מתוארת הקנייה,  ובשלב השני מצוין מעמדו המיוחד: "וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ" [12]. וגם: "וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" [13].

בדוגמאות אלה ראינו שעבד אינו חייב להישאר בתחתית המעמד, אם יש לו כישורים מתאימים ואלוהים בעזרו יכול העבד להגיע למעמד גבוה ביותר.

משמעות דומה היא לחיילים במחנה האדון, למשל: "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק" [14].

עבד - ביטוי כבוד

משמעות אחרת של המושג עבד מבטאת יחס כבוד, לעיתים גם הכנעה, כלפי מישהו אחר: "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" [15]. וגם: "וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב" [16].

עבד - ביטוי אמונה רבה

המשמעות החיובית והנעלה ביותר מבוטאת בביטויים: "מֹשֶׁה עֶבֶד ה'" [17], "מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים" [18]. משמעות זו מציינת דרגה גבוהה של אמונה. אמונה, שכפי שאנו יודעים מסיפורי אברהם ומשה, זו אינה אמונה עוורת, ויש מקרים בהם המאמין חולק על אלוהים ומבטא זאת באופן מפורש.

אם-כן, למושג "עבד" משמעויות אחדות במקרא, רבות מהן חיוביות.

בכל-אופן המשפטים בפרשה השבוע מכוונים לעבד במשמעות של קניין, של אחד שחייב לעבוד בכל אשר יורנו אדונו. מהם המשפטים המפורטים בפרשת השבוע לגבי עבד? [19].

הכלל הראשון: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם" [20]. עבד אינו עבד עולם, יש לו זכות להשתחרר. העבדות מוגבלת לתקופה קצובה. כלומר, המקרא מחנך את בני האדם להיות בני חורין ולא עבדים. ואם איתרע מזלו של אחד והוא הפך לעבד, בשנה השביעית יחזור להיות בן חורין. היש משפט נאור מכך?

עם-זאת, הדבר אינו אמור לגבי משפחת העבד. אם אדם הפך לעבד והוא "בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ" [21]. אבל "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ" [22]. הנחייה זו מעוררת קושי ערכי, האם חירות אמיתית היא חירות בה עליך לוותר על בני משפחתך? אכן, פרשנים חשים בקושי ומציעים: "מכאן שהרשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים. או אינו אלא בישראלית, תלמוד לומר האשה וילדיה תהיה לאדוניה, הא אינו מדבר אלא בכנענית, שהרי העבריה אף היא יוצאה בשש" [23]. כלומר רש"י, וגם פרשנים אחרים, טוענים שהמדובר באישה לא עברייה, כי שפחה עברייה צריכה גם היא לצאת לחופשי לאחר שש שנים. אמנם פתרון זה אין בו כדי להפחית בקושי הערכי! אבל, כאמור, כאן אנו דנים רק בחוקי עבד עברי, נחזור לדיון לכשנגיע לפרשה בה הכתוב מתייחס לעבד נוכרי [24].

והפרשה ממשיכה ומעלה אפשרות נוספת: "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי" [25] אז אין אונסים את העבד לחזור לחופש אבל: "וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" [26]. כלומר, הוא הופך לעבד נרצע, ולפי המתואר, לתורה לא נוח עם הסירוב לצאת לחופשי, ולכן מוטל בו אות [27].

אם-כן, עד עתה ראינו שהאדון אינו יכול לעשות בעבד כל העולה על רוחו, יש כללים מחייבים.

כללים אלה עוסקים למשל, גם במניעת אלימות כלפי העבד: "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ: וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ" [28]. כלומר, פגיעה בעבד משחררת אותו מעבדותו. ויש עוד כללים, אבל הפעם נסתפק באלה.

ראינו, אפוא, שבמקרא יש ביטוי גם לתפיסה ערכית-חיובית בנושא העבדות.

ובכל-זאת, רק ב 1865 נכנס לתוקף התיקון ה-13 של חוקת ארצות הברית ובו נאסרה העבדות.

האמנם העבדות תמה, האמנם היא פסה מן העולם?

נתייחס למצב בארצנו, אם-כי הוא בוודאי אינו חריג בעולם.

נתחיל בנערות המוברחות מאירופה המזרחית לשמש כנערות מין, האם הן אינן שפחות ללא כל זכויות אפילו הזכויות הקדומות שבמקרא?

והעובדים הזרים שקבלנים ומעסיקים מחרימים את דרכוניהם, האם אין זו עבדות, ללא זכויות בסיסיות?

ויש גם עבדות בתחומים אחרים.

למשל אנשים שאינם מסוגלים להינתק, ולו לזמן קצר, (כן, גם בזמן הרצאה או מופע) מהטלפון הסלולרי שלהם, האם מכשיר הטלפון לא הופך כך להיות אדון, שלעיתים הוא עריץ, ובעל הטלפון הופך בעצם עבד לו?

ואותו מצב קיים גם ביחס למכשירם טכניים אחרים, וגם לגבי מעשנים כבדים או שתיינים האם הם לא עבדים להרגליהם ולתאוותיהם?

ויש עבדות מודרנית גם לאדונים שהם בני אדם.

למשל, קיימות בארץ קבוצות של אנשים שיש להם איזה "גורו", שבו לכאורה טמון כל הידע ובו המקור לכל אורח החיים של חברי הקבוצה. האומנם חברי הקבוצה הם חופשיים, למרות שכל אחד גר בדירתו עם משפחתו? כי איך יוכל אדם להיות חופשי אם את כל ידיעותיו, ערכיו ונוהגיו הוא מקבל, ללא עוררין, ממקור אחד בלבד?

האם התפיסה המקראית שגם במצב עבדות יש כללי מוסר, אינה הכרחית גם בימינו? וכמו שראינו "עבד ה'" שהוא בעצם הדרגה הגבוהה של אמונה, אבל אין בה קבלה ללא ביקורת של דברי האדון!

כלומר, העדר כללים ערכיים כלפי סוגים שונים של עבדות אינה מורה על קידום, להיפך. הלא מהמקרא למדנו שבשנה השביעית ייצא לחופשי!

האם ברק אובמה יבא רוח חדשה שתתן משמעות נאורה לחירות האדם?

איני חוזה עתידות, וגם נאמר: "אחר חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה לגמרי" [29].

ובכל-זאת, בחירת אובמה משקפת, לפחות, היבט אחד חשוב.

האחריות וההחלטיות האישית.

כלומר, ברק אובמה החליט מזמן שהוא "רץ" לנשיאות. הוא "רץ" והגיע.

האם כל מי שמחליט "לרוץ" מגיע? לא!

אבל מי שאינו מחליט לרוץ וודאי אינו מגיע.

כך גם לגבי העבד, כפי שראינו בדיון, אם הוא מחליט להישאר עבד, הוא יישאר עבד!

האחריות להישגי האדם, לתפקודו, להתפתחותו נעוצה קודם-כל בו.

ההיערכות האישית, הכוונה, הרצון הם התנאי ההכרחי לכל הישג ולכל מעמד. אין בהם כדי להוות תנאי מספיק להגשמה, אבל הם הכרחיים להנעת התהליך.

לסיכומו של דבר, כל אדם אחראי למצב בו הוא נמצא, למעשיו, לתפקודו ולהישגיו.

ומאטעלע אומר:

אף אחד לא יכול

להכתיר עצמו

כאדון

אם אין כאלה

שמוכנים להיות עבדים.

הארות ומראה מקום

[1] כיהן כנשיא בשנים 1861-1865, נרצח בביקור בתיאטרון על ידי מתנקש קנאי ממדינות הדרום.

[2] כבר בשנת 1791 נקבע בתיקון לחוקה: "זכותם של בני אדם להתכנס בדרך-שלום ולבקש מן הממשל תיקונן של עוולות", האם בחירת אובמה אכן מציינת תיקון כל העוולות של בני האדם בארצות הברית? שאלה שהיא לא בתחום הדיון הנוכחי.

[3] שמות יט, יח.

[4] שמות כ, יד.

[5] שמות כ, כ-כב.

[6] רש"י לשמות כא, א.

[7] שמות כא, ב.

[8] י' כנעני, אוצר הלשון העברית, ירושלים-רמת-גן תשל"ב, כרך יב, עמ' 4185.

[9] בראשית יב, טז).

[10] בראשית לז, כח.

[11] בר' ט, כה-כו.

[12] בראשית לט, ד.

[13] (שם, ו.

[14] בראשית יד, טו.

[15] בראשית יח, ב-ג.

[16] בראשית לב, ה.

[17] (בראשית לד, ה.

[18] דניאל ט, יא; ביטויים אלה מופיעים עשרים ושתיים פעמים במקרא.

[19] יש לזכור, בפרשת השבוע אנו עוסקים רק בעבד עברי ולא בעבד מעם זר.

[20] שמות כא, ב.

[21] שם, ג.

[22] שם, ד.

[23] רש"י לשמות כא, ד.

[24] הקורא עשוי להתרשם שבמקרא מסופר על זכויות החלים על בני עם ישראל בלבד. ובכן, מבלי להקל בקושי שהעלינו למעלה, חשוב לציין שבפרשה זו, וגם באחרות נאמר מפורשות: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כב, כ) ובאופן דומה גם בשמות כג, ט.

גם הזר, חלות עליו זכויות; אבל, זה מחייב דיון נפרד.

[25] שמות כא, ה.

[26] שם, ו.

[27] עם-זאת, ראוי לציין: דבורה דור מקיבוץ הזורע סבורה שאין לראות בעבד נרצע רק תוכן שלילי. לטענתה ניתן לזהות כאן אהבה לאשה ולילדים שצריכים להישאר בחזקת האדון אם העבד ייצא לחופשי. באופן זה לסירובו לצאת לחופשי יש פן חיובי (אתר "חופש" יוני 2005).

[28] שם, כו-כז.

[29] שו"ת בית שלמה חלק אורח חיים סימן קיב.