לשכנע - NLP - טכניקות שכנוע - העברת מסרים - יצירת אמון - רכישת אמון - איך לתת מחמאה - איך לנהל שיחה משכנעת - טכניקות לשיחה טובה - איך לתקשר עם אנשים -

אם אתה רוצהלהעביר למישהו מסר ואתה רוצה שהוא יאמין לך ויסכים איתך עליו, בעיקר כאשר מדובר עלמסר שעלול לעורר אצלו התנגדות כלשהי, עליך להתחיל להעביר לו מסרים שהוא יסכים איתם/ ירצה להסכים איתם / ישמח שהוא מסכים איתך / ירגיש טוב מכך שהוא מסכים איתך. זהיקל עליו להסכים איתך גם למסר שתאמר לו אח"כ.

אם אתה רוצהלהחליש מישהו, דבר איתו בצורה שתשדר לו שאין לו בחירה על מה שאתה רוצה שהוא יעשה /על מה שהוא עושה. אם אתה רוצה לגרום למישהו להרגיש חזק, תשדר לו שיש לו בחירה על מהשאתה מבקש ממנו לעשות / על מה שהוא עושה.

אם אתה מציעלמישהו הצעה, ואתה רוצה להעביר לו מסר לתת מודע, שיגרום לו לפחד לא להקשיב להצעהשלך, תוסיף ביטוי כלשהו, שיגרום לו להבין שמדובר בהזדמנות חד פעמית. לדוגמא "כרגע יש לךאת האפשרות לרכוש את המוצר הזה שיעזור לך", כאשר המילה "כרגע", היא סוג של איוםסמוי, שעוד מעט אולי לא תהיה לך את האפשרות הזאת.

אם אתה רוצהלגרום למישהו לאהוב אותך, תגיד לו את מה שהוא היה רוצה לשמוע על עצמו ותפרש לו אתעצמו, כפי מה שהוא היה רוצה להבין את עצמו ולחשוב על עצמו. ובפרט כאשר יש לו ספקלגבי עצמו, שהוא לא יודע איך להבין את עצמו, אם לפרש את עצמו לטובה או לרעה, אזעליך לדעת לזהות את המצב הזה, וכאילו להציל אותו מעצמו, ולפרש לו את עצמו בצורהטובה ולומר לו בדיוק את מה שהוא היה רוצה לשמוע ולחשוב על עצמו. ואז הוא מרגיש טובבמחיצתך.

נניח שאתהמציג תיאוריה כלשהי לאדם כלשהו לגבי מקרה ספציפי של אותו האדם. וברצונך ליצור אצלהשומע תחושת אמון בתיאוריה שאתה מציג לו, לשם כך באפשרותך להציג את התיאוריה שאתהמציג, כתיאוריה שנוגעת לעוד הרבה אנשים וכתיאוריה כלל עולמית שקשורה גם לעוד הרבהאנשים אחרים. כך השומע חושב שמדובר על משהו כללי שנכון באופן כללי, גם בלי קשר אישיאליו.

כאשר שומעחושב שתיאוריה נכונה רק לגבי המקרה האישי שלו, הוא יכול לנטות להטיל ספק האם היאנכונה. וכאשר התיאוריה מוצגת כנכונה באופן כללי, זה עוזר לאדם לתת אמון בתיאוריהשהצגת לו. כי הוא לא חושב שהיא נכונה רק ביחס אליו, אלא שהיא נכונה באופן כללי.

אם אתה רוצהלומר דעה מסוימת ואתה חושש שהשומע ישאל את עצמו, מי אמר שמה שאתה אומר זה נכון,באפשרותך "לרכך" את מה שאתה אומר, על ידי זה שתציג את מה שאתה אומר כסובייקטיבי.לדוגמא "כל מי שרוכש את המוצר הזה פעם ראשונה, בדרך כלל / כמעטתמיד הוא מרוצה ממנו ובא לרכוש אותו פעם נוספת".

כך שהצגת טענהכעובדה, שאם היית מציג אותה כמוחלטת, היה יותר קל להבין שהיא אינה נכונה. אך כאשראתה אומר שרק בד"כ / כמעט תמיד זה כך או אחרת, אז השומע שחושב לעצמו על המקרים שבהםמה שאתה אומר, זה לא נכון, הוא משייך את זה למקרים שהם היוצאי דופן ממה שקורה בדרךכלל.

ז"א שהמילה"בדרך כלל / כמעט תמיד" היא כאילו תשובה סמויה לשאלה הסמויה של השומע ששואל אתעצמו, מי אמר שזה נכון, הרי יש מקרים שזה לא נכון. ואז בעצם אתה מגלה אמפטיה לגביהשאלה שלו, וכאילו אתה אומר לו: נכון שיש מקרים שזה לא כך, אבל זה רק יוצא דופן.אבל בדרך כלל זה אכן כך.

כי יותר קללסתור טענה שנאמרת כשחור ולבן, וקל להוכיח שהיא לא נכונה, מאשר לסתור טענה שנטעןשהיא נכונה בדרך כלל, שכדי לסתור אותה צריך להתחיל לספור כמה מקרים יש סך הכל וכמהמקרים היא נכונה וכמה לא...

נניח שאתהרוצה לומר למישהו איזו טענה, ואתה חושש שהוא יאמר לעצמו, מי אמר שמה שאתה אומר זהנכון, באפשרותך להוסיף לפני הטענה שלך אמירה שתשדר לו שאכן ניתן לחשוב שאתה לאצודק, אך זו לא האמת. כי האמת היא שאתה צודק.

לדוגמא:"המאמץ הזה קשה מאוד לאדם. אבל האמת היא שמישבאמת ירצה, הוא יוכל לעשות את זה בקלות". כאשר בעצם בהתחלת המשפט הועבר מסר שכאילומחזק את ההתנגדות של השומע למה שאתה רוצה לומר בסוף המשפט. ואח"כ בסוף המשפט אתהרוצה לגרום לשומע לחשוב שאם הוא ירצה, אז הוא יוכל לעשות את המאמץ המדובר.

אלא, שאם תאמר"המאמץ הזה קשה מאוד לאדם. אבל מי שבאמת ירצה, הוא יוכל לעשות את זה בקלות", המוחשל השומע אומר לו, אולי זה לא נכון מה שאתה אומר. וכאשר אתה מוסיף לדוגמא את המילים"אבל האמת היא ש", אתה בעצם כבר עונה ואומר לשומע מראש: נכון, אני יודע שאולי לאתסכים לזה ושאתה חושב אחרת. ובאמת ניתן לחשוב אחרת... אלא שהאמת היא מה שאני אומר.דהיינו, המילים "האמת היא ש", בעצם הן סוג של הסתייגות שאומרת לשומע, שמדובר על דעהסובייקטיבית של האמת. שזה כמובן דבר והיפוכו.

כי זה כמולומר, מנקודת המבט של האמת, המציאות היא X. אך אם זו נקודת המבט של האמת, הרי שזולא נקודת מבט. כך שבעצם אתה אומר לשומע, תראה, האמת היא ש... דהיינו, באפשרותךלחשוב אחרת, וכאן מובעת רק דעה סובייקטיבית בשם האמת, אך היא האמת ואתה הטועה גם אםאתה חושב אחרת.

כי אתה לאאומר שאי אפשר לחשוב אחרת. אבל אתה כן אומר, שאפשר לחשוב אחרת מצד השקר, אבל מצדהאמת אי אפשר לחשוב אחרת.

כשאתה רואהשהשומע בשיחה "מתפזר" ויוצא ממיקוד, באפשרותך לבקש ממנו "לתת דוגמא" למה שהוא אומר,וכך לעזור לו לחזור לפוקוס ולדבר לעניין על דוגמא ממשית ומוגדרת ולא בצורהאבסטראקטית ומפוזרת.

כשנותניםדוגמא ממשית, הדוגמא המוגדרת מאלצת את האדם לומר את האמת, ולשים לב שהוא לא אומרדברים שסותרים את עצמם. כי ברמה הפילוסופית, ניתן לומר משפטים מלאי סתירות ורעיונותסותרים. אבל כשבאים לתת דוגמא ממשית, הדוגמא הממשית מאלצת את הדובר לומר דבריםהגיוניים. כי במציאות אין הפכים בבת אחת. והדוגמא הממשית, מאלצת את הדובר לדברלעניין ובצורה מוגדרת ולא להתפזר עם המחשבות שלו ולומר את כל אשר עולה על רוחו.

מה שאומר,שלפעמים אם ברצונך לדלות מהשומע מידע כללי, עליך להוציא אותו מהאזור של הדוגמאותהמוגדרות. ועליך לבקש ממני לדבר יותר באופן כללי. ואז תדע מה הוא חושב יותר באופןכללי, ותוכל להיחשף לסתירות הפנימיות שיש בתוכו. מה שלא היה יכול לקרות, אם הואמדבר על דוגמא מוגדרת וממוקדת.

אם אתה רוצהשהשומע ירגיש קרוב אליך, תשמש בשם האישי שלו, גם במהלך השיחה. לדוגמא, במקום לומררק "מה אתה חושב על זה", תוסיף את השם שלו בהתחלת / סוף / אמצע המשפט וכיו"ב. כאשראתה משתמש בשם של האדם, זה הופך את השיחה ליותר אישית ופחות כללית.

מה שאומרבעצם, שלפעמים אם ברצונך ליצור ריחוק מהשומע, תשתדל לא לקרוא לו בשם האישי שלו ולאלדבר איתו בגוף ראשון, אלא רק תדבר איתו בצורה שהיא יותר כללית ופחות פרטית.

כאשר ברצונךלגרום למישהו לעשות משהו, עליך לגרום לו לחשוב, שהוא שולט במצב ושיש בידו את היכולתלעשות את מה שאתה רוצה שהוא יעשה. ולכן בפועל זה אומר, שעליך ליצור אצל השומע, אתהתחושה ואת החוויה, שיש לו בחירה חופשית לעשות כך או אחרת, ושהמצב הקיים, הוא תלויבו ולא בכוח חיצוני לו.

לדוגמא, נניחשמישהו מספר לך שיש מישהו שמכעיס אותו בעבודה, וברצונך לגרום לו לא לכעוס עליו. אזכאן לדוגמא עליך לשים לב להבדל שקיים בין המציאות של העובדות, לבין הפירוש שלהם.ז"א שנניח שהסיפור שהאדם השני סיפר לך על מה שקורה לו בעבודה, נניח שהוא נכון,עדיין האמירה של "הכעיסו אותי", היא פירוש ולא עובדה.

כי "הכעיסואותי", פירושו גרמו לי לכעוס. אך זה כבר פירוש אפשרי ולא עובדה מחייבת. ולמה? כיאפשרי גם לומר, "אני כעסתי על", שכאן הפירוש הוא, שאני גרמתי לכעס של עצמי ולאשמישהו מבחוץ גרם לי לכעוס. וכאשר האדם אומר "הכעיסו אותי", הוא בעצם מעביר מסרשהדבר לא בשליטתו. אך כאשר האדם אומר "כעסתי על X", הוא בעצם אומר שהדבר כןבשליטתו.

ולכן, אםברצונך לגרום לשומע לדוגמא לא לכעוס על מה שקרה לו, אז כאשר הוא מספר "הכעיסואותי", אז לדוגמא באפשרותך תוך כדי שאתה חוזר על דבריו... כדי "לראות אם הבנת אותונכון", תוך כדי זה להחליף את ה"הכעיסו אותך / גרמו לך לכעוס", עליך להחליף את זהל"כעסת על X", שזה בעצם מעביר את האחריות האישית לשומע ולא לכוח חיצוני לו.

וזה בעצם אומרגם את ההפך. דהיינו, אם ברצונך לגרום למישהו לא לעשות משהו, עליך לגרום לו לחשובשהדבר לא בשליטתו ושהוא אינו תלוי בו. ולכן, אם אתה רואה לדוגמא שהוא מעביר מסרשהדבר תלוי בו, בצורה המינוחים והביטויים שהוא משתמש בהם, באפשרותך להחליף אתהביטויים האלו, לביטויים שמעבירים מסר תת הכרתי, שאומר שהדבר לא בשליטת האדם.

ובאופן כלליהמסר הוא, שכאשר האדם חושב שהדבר בשליטתו, יש סיכוי גדול יותר שהוא ישנה אותו. ואםלהיפך, אז להיפך. ובצורת הדיבור, אפשר לשתול מחשבה ולהעביר מסרים תת הכרתיים,שיגרמו לשומע לחשוב שהדבר לא תלוי בו.

אם ברצונךליצור תחושת קרבה בינך לבין האדם השני, תנהג כלפיו בצורה שהיה נוהג כלפיו אדם שקרובאליו. לדוגמא, תן לו משהו שיעשה לו טוב / תגרום לו להרגיש טוב. כאשר אתה גורם לאדםהשני להרגיש טוב, אוטומטית המוח של האדם השני מקטלג אותך כאדם שאוהב אותו. כי בד"כבמוח של האדם יש התניה שאומרת, שכאשר אתה אוהב מישהו, אתה עושה לו טוב, ולהיפך.ולכן, כאשר תעשה למישהו טוב, זה יגרום למוח שלו לחשוב שאתה אוהב אותו וזה יצור קרבהבינך לבינו.

אם אתה רוצהלגרום למישהו לשנות את החשיבה שלו, עליך לברר ולהבין, מהי התועלת הרגשית שהוא מקבלמכך שהוא חושב כפי שהוא חושב כרגע. בכל צורת חשיבה, יש תועלת רגשית כלשהי. ואם תגלהמהי התועלת הרגשית שהשומע מקבל מצורת החשיבה הקיימת שלו, זה יקל עליך לגרום לולשנות את החשיבה שלו. לדוגמא, על ידי זה שתמלא את הצורך הרגשי שלו בדרכים אחרות /תגרום לו לנטרול הצורך הרגשי שלו, לחשוב בצורה כלשהי.

אם אתה רוצהלגרום למישהו להאמין לך לעובדה כלשהי שאתה מציג, באפשרותך להציג אותה לא כעובדהבפני עצמה, אלא כחלק מסיפור אחר ומעובדה אחרת. כך הפוקוס של השומע, לא יהיה עלהעובדה שאתה מציג, אלא על שאר הסיפור שלך. וכך הוא לא הטיל ספק ולא חשב ולא בירר,האם העובדה שהצגת כחלק מהסיפור שלך, האם היא אכן נכונה.

כאשר אתה מציגעובדה, כחלק מסיפור אחר, יש אפשרות להציג את העובדה, בתוך סיפור אחר, כאשר אמיתותהעובדה שאתה מציג, היא הכרחית לצורך הבנת הסיפור. ויש אפשרות להציג את העובדה,כעובדה שאינה הכרחית לצורך הבנת הסיפור באופן כללי.

מהיבט מסוים,אם העובדה מוצגת, כעובדה שהיא הכרחית לצורך הבנת הסיפור, אז מהיבט מסוים, זה עלוללגרום לשומע...

המאמר מאת מאמן אימון אישי/ עסקי / ייעוץ / אליעד כהן - www.EIP.co.il

הכנס לאתרותהנה מעוד ייעוץ פילוסופי, קאוצינג, לשכנע, הסוד, כיצדלנהל..., מאמרים, חינוך, מאמרים, יעוץ, אימון / אימון אישי קאוצינג ועוד...