זה מתחיל בגיל צעיר - אתה בן 23, יש לך קצת כסף והרבה חלומות, עד עכשיו גרת עם ההורים. אתה מחזיק קטנוע ואולי גם חברה ורוצה לגור במעגל הראשון שבו קורים הדברים הקרובים לליבך. סטודנטים ובני גילם תמיד יחפשו את המקום הכי קרוב לתחום הקיום שלהם. במקרה של סטודנטים תהיה זו האוניברסיטה ובמקרה של צעירים יהיו אלו מקומות הבילוי או מרכזי הערים - שם מרוכזות גם רוב המשרות.
כולם רוצים לגור באמצע העיר, אבל האמצע תמיד מגביל מבחינת הכמות, האיכות וכמובן המחיר - אז מתפשרים קצת ובוחרים במעגל שעונה לרוב הציפיות.
אחרי שהתחתנת ויש לך ילד - מנוע החיפוש שלך הופך למשהו אחר, משהו שכולל מושגים כמו: ביטחון, בית-ספר, פארקים ומינימום כבישים ראשיים, אה, כן וגם שיהיה ממ"ד (כי עד עכשיו זה לא עניין אף אחד) שיהיה רחוב עם ילדים בגיל של ה"תכשיט" שלך, שתהיה חניה ליד הבית לקניות של הטיטולים, מעלית לעגלה ועוד ועוד ועוד. כאן בדרך כלל אנחנו מדברים על השכונות הצעירות, האזורים המתפתחים שמספקים לרוב את כל השירותים הקהילתיים והפיזיים אותם מנינו.
כולם רוצים שכונה טובה, רוב השכונות האלה יושבות במעגלים החיצונים של העיר, כדוגמת רמות, נווה זאב, נחל עשן ושכמותן.
מבלי משים, עבר עוד כעשור, דירת ה3-4 חדרים שלכם כבר לא מספיקה וצריך להגדיל (לא בשקל תשעים), התבססת בעבודה, המשכורות תפחו, יש לכם כבר שני רכבים ואתה רוצה לווין (ולא של YES). בדרך כלל, בשלב הזה של החיים - אנשים מוצאים את עצמם בחיפושים אחר בית עם גינה. בתוך העיר יש מעט אופציות לירוק הזה אז יוצאים קצת החוצה - למושב, לקיבוץ וליישובים הקהילתיים. ברוב היישובים הנ"ל הגיל הממוצע של בעלי המשפחות יעבור את ה-40.
החזרה אל העיר. בסוף התקופה הזו כבר נגמר לך הכח והתפוגג החשק להשקיע בבית ו/או בגינה, עלויות האחזקה של הוילה שלך נראות לך מוגזמות, יש לך לפחות שלושה חדרים ללא דורש כי כל ילדיך בצבא או באמריקה ונשארת רק עם המנוי לתיאטרון. אתה רוצה לחזור לשלב הראשון, לגור באמצע, לא להוציא את הרכב מהחניה וללכת ברגל לסופר ולבנק.
אז אם הכל מובן, רק נדגיש: לרוב - אין קיצורי דרך, אבל אם הצלחת לדלג אפילו רק על שלב אחד בתהליך - תוכל לחסוך הרבה כאבי ראש, להיפגש פחות עם הקרטונים, ניילון הפצפץ והמובילים.