זוהי עובדה ידועה כבר שנים רבות כי הסכנה בקורוזיה נעוצה בכך שהיא מסכנת את המבנים עליהם היא משפיעה. הדבר רלוונטי במיוחד בתעשייה הימית בה כשלים חומריים מובילים לדליפות ובעיות דומות. כעת, סכנה חדשה אורבת בפתח.
קורוזיה גלוונית, קורוזיית נקיקים וסוגים אחרים של קורוזיה הם אלקטרוכימיים מטבעם ומעוררים זרמים קטנים אשר זורמים בין האזורים שעברו תהליך קורוזיה, דרך החומר והאלקטרוליט הסובב אותו. בכדי להיאבק בתופעה, ניתן לכפות זרם חשמלי נגדי בתהליך שנקרא הגנה קתודית. במקרים רבים, זה מוביל אפילו לזרם גדול יותר שעובר בחומר ובאלקטרוליט הסובב אותו.
כאן הבעיות מתחילות. זרמים חשמליים מעוררים פוטנציאלים חשמליים, ואת זה אפשר למדוד. אם צוללת, לדוגמא, מייצרת זרם חשמלי בגוף הכלי ובפרופלור, אז ישנו פוטנציאל חשמלי די גדול שאפשר להשתמש בו בכדי לגלות את הצוללת ואפילו להפעיל מוקש. זה הרבה יותר מסובך עבור הפרופלור המסתובב של הצוללת, אשר מווסת את הסיגנל.
אז מה אפשר לעשות? פתרון אחד הוא להפסיק את תהליך ההגנה הקתודית כאשר הצוללת נמצאת באזור עם סכנה אפשרית. אך זה לא יעבוד כאשר לתהליך הקורוזיה בפני עצמו יש פוטנציאל חשמלי שאותו ניתן לגלות.
דיויד שייפר מאוניברסיטת דואיסבורג-אסן בגרמניה, מבצע סימולציות של הפוטנציאל החשמלי מתחת למים של צוללות, בשם המרכז הטכני לספינות ולנשקים ימיים. ע"י שימוש ב- COMSOL Multiphysics הוא וצוותו יכלו לבנות סימולציה של האותות ולמצוא כי ניתן להפעיל הגנה קתודית בעוצמה מסוימת של זרם חשמלי, ולהשיג תוצאה של אות פחות בולט מאשר זה שמתרחש בקורוזיה. זהו סיפור מעניין אודות מחקר חשוב שנעשה בקומסול, וניתן למצוא אותו באתר של נומריקל. חשוב מאוד לבצע את הסימולציות המדויקות והאמינות כדי לדעת בדיוק מול אילו סכנות קורוזיות מתמודדים וכיצד לטפל בהן על מנת שלא לסכן את המבנים והעצמים המושפעים מהתופעה.