אמרי שפר כ"ו ניסן ה'תשע"ה

''אל תבכה שזה נגמר, תחייך שזה קרה''

אמר הגאון מווילנא: "בכל רגע שאדם חוסם פיו מלדבר דיבור אסור, הוא זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער

זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו, והובא אל הכהן", ה"חפץ חיים" חיבר ספרים על לשון הרע, אומרים רמז: הרוצה לעשות תשובה מלשון הרע, והובא אל הכהן ילמד ספרי ר' ישראל מאיר הכהן, ויתרפא.

''זכר" בגמטריא "ברכה" )בעל הטורים(.

הברכה צמחה מתוך האפר (עונג שבת גיליון 1636)

מטע הזיתים של חיים המשתרע על דונמים רבים, משוה לנוף מראה קסום ומושך מטיילים רבים השוחרים לצל. הזיתים הגדולים שהכבידו על העצים, כופפו את ענפיהם עקב משקלם,  קיררו את המטע ולא נתנו לקרני השמש לחדור בעדם. המטע של החקלאי חיים שמש כתחנה על אם הדרך. חיים היה מקבל את המטיילים שומרי המצוות בחפץ לב.

חלפה תקופת אלול,  החום היה עדין מורגש באוויר, חיים החקלאי ששהה באותה עת בבית הכנסת של המושב, מביט השמימה ומתבלבל, הרואה אני נכונה.! שואל את עצמו. לפתע פתאום, חשכו השמים והתקדרו, ובאחת, באו ענני עשן שחורים, שכאילו כיוונו את דרכם אל מטע הזיתים של חיים. חשד התגנב ללבו הפועם של חיים, עת גילה כי ענני שרפה הוא רואה בעד חלון בית הכנסת. יום כפור היום, נזכר חיים, לא ניתן לעשות דבר כדי להציל את המטע העולה באש. בודאי הערבים מהאזור נצלו את היום הקדוש הזה לבצע זמנם, חלפה מחשבה במוחו של חיים. לפתע התעשת החקלאי וחשב לעצמו, הרי אין אפשרות לעשות דבר,  לא להזמין מכבי אש ולא להתיז מים מצנורות, הן שבת שבתון היום. חיים בחר לעמוד בנסיון ולקבלו בשלוה עילאית. בגבורה עצומה נותר חיים החקלאי להתפלל מתוך רגיעת אמת, וחש את עצמו תלוי ברבונו של עולם.

למחרת יום הכיפורים פנה חיים לאמוד את הנזק, פנה אל מטע הזיתים, ומה רואות עיניו. שרידי עצים חרוכים שנותרו כמו לאחר מדורה של ל"ג בעומר.  אגרונומים הוזעקו למקום בהציעם לו לעקור את כל שרידי העצים כדי שהשורשים החרוכים שירקבו בקרקע לא יגרמו לרעלה. באם לא תנהג כעצתנו, עשרים שנה לא תוכל להשתמש בקרקע, פסקו המומחים. עשרים שנה, כלומר שלוש שמיטות פירש חיים את הנזק. קרן השביעית שהיתה בקשר עם חיים החקלאי פסקו לו על פי פסקו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל,  לא לעקור את הנטעיות. המומחים שכמובן לא הסכימו עם תשובת הרבנים חשבו, ח"ו, שהרבנים, כביכול, לא מבינים את גודל הנזק העצום שיהיה לאדמה. החקלאי חיים אמר בנחרצות לאגרונומים: "הרבנים פסקו, ואני נוהג על פיהם".

חיים שהיה יהודי חרדי, ידע שהתורה מצווה עלינו לא לסור ימין ושמאל מדברי החכמים. כך עשה, והנה לא אחר לבוא, בשנת השמיטה הקב"ה הביא קרה נוראה, עד שהיה צריך לפתוח את הברזים ולא לסגרם, כדי שהמים יוכלו לזרום בצנורות לא יקפאו. אף בירושלים, בזמן הקרה, השאירו את ברזי המים פתוחים כל העת. מספר שבועות לאחר הקרה, פנה חיים לשדה לחוש את גודל הנזק. והפלא ופלא, מתוך העצים המפוחמים, בקעו ענפים ירוקים חדשים וזעירים שהעידו על כך שהגזעים לא נשרפו מבפנים כלל. לבו של חיים התמלא שמחה. הוא חש ששמירת שמיטה פועלת נגד ההגיון והיא ששמרה אותו מכל נזק אפשרי נוסף.

לאחר כמה חדשים בעת מסיק הזיתים, קבל חיים את שכרו בנס בל יתואר. בדרך כלל, עץ זית בריא מניב ארגז ענק, כטון זיתים. ואילו העצים השרופים שגדלו, הניבו מכל עץ שלושה ארגזים, שלוש טונות של זיתים הניב כל עץ. חיים החקלאי באמונתו הצרופה, משמש דוגמא ליהודי מאמין החי באמונה תמימה, הוא, הראוי שדרכו יתחולל נסי נסים במטע.

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il