שבת, שש וחצי בבוקר נוסעים לג'ורג' בכביש המוביל אל צפון מדינתנו הקטנה.
כמה קטנה - ככה מורכבת, שופעת מלאה, מגוונת - עולם ומלואו.
"כשתגיעי לכרמיאל תתקשרי... את רואה מסעדה?... רואה פנצ'ריה?... יופי! אחריה קחי שמאלה בעלייה... ותגיעי" - סמלי משהו... עלייה תלולה... כל כך תלולה כאילו בשנייה היינו צריכים לטפס להימלאיה לעבור לצדר גבוהה... קפיצה קוונטית שמעוררת מיד צחוק ספונטאני, כזה שהוא בלתי נשלט, שמתגלגל ממורד הבטן ומתפרץ החוצה ללא הודעה מוקדמת.
עוברים בגינת הירק, מטפסים כמה מדרגות, מתיישבים ומיד ארומה של קפה שחור אסלי כבר עוטפת אותנו. מבהירה לנו איזה שבת הולכת להיות...
ג'ורג' מגלגל סיגריה בטבעיות של יד אמן. אני שואלת אותו "ג'ורג', מה אתה יכול לספר לי על אמא?" הוא מרים אלי מבט, הייתה זו הפתעה עבורו, הגלגול נעצר. יכולת לראות בעיניים, שהוא חזר לאחור, אי שם לזמן קסם. מיד עלה חיוך מאוזן לאוזן של שיניים לבנות מסגיר געגוע מתוק, הערכה ואהבה שאין שני להם.
"כשנולדתי החליטו לי להיות נוצרי. אבל הדת שלי היא מוסיקה. אין בה גזענות, מלחמות, או מריבות. כך אני חי. לאימי היה קול נפלא, היא הייתה שרה בכל הזדמנות, והדבר הנהדר הזה חלחל בי מגיל צעיר, וכך התחברתי למוסיקה, כך היא הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי. שפה אוניברסאלית - מקרבת לבבות. עם השפה הזו אני מסתובב בכל העולם, איתה אני פוגש אנשים שזו שפתם - אהבה.
אימי מארגנת את הבית, הייתי הולך אל המעיין "לתפוס תור". בזמנים ההם היה ערך אחר למים. את מבינה, אם הייתי רוצה לשטוף פנים, היית לוקחת קערת מים ואיתה שוטפת פנים, ידיים רגליים, יוצאת לגינה, ונותנת לצמחים. גם חשמל לא היה לנו. בלילה כשהייתי רואה אצל השכנים מרחוק את לול התרנגולות עם נורות דולקות, הייתי שואל את עצמי - איך יכול להיות שיש להם חשמל, לתרנגולות?
היום במבט לאחור, אני מבין שזכיתי. לגדול בלי חשמל, עם הערכה רבה למים, קרוב לטבע, זו מתנה גדולה, זה מה שמאפשר לי היום להיות אותנטי עם עצמי, עם החיים, וליהנות מכל רגע כמיוחד".
אני מבינה שאני יכולה לשבת שעות עם ג'ורג', לגמוע בשקיקה דברי טעם מתובלים בהומור על חכמת היקום כולו. על הצמחים, על הטבע האנושי, על אוכל בריא, על עונות השנה על מוסיקה, על מנגינה, על שלום ואהבה. אני מנסה לכוון אותו ואותי, לשים לנו גבולות במעוף המשותף ולדבר על הנושא שקבענו לנו מלכתחילה. אני מבקשת מג'ורג' לספר לי מה זו אישה עבורו.
"הווו...א י ש ה ! יש לי המון מה לספר לך." ניעורו עיניו שוב.
הרגשתי כמו עליסה שעומדת להיכנס אל תוך מערת התבלינים. הייתי סקרנית ונפעמת. אילו יכולתי להעביר למילים גם את צלילי קולו הגלילי העמוק של ג'ורג', ככלי נגינה משובח, התמונה הייתה מלאה.
"אם את שואלת אותי, אני מאמין ש-'אלוהים היא בכלל נקבה', אלוהים הוא לא גבר. ה-'אמא הגדולה' הנקבה הזו, אם היא לא היתה, הבריאה כולה לא הייתה. וגם אם זה נכון שאלוהים הוא גבר, לפי מה שקורה במציאות, זה ברור שהוא ידע שהנקבה חשובה יותר ליקום.
איך יודעים את זה? זה פשוט מאוד. תסתכלי על ביצית - נקבה, ועל זרע - זכר. כשנוצר זיווג ואישה נכנסת להריון, מי הוא ששורד יותר זמן? הביצית. מי שממהר זה הזרע. יש כל כך הרבה זרעים-בכמות, וכולם ממהרים וגם מתים מהר. אז את מבינה מה מספר לנו הטבע? מה אומרת לנו הבריאה?
פעם בגלל החינוך והמסורת, אצלנו בכפר הבת הייתה מחותה מהבן. אם לדוגמא בת הייתה חולה, לא היו ממש מתייחסים אליה, היא הייתה צריכה להסתדר לבד. כשבן היה חולה, חצי כפר היה מלווה אותו לרופא. כך הגברים גדלו להיות יותר חלשים, פחות יודעים להתמודד, פחות עם כח הישרדות, פחות יצירתיים מאותה סיבה של פינוק ודאגת יתר. אישה חזקה פי עשר מגבר. היא יודעת, היא מבינה, היא רואה דברים שגבר אפילו לא רואה.
היום מתחילים לחזור חזרה. לזמן לפני שהגבר לקח את השליטה כי כמה שמנסים להסתיר, זו האמת. היום מבינים כבר, שלאישה יש משמעות גדולה בעולם שלנו. אישה מלאה ברגש, היא מכניסה את האהבה לבית. את רוצה להכיר אישה, תסתכלי על הילדים שלה, תראי את ההתנהגות שלהם, את החינוך, את הכבוד לדברים הקטנים, את השמחה. אישה פועלת מלמעלה. גבר פועל מלמטה, כשהראש למטה עובד אצלו, הראש למעלה מפסיק לעבוד. אישה היא הכח המאזן לגבר. היא מביאה לו את ה'שכל הישר', לראות את הדברים לא מהמקום של האגו. אני מכיר אנשים עשירים מאוד בכפר עם הרבה יכולות. אם האישה שלהן לא באיזון אתה מייד רואה, הם מפוזרים, הבית מפוזר, אין מרכז. לכן התפילה המאוד משמעותית שלנו היא - לאישה טובה.
אני בכלל הייתי מעביר את השלטון אליכן הנשים. את מבינה כולכן אימהות, מלאות אהבה ודאגה. מעולם לא הייתן שולחות את הילדים שלכן למלחמה. וזה בכלל לא היה מגיע לזה. כי יש לכן את הכח המיוחד של החמלה. הוא כח חזק במובן האחר של חזק. אני מאוד מעריך א האישה. מי שלא מעריך נשים הוא חלש באופי. זה רק בגלל שיש לו חוסר ביטחון עצמי.
תראי, לי יש שלוש בנות ובת... (הוא צוחק) אני התברכתי. אני יודע מה זה. משפחה שאין בה בת אין לה חיים. אישה היא כמו אמא אדמה. ככל שאדם מתרחק מהאדמה הוא מתרחק מעצמו. האדמה מכילה, האדמה מעניקה, נותנת. האדמה היא עושר גדול. שפע. אתה מגיע לטבע, אתה מריח את האדמה, אתה מייד מתרווח, נפתח. משהו בך נרגע. ואחרי כמה זמן איתה, אתה פשוט נהייה שמח. אתה חוזר לעצמך, חוזר הביתה. אני אגיד לך, באיזשהו חורף אני עומד ומסתכל דרך החלון, אני רואה מלא גשם שיוקד. יש הזדווגות בין שמיים לאדמה וכתוצאה מזה הכל צומח בשפע. בקיץ, עם צינור, יש מים, אבל זה לא אותו הדבר, זה לא הולך, לא צומח.
אותו הדבר, חיבור בין איש ואישה. זה לא שאני אומר שפשוט החיבור הזה. אבל כשיש הבנה לחשיבות של הדבר המשמעותי הזה, יש כבוד, יש אהבה. וזה הטבע. יש איזון, יש הרמוניה, יש שפע. גבר עם אישה הופך להיות יותר. אישה יכולה לבד. אבל גבר לא באלנס בין בני זוג אני אומר, זה חשוב מאוד. אם אתם מצליחים, אתם עוברים את החיים באהבה, ואז יש זמן לכל מיני דברים טובים.
אמא שלי- אישה גדולה. היא נתנה לי מתנה, אמרה לי: " ג'ורג' תזכור - אין לך שופ זכות להחזיר למי שפגע בך בחיים האלה. התפקיד שלך תמיד זה לעשות טוב בעולם." אז מה עוד יש להגיד אחרי משפט כזה.
ג'ורג' קם מהכסא, מתמתח, ואיך לא, הולך לפנק אותנו בארוחת בוקר של בריאות, עם 'מפוזרת' פיקנטית, עולש, אספרגוס בר, זיתים שחורים במסיק אישי, בורגול ועגבנייה בשמן זית - בתאבון ותודה לך ג'ורג'.
המאמר מוגש באדיבות ליאת ישי - אמנית ויוצרת