את ילדותו בילה בכפר טמפלרי עתיק תחת אלונים עתיקים עוד יותר. פרות, שאמנם היו הרבה פחות עתיקות אחרת לא היו זזות, הלכו בינות העצים ובשדות, והוא וחבריו היו מתרוצצים בשדות ומבריחים אותן לכל עבר, ועוזרים לכנס אותן בערבים חזרה מן המרעה. את החלב הם למדו לשתות ישר מן העטין. ילדי בר, לעתים פראים שלא ניתנים לריסון. אבל הם ידעו והכירו את כל חיית השדה, הכירו את שמות כל הציפורים וידעו מתי לחכות לאלו שחולפות באביב ובסתיו.
כשגדלו קצת, החלו ללמוד איך לחבוץ חלב ולגבן גבינות, וערכו ניסויים עם עשבי השדה השונים. היו מייצרים לעצמם גבינות שונות וחמאות ייחודיות, שלא תמיד היו מזהירות, אבל היו שלהם...
ואיכשהו, זה לא נמאס להם אף פעם. הם גדלו והמשיכו לפתח לעצמם חלומות של גבנים ומחלבות ולימודי התחום. אבל בסופו של דבר, כל אחד מצא עצמו אחרי הצבא לומד תחום אחר לחלוטין.
כשהחליטו להתמסד, שנים רבות אחרי, ארבעה מהם בחרו לחזור הביתה. לא יכלו לתאר לעצמם איך יוכלו לאפשר לילדיהם לפספס חוויית ילדות כפי שהיתה להם. חזרו לא כולם יחד. אחד אחד, אבל לפתע גילו שהנה, הם שוב שם. יחד. כל אחד עוסק בענייניו, בתחומו, אבל הקשר החזק ביניהם כאילו מעולם לא ניתק.
באחד מערבי הקיץ של ה"ביחד", עם הנשים והתינוקות המנמנמים, העלו רעיון של עיסוק נוסף. יפתחו יחד קייטרינג חלבי. קייטרינג חלבי עתיק, כזה שיתאים למקום, קייטרינג חלבי שיציע את הגבינות "שלהם", ומאכלים ומאפים על בסיס אותן גבינות. קייטרינג חלבי שישווק את תוצרתו בתחילה פה בכפר לאורחים הרבים המגיעים מכל קצווי ארץ מכיוון והכפר כה תיירותי, ומשם כבר נראה איך נמשיך. יהיה זה קייטרינג חלבי עתיק עם טעם מקומי. קייטרינג חלבי כפרי שהוא רק שלנו, ורק אנחנו נעסוק בו. הרי עכשיו יש לנו תגבור של נשותינו. הכפלנו את כוחנו. אולי אפילו נצליח להחזיר עוד כמה מחברינו הביתה... אם לא בשביל חיי הכפר ולא בשביל ההורים, אז בשביל קייטרינג חלבי שהוא רק שלנו, החבר'ה בטח ירצו לחזור. זה עוד יהיה קייטרינג חלבי משקם חברויות עבר.