פתיל תכלת בתורה בחז"ל ובימינו.
התורה כשהיא מצווה על מצוות הציצית היא אומרת לשים בתוך הציצית פתיל תכלת.
בר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת
זאת אומרת מלבד הפתיל הלבן שנמצא בימינו בציצית, יש צורך לשים גם פתיל תכלת בצידו.
פתיל תכלת משמש בתורה לא רק לציצית אלא גם להרבה מיריעות האוהל של המשכן וגם לחלק מכלי הקודש שהשתמשו בהם להלביש את הכוהנים.
למשל באפוד אנחנו מוצאים תכלת בין החוטים המרכיבים אותו.
ועשו את האפוד זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר מעשה חושב
ברור שבזמן שבית המקדש היה קיים ידעו להפיק את התכלת הזו. מדברי חז"ל ברור שמכירה של הפקת התכלת היה גבוה ולכן היו רבים שניסו לחקות את צבע התכלת בצורות אחרות. צבע התכלת המקורי הופק מיצור ימי כלשהו. בגלל מחירו הגבוה והקושי להפיק את התכלת, היו רבים שניסו להגיע לתוצאה דומה בעזרת צמח שנקרא קלא אילן.
עם שנות הגלות עם ישראל איבד את הזהות של ההפקה של התכלת. כיוון שהפסיקה קיבלה שהתכלת והלבן אינם מעכבים זה את זה, וכאשר אין בנמצא תכלת ניתן להמשיך ולקיים לפני כמאה שנה ניסה האדמו"ר מראדזין להחזיר את התכלת לידי שימוש וניסה לזהות דג מסויים כדג שממנו הפיקו את התכלת. דעתו לא התקבלה והשאלות על שיטתו הן רבות. אם כי חסידיו וחסידי ברסלב אמצו את שיטתו ולובשים תכלת כזו.
בהמשך ניסה הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג, לזהות את התכלת בעבודת הדוקטורט שלו, ובעקבות זיהויו יש ייצור מחודש של תכלת שנתון גם הוא במחלוקת, אם כי נראה שזיהוי זה של התכלת צובר תאוצה בשנים האחרונות.