בסקירה זו נתאר את פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב מן הימים האחרונים, שקבע כי תמלוגים ששילם יבואן לבעל סימן מסחר בתחום החשמל והאלקטרוניקה, פטורים ממכס.
בית המשפט קבע כי על אף שבהסכם בין היבואן ובעל המותג, ניתנה לבעל המותג הזכות לפקח על תהליך הייצור של המוצרים, בפועל, הוכח על פי העדויות שהובאו כי בעל המותג לא פיקח ולא שלט על תהליך הייצור.
לאור זאת, אימץ בית משפט השלום את פסק-הדין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז בשנת 2013 בנושא דומה – תמלוגים על מוצרי הלבשה, וקבע כי התמלוגים במקרה זה פטורים ממכס.
סיפור המקרה:
חברת סמיקום לקסיס (היבואן) עוסקת ביבוא ושיווק של מוצרי חשמל, אלקטרוניקה, צילום והדמייה דיגיטלית, סוללות ומצברים, ומדיה מגנטית ואופטית.
היבואן שילם לחברת Hyundai מקוריאה תמלוגים בגין הזכות לעשות שימוש בסימן המסחר במכירת המוצרים בישראל. המוצרים לא נרכשו מחברת Hyundai אלא מבתי חרושת אחרים אשר קיבלו את אישורה של Hyundai.
רשות המכס טענה כי יש להוסיף את התמלוגים לערך הסחורה המיובאת, כך שיש להטיל מכס לא רק על ערך הסחורה, אלא על ערך הסחורה והתמלוגים יחד.
רשות המכס התבססה על סעיף 133(א)(3) לפקודת המכס, הקובע כי יש להוסיף לערך הטובין המיובאים "תמלוגים ודמי רישיון המתייחסים לטובין, שהיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפים, כתנאי למכירת הטובין בישראל על ידו".
היבואן טען כי על פי פסק-הדין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז בשנת 2013 (18199-06-10 מרוידקס מוצרי גלישה (2004) בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ), כאשר בעל סימן המסחר אינו שולט על תהליך הייצור ואינו יכול להביא להפסקת הייצור, התמלוגים אינם חייבים במכס.
רשות המכס טענה כי מדובר בפסק-דין שניתן בבית משפט מחוזי והוגש עליו ערעור לבית המשפט העליון, וכי בכל מקרה, בנסיבות תיק זה, מקריאת החוזים שבין הצדדים, לבעל סימן המסחר קיימת שליטה על תהליך הייצור ולכן התמלוגים חייבים במכס.
פסק-הדין:
ראשית, דחה בית המשפט את טענת רשות המכס בנושא הגשת הערעור לבית המשפט העליון בנושא מרוידקס. בית המשפט קבע כי כל עוד קיים פסק-דין שניתן בבית המשפט המחוזי ותוצאתו לא נהפכה, פסק-דין זה מנחה את בית משפט השלום ולא ניתן להתעלם ממנו.
לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי למרות שהחוזים שנחתמו בין בעל סימן המסחר ליבואן מעניקים, לכאורה, לבעל סימן המסחר שליטה ופיקוח על תהליך הייצור, בפועל, על פי העדויות שהובאו לבית המשפט, הסתבר כי בעל סימן המסחר לא הפעיל את זכותו וכמעט שלא התערב בתהליך הפיקוח על המוצרים, ופיקוחו הסתכם בבקרת איכות.
על אף שהוכח בבית המשפט כי בעל סימן המסחר נדרש לתת אישור לכל משלוח בטרם יצא מפיקוח רשות המכס בסין, לקראת יצוא לישראל, בית המשפט קבע כי מדובר באישור טכני והוכח שבכל המקרים ניתן אישור כזה על ידי בעל סימן המסחר, ולכן הדבר לא מעניק שליטה על תהליך הייצור.
בית המשפט דחה את טענת רשות המכס כי היה על היבואן להביא לעדות נציגים של בעל סימן המסחר. בית המשפט קבע כי ניתן להסתפק בעדויות של היבואן בנסיבות תיק זה.
לאור זאת, קבע בית המשפט כי במקרה הספציפי הנ"ל לא הייתה לבעל סימן המסחר שליטה על תהליך הייצור, ולכן דינם של התמלוגים להיות פטורים ממכס.
לפיכך התקבלה תביעת היבואן, הגרעונות בוטלו והמיסים שילם היבואן הושבו לו, בתוספת הוצאות משפט של 17,700 ש"ח.
[ת.א. (שלום תל-אביב) 1979-06-10 סמיקום לקסיס בע"מ נ' מדינת ישראל, פסק-דין מיום 10.1.15, השופטת כוכבה לוי. ב"כ הצדדים- ליבואן- עו"ד שדות. למדינת ישראל- פרקליטות מחוז ת"א-אזרחי].
הערות:
כאמור, בית משפט השלום בתיק סמיקום ביסס את פסק-דינו על פסק-הדין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז בשנת 2013 בתיק דומה (18199-06-10 מרוידקס מוצרי גלישה (2004) בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ), אף שתיק זה עסק בתמלוגים על מוצרי הלבשה.
בשנת 2013 הגישו שני הצדדים (היבואן ורשות המכס) ערעור על פסק-הדין בתיק מרוידקס, והערעור תלוי ועומד בבית המשפט העליון וטרם הוכרע.
לאחר שתינתן החלטת בית המשפט העליון, החלטה זו תהא בגדר תקדים מחייב כלפי בתי המשפט האחרים.
כך, שהמילה האחרונה בתחום זה טרם נאמרה.