ערן שלזינגר על סעיף 12 לחוק החוזים - עקרון תום הלב

סעיף 12 לחוק החוזים - עקרון תום הלב

השאלות בהן נדון בהקשר לעקרון תום הלב:

•-          האם יש מקום לסעיף זה בדיני החוזים?

•-          האם יש לו מקום בכלל בחוק החוזים? - הרי סעיף 12 מתעסק בשלב המו"מ אפילו אם לא נכרת חוזה.

•-          מתי התנהגות מסוימת היא חסרת תום לב ומתי לא?

ישנה נורמה לפיה הצדדים צריכים להתנהג.

ברור שרמת המידה האידיאלית גבוהה מזו המשפטית, היא מוסרית אך אף אחד לא מצפה שאמת המידה המשפטית תהיה באותה רמה של מוסריות. אך באמצעות תום הלב מעלים את אמת המידה המשפטית.

כבר בתחילת חוק החוזים פס"ד קוט נ' ארגון הדיירים קבע ביהמ"ש שעקרון תום הלב מחולל מהפכה בדיני החוזים ובמשפט הפרטי בכלל. לקיחת חלקים מהעולם המוסרי לעולם המשפטי.

סעיף 12 לחוק החוזים: " (א)  במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב.   (ב)  צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יחולו בשינויים המחויבים."

סעיף זה קובע איך מו"מ צריך להתקיים: בתום לב ובדרך מקובלת.

במידה ולא התנהל כך המו"מ ייתכנו פיצויים.

שלב זה חל גם אם לא נכרת חוזה וגם אם השתתף בו אדם שאיננו צד בחוזה!!!

כיום יש החלה רחבה של סעיף 12 ניתן לראות שהשופט ברק בפס"ד פניידר, בית יולס מחיל את הסעיף גם על מקרים שלא נכרת חוזה ואפילו פוסק פיצויים חיוביים למרות שלא היתה הצעה וקיבול-כי לא נכרת חוזה.

סעיף 12 פוגע בחופש ההתקשרות של הצדדים. לפעמים מטעמים של שוויון (למשל חוק הסלקציה, כביטוי לסעיף 12). הוא מכניס חובות טרום משפטיות לפני שיש חוזה. לעיתים הוא גם מחייב לכרות חוזה (פס"ד קלמר נ' גיא).

אבל ניתן להסביר את הסעיף בזה שבא להשביח את חופש ההתקשרות ואת האמון.

בפס"ד בית יולס אומר השופט ברק שהמגבלות החלות על היחסים בין הצדדים בטרם נכרת החוזה ולאחר כריתתו, אף שהן מצרות את ידי הצדדים, אינן פוגעות בחופש החוזים אלא מבטיחות למעשה את קיומו האמיתי (הגבלת החופש בשם החופש).

מבחינה איכותית, במו"מ יש את החומרים שחוזים בנויים מהם: ציפייה, הסתמכות כלשהיא. נוצרים יחסים הדדים של שיתוף פעולה והידברות. לכן כמו שבחוזה חשוב להגשים את אינטרס הציפייה, חשוב שייבנה נכון כבר בשלב המשא ומתן. אמון, כאלמנט חשוב מאד בחוזים, נבנה כבר בשלב המו"מ.

פס"ד אליהו מחזק את הטענה שמדובר בסעיף "מרגיע" ולא מדאיג, ביהמ"ש למעשה אומר שסעיף זה מגן על האדם הפשוט שלא בקיא בתחום ולא יכול להעסיק את מיטב עורכי הדין.

דיני תום הלב שייכים לחוק החוזים בצורה בריאה ונכונה וטבעית לנושא גמירות הדעת, האמון, הציפייה וההסתמכות.

לפי COASE, בכל חוזה יש שני יעדים חשובים כדי שחוזה יהיה יעיל:

•-          כמה שיותר מידע

•-          להוריד למינימום את עלויות העסקה

למעשה, סעיף 12 הוא חוסך עלויות עסקה. אולם יש שיגידו שמכיוון שהוא בנוי כמושג שסתום, ומאחר והניבוי של התכולה המשפטית קשה, זה פוגע בוודאות וביציבות וביכולת הניבוי.

הדמיון בין סעיף 12 לפרק ב' בחוק החוזים:

שניהם חלים כרונולוגית בשלב המו"מ. שניהם באים לקדם ערכים של תקנת הציבור (כפייה, עושק, הטעייה, חוסר הגינות). העילות הן דומות. שני מקורות אלו הם קוגנטיים כי תקנת הציבור היא קוגנטית, לא ניתן להתנות עליהם. נראה כי יש דמיון בתחולה העניינית בין עילות פרק ב' לסעיף 12 בדבר תום הלב. אך כאמור אין חפיפה מלאה ביניהם, למשל קשה לטעון כי לגבי טעות מדובר בתום לב. סעיף 22 לחוק החוזים החותם את פרק ב'- הוא שולל את עקרון איחוד העילה, קרי אי אפשר לטעון בו זמנית לשני סעיפים למשל לסעיף 1 ולפרק ב'. ניתן לומר כי רוב פרק ב' נכלל בסעיף 12 אך לא ניתן לומר ההפך.

מכוח הקוגנטיות של סעיף 12, ניתן לראות שהמחוקק מחשיב מאד את השלב הטרום חוזי.

מה ההבדל בין סעיף 12 לפרק ב' לחוק החוזים?

• סעיף 12 חל גם כאשר חוזה לא חל בכלל בעוד שבפרק ב' יש חובה לחוזה. כלומר סעיף 12 דן במו"מ עצמו - התהליך מעניין אותו, לא התוצאה. לכן יש לו תחולה הרבה יותר רחבה במובן הזה שהוא חל גם אם חוזה נכרת וגם אם לא.

• סעיף 12 חל על כל אדם גם אם הוא לא צד (פס"ד פנידר - חובה שנופלת גם על מי שלא נועד להיות צד לחוזה הסופי) ובפרק ב' התחולה היא מצומצמת יותר.

• לעיתים יש עילות שמופיעות בפרק ב ולא מופיעות בסעיף 12: סעיף 13-טעות סופר, סעיף 16. לעומת זאת יש דברים שמופיעים בסעיף 12 ולא מופיעים בפרק ב: סעיף 12 לא מתעניין רק ברצון ופרק ב' מתעסק יותר ברצון.

• סעדים בחלק ב' הם בד"כ ביטול והשבה לפי סעיף 21 (לא תמיד-סעיפים 13, 16), סעיף 12 לעומתו הסעד העיקרי בגינו הוא סעד הפיצויים. מכוח סעיף 22 אפשר לטעון בו זמנית לשתי עילות לפי חלק א וחלק ב.

• סעיף 12 לא חל רק על פגמים תודעתיים - לכן הוא רחב יותר מפרק ב'.

דיני החוזים הניחו בעבר שבדיני החוזים כל צד מתייחס לצד השני כאילו בא לקדם את האינטרס האנוכי שלו. סעיף 12 משנה את התפיסה הזו וקובע שיש להתנהג בדרך מסוימת. כך המחוקק זנח את חופש ההתקשרות במידה מסוימת והכניס חובות למו"מ כדי ליצור אמון בין הצדדים.

עקרון תום הלב לא באמת פוגע בחופש ההתקשרות. שמגר פס"ד בית יולס תום הלב בא לעזור לצדדים בחופש ההתקשרות: כל צד יודע מה קורה, יש אמון בין הצדדים. ככל שיהיה אמון בשלב המו"מ כך החוזה אח"כ יהיה יותר יעיל.

עורכי דין חוזים