כל ילד חווה שלב בו הוא מתנגד ללכת למקומות שונים ללא חפץ יקר ואהוב לו. זה יכול להיות כל חפץ: בובה, חיתול בד, צעצוע כלשהו וכדומה. הורים רבים מוצאים עצמם בסיטואציות בהן הם יחפשו את אותו חפץ בכל הבית בלחץ ובהיסטריה עד אשר ימצאו את החפץ ויגרמו להרגעת ילדם. חפץ זה נקרא חפץ מעבר בעברית. באנגלית קוראים לו שמיכת ביטחון או חפץ נחמה.
חפץ מעבר לתינוק הינו בעל חשיבות גדולה ברמת ההתפתחות הריגשית והמנטלית עבור ילד. לשבעים אחוזים מן הילדים ישנו חפץ מעבר. תינוק שלא משתמש בחפץ מעבר, יש דרך אחרת להרגיע עצמו, כמו: התנדנדות קדימה ואחורה, מציצת אצבע ועוד.
משמעותו של חפץ זה הוא בסיוע שהוא מעניק לילד בפרידה מאימו. חפץ מעבר למעשה מסמל את אם התינוק כשאינה נמצאת עימו. חפץ מעבר מפחית את החרדה שהתינוק חש כאשר אימו אינה לידו. התינוק מתחיל להבין בגיל שנה כי אימו אינה חלק ממנו ועל כן הוא חש תיסכול וחשש. חפץ המעבר מסמל את האם וממלא את מקומה. על ידי מילוי מקומה, התינוק חש רגוע יותר ושליו. התינוק בעצם מעביר את תחושותיו מאימו לחפץ המעבר.
תינוק מאמץ חפץ מעבר בגילאים שבין ארבעה חודשים לשנה. בדרך כלל הוא ייפרד ממנו בגיל הגן. ילדים נקשרים לחפץ המעבר בכל מיני דרכים, כגון: הענקת שם לחפץ, מספרים לו סיפורים או חוויות, ממציאים עולם דמיוני שלם סביבו. עולם זה יתרום רבות להתפתחות הילד, לביטחון העצמי שלו, אופן ההתבטאות שלו, יצירתיות וכן לבריאותו הנפשית. עולם זה מסייע להתפתחותו של הילד גם כאשר יגדל. לאנשים שאין עולם דימיוני כזה הם נוקשים יותר, קשה להם להזדהות עם אחרים ומקובעים יותר מאחרים.
חשוב לתת לילד חפץ שעושה לו טוב, מקל עליו, מעצים ומצד שני, לא סתם לדחוף לו חפץ אליו הוא לא מתחבר. בדיוק כפי שיש הורים שמעניקים לילדם שרשרת ענברים לתינוק שמסייעת לגדילת השיניים ומפחיתה כאב. יש ילדים שמתחברים אליה ויש כאלו שלא. ועל כן, אסור להתייחס לאופנות שונות אלא להתייחס לילד ולצרכיו, לחיבור שלו עם החפץ ולא לדחוף לו כל יציאה לגן לפני שביקש אותו. אם לא ביקש – כנראה שהתינוק לא זקוק לו.