בתכניתהריאליטי "אקס פקטור" קיבלנו הזדמנות לשמוע וליהנות משירים ויצירותמוזיקליות אהובות, חלקן עכשוויות וחלקן מהעבר. אולם בין כל השירים, הושמעוקטעים מיצירה אחת שאינה חלק משירי התחרות. יצירה זו הייתה "כרמינה בואנה" (Carmina Burana, 1938), היצירה הפופולארית של מלחין גרמני ששגשג תחת השלטון הנאצי, המלחין השנוי במחלוקת קארל אורף.
הסקירה הבאה של חייו של קארל אורף מסתכת על מאמר מקיף שעבר תרגום מאנגלית לעברית.
קארל אורף (CarlOrff), יליד מינכן, הוא דמות אניגמטית בהיסטוריה המוזיקלית של גרמניההנאצית. גם כיום, שנים לאחר מותו, מתייסר הממסד המוזיקלי עם יצירתו ובשאלההאם אדם רשע יכול לייצר יצירת אמנות מעולה. כאמן, היה נדמה שגורלו נחרץ עםעליית הנאצים לשלטון, היה סביר לצפות כי הוא ייהפך לקורבן נוסף למדיניותהדיכוי התרבותי של הרייך השלישי. אולם אורף הצליח לבסס עצמו ולשגשג בתוךגרמניה הנאצית ובאמצעות חוגי האליטה הנאצית. גם לאחר מלחמת העולם השניה היהנראה כי גורלו נחתם אך שוב הצליח אורף להציג פנים שונות וזכה להמשיךבפועלו עד למותו בשנת 1982. הן עם עליית השלטון הנאצי והן בזמן קריסתווכניסת כוחות בעלות הברית התנהל אורף באותו אופן – נמנע מאחריות אישיתומוסרית ולאחר מכן ביקש כי ימחלו לו על כישלונו לקבל על עצמו אחריות כזו.
אורף החל אתפועלו בשנות ה- 1920 וביסס עצמו כדמות משמעותית בנוה המדבר המוזיקליהמודרניסטי של מינכן. המוזיקאי הצעיר אף שיתף פעולה עם ברטולד ברכט וכךביסס את שמו כיוצר אוונגארדי. אולם פרסומו והצלחתו העיקרית החלה בתחילתשנות ה- 1930, לצד עליית כוחו של היטלר והמשטר הנאצי אשר עתידים היו לשנותאת היצירה המוזיקלית בגרמניה באופן דרמטי.
אורף, כמו אחריםבתקופתו, נחשב שמאלן, היו לו ידידים יהודים רבים והיתה אף שמועה שהוא רבעיהודי. בין אם למרות זאת ובין אם בשל כך אורף מעולם לא יצא כנגד השלטוןהנאצי או התנגד למדיניותה. הוא בחר להתעלם מכל קשריו עם יהודים, שמאלניםואמנים מודרניסטיים, הוא הדגיש את שנאתו לג'אז והפגין את הערכתו הרבה והכנהלמוזיקה עממית.
במהלך שנות ה-1930 אורף ניסה להוכיח ולהציג את נאמנותו למשטר. למרות שמעולם לא היה חברהמפלגה הנאצית, האמן ניסה והצליח לשלב עצמו במשטר. למרות שבתחילה המוזיקהשלו, כמו זו של פאול הינדמית (Paul Hindemith) וארנסט קרנק (Ernst Krenek),נחשבה כ"מנוונת" בעיניי המשטר, עד תחילת שנות 1940 המוזיקה שלו היתה אהובהעל רבים. בשל האהדה הרבה ליצירתו בקרב חברי האליטה הנאצית, יצירתוהמשמעותית ביותר, "כרמינה בואנה",הפכה לאחת היצירות הפופולאריות ביותרבגרמניה הנאצית. בחוגים הנאצים "כרמינה בואנה" הועלתה לדרגת יצירת מופת.קנטטה זו וסימלה את "תרבות הנוער" של הרייך השלישי. ביטוי לכך ניתן למצואבהתייחסות ליצירה בעיתון נאצי (V?lkischer Beobachter): "מוזיקה מסוג זה,ברורה, סוערת ועדיין תמיד ממושמעת, היא הנדרשת בימינו".
לאחר המלחמהאורף היה ברשימה השחורה של אוהדי המשטר הנאצי, אך גם מרשימה זו הצליחלהימחק לאחר שטיהר את שמו בעזרתו של חבר אמריקני. אורף הצליח להטעות ולהציגעצמו כפעיל התנגדות במהלך ימי המשטר הנאצי, גם את יצירתו הפופולארית מימיהנאצים "כרמינה בואנה" הציג כיצירה אנטי-נאצית. כך המשיך אורף את פועלולאחר המלחמה מבלי שידבק פה כתם השלטון הנאצי בו פעיל וזכה להצלחה רבה.
אורף, שכעת חששמלהיות "יותר מדיי נאצי" לאחר שנים בהם חשש מלהיות לא מספיק נאצי, הצליחלהסיר מעצמו את כתם קרבתו לשלטון הנאצי על ידי כך שהציג עצמו כפעיל בארגוןההתנגדות במינכן "הוורדים הלבנים", אותו הקים חברו קורט הובר.
קורט הובר היהאקדמאי יליד שוויץ, הוא היה חברו של אורף ואף עזר לו בעבודתו המוזיקליתובכלל זה סייע לו עם יצירתו "כרמינה בואנה", היצירה שכפי שצויין קודם לכןפרסמה את אורף ואפשרה את הצלחתו תחת השלטון הנאצי. הובר, בשונה מאורף,התנגד התנגדות נחרצת לשלטון הנאצי. אורף מעולם לא שיתף פעולה עם ארגונו שלהובר. יתרה מזאת, כאשר הובר נעצר על ידי השלטון הנאצי, פנתה אשתו של הובר,קלרה, לאורף בתחינה שיעזור לבעלה. אורף הפנה עורף לחברו ולא הסכים לסייע.הובר נעצר, עונה, עמד במרכז משפט פומבי והוצא להורג.
בסרט על קארלאורף "או פורטונה" ("O Fortuna", טוני פלמר, 2008), חושף טוני פלמר הבימאיכי בתום המלחמה ולאחר שטיהר את שמו בפני השלטון החדש כתב אורף מכתב מתנצלבו חשף את רגשותיו. המכותב היה לא אחר מאשר הובר.
"הוא חשב רק עלעצמו", אומרת קלרה הובר. בסרט היא מספרת שלאחר מעצרו של בעלה הגיע אורףמבלי שידע כי הובר נעצר. היא פנתה אליו וביקשה את עזרתו. תגובתו הראשונה,אומרת קלרה, היתה דאגה בדבר הסכנה בה הוא נתון בגלל שהכיר את הובר. דבריםדומים אומרת גם בתו, לה התכחש כל חייו, "היו לו את החיים שלו וזה הכל".
אורף נפטר במינכן בשנת 1982 וזכור כאחד המלחינים הבולטים ביותר של גרמניה במאה ה-20.