היינו זקוקים לזה כמו אוויר לנשימה
לגלות את העוצמה שיש בכל אחד מאיתנו ו...להתאהב מחדש באנשים הנפלאים שסביבנו
בין אם הם בעלי צבע עור שונה
או מעדה אחרת
לגלות שלא משנה מאיזה צד של הקו בחרו לגור
כולנו, עם אחד, יחיד ומיוחד.
האמת צריכה להיאמר,
החמאס, מחפש את נקודות התורפה שלנו.
הוא מקשיב לכל הגיג שנאמר בכלי התקשורת
לומד את ההתנהלות שלנו
מבין את הדקויות בין הפרשנים
ומנסה לפורר אותנו
להעצים את הכוחות
שירסקו את הערכתנו העצמית
שנשאל על צדקת דרכנו הלאומית
שנבקר את עצמו לדעת
שנהיה פראנואידים כלפי היכולות שלנו
שנרצה (ריצויי) את העולם סביבנו
שנתחמק מכל עימות בכל מצב בכל זמן
שנתייחס אל הפלסטיני כאל קורבן ומסכן
אבל
הוא לא הבין את גודל הטעות שלו.
הוא לא באמת צפה את מה שקורה מתחת לפני השטח.
זה מצחיק, הוא חופר מנהרות, ולא מבין שגם אנו
במקביל לדיונים הרדודים בתקשורת
מגדלים כאן דור
ש"חפרנו" לו עמוק בתודעה
את כל הדברים ההפוכים
ממה שהחמאס מצפה לו!!!
הכל התחיל בשלוש אימהות מדהימות
אשר "הזריקו" לנו במשך ח"י ימים
אמון בצה"ל, בממשלה.
איחדו אותנו בתפילה ובאמונה גדולה
ובאותם ימים, מתברר, שעם ישראל
יודע להיות נחוש ויצירתי,
מאמין בצדקת דרכו
בסוף המר,
קיבלו את הדין – באהבה רבה.
ולמרות הכאב הגדול והצער האישי
ביקשו האימהות להתייחס לעניין
כהזדמנות גדולה למתנת האחדות בעם.
וזוהי רק ההתחלה.
עוצמת ההזדהות, הרגישות
שחשנו עם המשפחות
הכינו אותנו לבאות.
לא עם שש אלי קרב אנו
חקרנו היטב, בדקנו והתלבטנו.
האם אין כל ברירה אחרת?
לפני שנכנסים לפעולה,
לפני קבלת החלטה
צריך ללמוד עוד
סבלנות, זו מידה נכונה
ובינתיים העם מתגייס
מוכן למאמץ
מבין את תפקידו
ומתחיל לגלות את עצמו מחדש
לראות את היופי הפנימי שלנו,
את המהות העמוקה של תפקידנו בעולם
[להיות ראש החץ במאבק ברוע!]
ולגלות את עצמנו מחדש
לסייע, להתנדב, לחלק לחיילים,
יוצאים ללוות בהמוננו
את הנופלים בדרכם האחרונה
מסייעים לחיילים
ובעיקר
גילינו דור צעיר, נחוש עד הסוף
אינו נכנע
מבין את גודל המשימה
ועם כל הצער על הנופלים
שכל אחד עולם ומלואו
אצלנו יש ערך לחיים
והעורף – קשה,
קשה מאוד מול עורף נחוש שכזה!
אנחנו, עם ישראל
לא הבעיה באזור כאן
נוכחותנו היא הפתרון
לחיים מלאים בריאים ושלמים
שנזכה לשקט ובטחון
במהרה.