לא מזמן נכנסתי לאחת מחברות הפלאפון ע"מ לתקן את המכשיר שברשותי. בסיום הטיפול, ניגש אלי בחור צעיר וניסה לשכנע אותי לקחת את כרטיס הויזה החדש שמונפקת יחד עם אותה חברת פלאפון. הוא מנה בפני את כלל היתרונות של העסקה, שכמובן תקיפה רק כעת (!) ובסיום אף הוסיף בחיוך מבויש:
"כל מכירה של כרטיס, גם מסייעת לי באופן אישי..."
מצאתי את עצמי במבוכת מה. מחד, באותו רגע, לא עמדו בפני הכלים הדרושים לוודא שאכן העסקה משתלמת לי. הרי אני מחזיק כבר כרטיס אשראי. מה היתרונות והחסרונות שבכרטיס המוצע? וכמובן הלחץ להחליט מיד, עכשיו, במקום. האם אכן זו הזדמנות או מכשלה? ובנוסף, מלחיצים אותי גם מבחינה רגשית...
תוך כדי הרהורים שאלתי את עצמי, הרי זו השיטה היום כמעט בכל תחום. להלחיץ בזמן ולהפעיל לחץ רגשי. כיצד בדיוק אני נותן לתלמידים בכיתות הגבוהות (י'-י"ב) הכנה לקראת "החיים האמתיים"?! הם נפגשים עם דילמות מסוג זה כמעט על ימין ועל שמאל...
מה המיומנויות שהם צריכים כדי להכריע בשאלות אלו?
הם יסיימו את הצבא, וטבעו של עולם, לא ירצו יותר לגור עם ההורים. מה עדיף לצעיר היום במדינת ישראל, לקנות דירה (אפילו בשותפות – שכן היא תמיד מעלה את ערכה הרבה יותר ממה שהבנקים מוכנים לתת לכסף ששוכב סתם כך אצלם) או רק להשכיר דירה עם חברים??
חלק ניכר מתלמידי יוצא יחידות קרביות. בסיום השירות הם מקבלים "בונוסים" מהמדינה. איך בדיוק עליהם לשמור על החסכונות האלו? באיזה אפיק להשקיע??
לא. לא מדובר רק על שאלות שקשורות לממון שברוב בתי הספר לא מתעסקים עם זה כלל. גם שאלות לא פחות חשובות כמו למשל למי להצביע בבחירות? איך מחליטים לאיזו מפלגה להצביע? האם כדאי להיות יותר מעורב בתהליך הפנים מפלגתי? מהם השיקולים שאני צריך לבצע כדי להחליט החלטות מעין אלו?? האם באמת אנו דנים בתחום הזה? (יש לי הוכחה שבשנים האחרונות "ברחנו" המחנכים, מהתמודדות עם תחום זה, תראו כמה מפלגות היו באופנה בשלושים השנים האחרונות ונעלמו כלעומת שבאו, רפול, מולדת, התחיה, שינויי, קדימה – האם ייתכן שאנו עסקנו בנושא זה לעומק ועד כדי כך הבלבול??? האם ההצבעה הנעשית על ידי הצעירים אינה קשורה לתובנות רגשיות?!).
האם בכלל שאלנו את התלמידים את השאלות הנ"ל?
האם בזמן הרב שהתפנה לנו כעת בתכנית החדשה של המשרד עלינו להתמקד על תכנים או יותר על מיומנויות חשיבה?
איך ניצור למידה משמעותית בבתי הספר?
מהי למידה שכזו?