פרשת וישלח, מפגש אחים או מפגש בין שתי אמיתות / מוטי לקסמן, תש"ע
איש אחד הגיע לרופא המשפחה והתלונן שכושר השמיעה של אשתו הולך ונחלש. הוא שאל את הרופא אם לא כדאי להזמין אותה לבדיקת שמיעה. לרופא החכם הייתה הצעה אחרת: "אתה יכול לבדוק בעצמך אם אמנם יש בעיית שמיעה לאשתך".
"כן, איך?" תמה האיש.
הסביר הרופא: "דבר אליה ממרחק בדירה ולאט לאט תתקרב, כך תראה מאיזה מרחק היא שומעת."
האיש קיבל את ההצעה והחליט לנסות. בהזדמנות הראשונה כאשר הוא ישב ליד המחשב, ואשתו עמדה במטבח והכינה ארוחת ערב. הוא החליט לנסות.
"שולה, מה את מכינה לארוחת ערב?" לא נשמעה כל תגובה.
האיש צמצם את המרחק למחצית וחזר ושאל: "שולה, אז מה נאכל הערב?" תגובה לא נאמרה.
הוא התקרב עוד, וחזר ושאל, תשובה לא נשמעה.
האיש הגיע למטבח, עמד מאחוריה ממש ושאל:"שולה, אז איזה מטעמים את מכינה?"
שולה הפנתה אליו את ראשה, חיוך נסוך על שפתיה: "שמעון, כבר שלוש פעמים עניתי לך. את פשטידה תפוחי האדמה שאתה אוהב." [1].
מסתבר שלא לשולה היתה בעיית שמיעה...
סיפור זה מדגים נתון ידוע, כאשר אדם צמוד להנחה מסוימת, לאמת אחת הוא אינו מעלה על הדעת אפשרות אחרת, אמת אחרת.
פרשת השבוע, פרשת "וַיִּשְׁלַח" מעלה הקשר מתאים לנתון שהוצג כעת.
בפרשת "וַיִּשְׁלַח" מסופר, בין השאר, על המפגש הבוגר בין יעקב לעשיו. אנו יודעים על המפגש מן הכתוב בחומש בראשית. מי סיפר לנו את פרטי היחסים בין יעקב לעשיו צאצאי יעקב או צאצאי עשיו?
נפתח במסופר: זמן רב ישב יעקב בבית לבן "זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ" [2]. כזכור, יעקב ברח לשם מחשש לחייו "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" [3]. כעת מתחיל יעקב לחזור לארץ כנען והוא מלא בבני משפחה וגם ברכוש גדול "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" [4].
הדרך מזמנת מפגש בין יעקב לעשו אחיו.
אנו עומדים, אפוא, בפני פגישה של שני אחים שלא ראו זה את זה לפחות עשרים שנה. אין זה מפגש פשוט, כי לשני האחים יש זכרונות קשים ולא נעימים.
עשיו זוכר בוודאי שיעקב ניצל את חולשתו ועייפותו וקנה ממנו את הבכורה [5], ובדרך רמיה זכה בברכת האב יצחק [6]. יעקב זוכר בוודאי את איומו של עשו להרגו [7].
אכן, מפגש טעון מאוד, מפגש שהחשש מתוצאותיו רב מאוד. שני האחים מלאי חששות וספקות; לכל אחד סיבה לחשוש, כל אחד צריך להתארגן לגרוע ביותר.
יעקב נוקט יזמה: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ" [8].
במסורת היהודית, שהיא וודאי מפי צאצאיו המרוחקים של יעקב, יש ביקורת קשה על שליחות זו: "העושה עצמו שה, הזאב אוכלו" [9]. "באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדוני אמר לו הקב"ה אתה השפלת עצמך וקראת לעשו אדוני ח' פעמים חייך אני מעמיד מבניו שמנה מלכים קודם לבניך" [10].
האם מוצדקת הביקורת?
תשובת המלאכים שנשלחו מחזקת, לכאורה, את הביקורת. המספר המקראי אינו שם בפי המלאכים את דברי עשו, אלא רק את תנועתו בראש ארבע מאות איש: "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּו" [11]. ֹ
הרקע לפגישה ותנועת עשו עם אנשיו מעלה וודאי לא רק אבק רב, אלא גם חשש כבד.
יש פרשנים, שברור שגם הם מזרע יעקב, שמחזקים חשש זה, גרשון הכוהן אומר: "'אֶל עֵשָׂו אָחִיו' אצל זה העֵשָׂו קודם לאח; 'אַרְצָה שֵׂעִיר' אשר שעירים ירקדו שם מחול שדים; 'שְׂדֵה אֱדוֹם' האדומה משפיכת דם נקיים; זה עשיו.
יעקב מתארגן בדרך הסבירה ביותר, הוא מתכונן למפגש: מתפלל לאלוהים, מחלק מחנהו לשנים, ומכין מתנות לעשו [12]. על זה נאמר: יעקב "התקין עצמו לשלשה דברים לדורון, לתפלה ולמלחמה" [13].
מחנות שני האחים מתקרבים זה אל זה, המתח רב!
יעקב שוב נוקט יוזמה: "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו" [14].
ואז מופיע, ליתר דיוק רץ, עשיו רץ אל אחיו יעקב "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" (בר' לג, ד). מפגש דרמטי המעורר התרגשות רבה.
כתוב זה אינו משכנע פרשנים שאינם יוצאים מן "האמת" שלהם: רש"י מביא מדרש המטיל ספק ברגשותיו של עשו: "יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". תרגום יונתן אף מחריף וטוען: "וירץ עשו לקראתו ויחבק לו וירכון על צוארו וינשק לו ויבכו, עשו בכה על צער של שיניו שנתנדנדו ויעקב בכה על צער של צוארו [עשו ביקש לנשוך את צוארו של יעקב וצווארו הפך לשיש]."
במלים אחרות, פרשנויות אלה מבטאות ספק רב בכנות ביטוי הרגשות המתואר בסיפור המקראי הזה, סיפור פגישת האחים יעקב ועשו לאחר עשרים שנה. בדרך-כלל, ההסבר לכך הוא שעשו היה רשע, ואין לצפות מרשע להתנהג שלא ברשעות.
לפי אותה "אמת" כותב הרב מרדכי אליהו: פרשתנו פותחת בפסוק (בראשית לב, ד) "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם" [...] בלשון הקודש מצינו שביאור "מלאכים" הוא מלשון שלוחים, או מלשון מלאכים ממש. ולכאורה יש לשאול, מדוע הוכרח יעקב לשלוח מלאכים, וכי לא די היה לשלוח שליחים מבני האדם? אלא, כשפגשו אותו מלאכי אלקים, הם הסבירו לו שעשיו הוא איש מלחמות, וצריך לדעת להלחם בו בכל הטכסיסים שלו, ועל כן הם אמרו שילכו בשליחותו כי הם יודעים כיצד להלחם בו. ועוד נראה לבאר, שחשש יעקב שאם ישלח שליחים רגילים, ישמע על כך עשיו, ויקנה אותם בכסף (כמו שהיום מצוי שקונים בכנסת קולות בכסף, או בכבוד או בתפקיד), על כן שלח מלאכים כדי שלא יוכל עשיו לקיים את מזימתו" [15]. ובאותו מקום מוסיף הרב וטוען: כששבו המלאכים ליעקב ספרו לו שעשיו בא למלחמה עם ארבע מאות איש.
אפילו משוררנו הלאומי לא השתחרר מ"אמת" זו: יַעֲקֹב וְעֵשָׂו / ביאליק
עֵשָׂו מַשְׁכִּים לְבֵית הַמַּרְזֵחַ, / חָבִית מַשְׁקִים מִפִּיו תִּתֵּן רֵיחַ. / אוֹי, אוֹי, אוֹי, / אוֹי לְעֵשָׂו גּוֹי! / כּוֹסוֹ – חַיָּיו, / לִשְׁתּוֹת חַיָּב, כִּי-עַל-כֵּן הוּא גוֹי.
יַעֲקֹב מַשְׁכִּים לְבֵית הַתְּפִלָּה, / נוֹתֵן לְיוֹצְרוֹ שֶׁבַח וּתְהִלָּה. / הוֹ, מַה-טּוֹב / חֵלֶק יַעֲקֹב! / אֶל צוּר חַיָּיו / לְהוֹדוֹת חַיָּב, / כִּי שְׁמוֹ יַעֲקֹב.
עֵשָׂו חוֹזֵר לְבֵיתוֹ בַּלַּיְלָה – / אוֹי לָהּ לְאִשְׁתּוֹ מֵאֶגְרוֹף יַד בַּעְלָהּ. / אוֹי, אוֹי, אוֹי, / אוֹי לְעֵשָׂו גּוֹי! / זְרוֹעוֹ – חַיָּיו, / לְהַכּוֹת חַיָּב, / כִּי-עַל-כֵּן הוּא גוֹי.
יַעֲקֹב חוֹזֵר בָּעֶרֶב אֶל-נָווֹ, / אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו מְשַׂמְּחִים לְבָבוֹ. / הוֹ, מַה-טּוֹב / חֵלֶק יַעֲקֹב! / בָּנָיו – חַיָּיו, / לְגַדְּלָם חַיָּב, / כִּי שְׁמוֹ יַעֲקֹב.
במלים אחרות, צאצאי יעקב לדורותיהם, שמעוניינים להאדיר את שם אביהם הקדמון, מוצאים וממציאים כל פגם אפשרי בעשיו.
אבל, ראינו כבר שהסיפור המקראי מתאר מפגש חם ואפילו לבבי בין שני האחים. יתר-על-כן, בהמשך הכתוב נמצא שכעבור זמן-מה: "וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה. וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו" [16]. אכן כך כתוב : "עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו", לא רשע ותם, אלא שני האחים יחד.
ולאחר זאת, נפרדים שני האחים, כמו אברהם ולוט: "וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו. כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם. וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" [17].
איזו "אמת" היו מעבירים צאצאי עשיו?
דווקא הסיפור המקראי מעלה תיאור מאוזן: הסיפור במקרא משקף, לדעתי, אמונה באדם, באדם שמתפתח, מתבגר ובשלב מסוים מבין, שמה שהיה בעבר היה, אבל אפשר תמיד לפתוח בדרך ובמערכת יחסים חדשים. הרי אנשים רבים מגיעים לעיתים למריבות ולשנאה; אבל אם יש להם כוח והם מוכנים לבחון מחדש, הרי כעבור זמן הם מבינים שבהרבה מקרים זה בשל חוסר בגרות או בשל קנאה טיפשית, או בשל גורם חסר ערך שאפילו כבר לא זוכרים מה הוא היה; ועתה אפשר להתחיל מחדש.
כלומר, כאשר אנשים מתבצרים ב"אמת" היחידה שלהם ואינם מוכנים לתת אפשרות, לתת מקום גם "אמת" אחרת, הם מונעים גם אפשרות של הבנה וקיום הוגן יחד.
האם החשש מסיפור ה"נכּבה" אינו חשש מ"אמת" אחרת? האם אין זו "אמת" של אזרחים לא מעטים בארץ שלנו. האם רק האחר הוא כבד שמיעה?
אכן, צריך אומץ רב כדי "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב" [18]. שיר חדש שפירושו בין השאר: לקום עם הפנים קדימה, ללא כבלי "האמת" הבלבדית והיחידה שמחרישה אוזניים ומערפלת עיניים לראות מציאות מורכבת ורבת אמיתות.
היערכות כזו יכולה להיות צעד ראשון לסייע לפתור בעיות רבות, בתחום החברות, בתוך המשפחה וגם בין העמים.
איפה ומתי יימצא הרופא הלאומי החכם?
הארות ומראה מקום
[1] על-פי שוקה דינור שסיפר זאת בתכנית של שמעון פרנס ביום שלישי בערב (01/12/09) בגלי צה"ל.
[2] בראשית לא, מא.
[3] בראשית כז, מא.
[4] בראשית ל, מג.
[5] בראשית כה, כט–לד.
[6] בראשית כז, א–מ.
[7] בראשית כז, מא.
[8] בראשית ל"ב, ד–ו.
[9] מנחה חדשה ד, ה.
[10] בראשית רבה פ' ע"ה, יא.
[11] בראשית לב, ז.
[12] בראשית לב, ח–כד, לג, א–ב.
[13] רש"י לבראשית לב, ט.
[14] בראשית לג, ג.
[15] קול צופייך, 288.
[16] בראשית לה, כח–כט.
[17] בראשית לו, ו–ח.
[18] מאת נעמי שמר.