בכדור הארץ יש
יקומים מקבילים
בעולם אחד "מלחמה" פירושה
מי יותר זריז
למי יש יותר מזל
בעולם המקביל "מלחמה" היא מילה
של חיים ומות ממש.
בעולם הראשון, המקסימום שיכול לקרות,
האחד יינשך על ידי יריבו
ומיד יסולק בבושת פנים מהמגרש (לתקופה)
בעולם השני, הפתיח הוא
"מכה כואבת ואנושה לצד השני".
יקומים מקבילים ממש.
איך זה קרה?
כבר לפני מאה וחמישים שנה
החל החילון באירופה
מתוך משבר עמוק בהבנת מושג האלוהים
ולאחר שתי מלחמות עולם
ומאות מיליוני הרוגים
הנצרות – החליפה את עצמה ב –
כ – ד – ו – ר – ג – ל
כן, ממש כך
היא אמנם לא נעלמה
אך הכנסיות ריקות בימי ראשון
(יותר באירופה מאשר בארה"ב)
ומגרשי הכדורגל מלאים.
היה מי שכינה את המשחק
"דת של המונים".
וכך יושב לו רוב העולם המערבי
ומתעניין בעיקר בכמות השערים
סטטיסטיקות ושחקנים.
ובעולם המקביל
יש אלוהים אכזר
כזה השולט בכוח
"אלל'ה הוא החזק".
ומי שיצליח לגבור על יריבו
נבחר לייצג את האלוהים הזה.
וכך במזרחו של כדור הארץ
נרצחים 2500 (!) עיראקים בידי בני עמם,
ועוד כמה עשרות סורים...
פעם כינו את המצב
"אביב ערבי"....
אי אפשר להכחיש
שיש באומה הערבית
סימנים של פריחה, התחדשות.
הכיוון? ל – ה – ר – ע... !!!
אמנם, זה לא ממש הוגן. אינו דומה אוהד כדורגל "שרוף" (או כל קבוצת ספורט אחרת) – לאוהד מצוי של "אלוהים", אך יחד עם זאת, המכנה המשותף של קבלת עול חיצוני (כדורגל או דת), קיים בשני המקרים.
כך הוא האדם. הצורך בהשתייכות המעניקה לנו תשומת לב,
רואים אותנו כ"חלק מ...",
יש לנו שותפים החולקים עמנו את השמחה והעצב
[הנשיאה הברזילאית תפסיד את הבחירות בעקבות ההפסד
הזוי, בשבילה זה הספד... בגלל כדורגל?! סיבה רצינית עד תהום....]
שותפים המקשיבים לנו ולדעתנו.
בעם ישראל למדנו להכיר טובה
וכשם שקיבלנו [מהורינו ומבורא עולם] את חיינו במתנה
אנו מחנכים כערך עליון
שיש מקום לתת לאחר
זו הדרך בה לכולם יהיה מקום,
לכולם יהיו חיים.
[חוץ ממי שבא להורגנו!]
אם כל תושבי כדור הארץ
ישכילו להעניק ולא רק לקחת
להסתפק במועט וברוח נדיבה
המריבות, המלחמות - ייעלמו מן העולם
ערכים אלו נולדנו לחנך
ומתוך כך יבוא השלום.
אם נפעל מהר - הוא ימהר להגיע....