פרה אדומה מכפרת על עון העגל
עון העגל הוא ע"ז שכפרו בהש"י ובהתורה ועשו ע"ז שכל זה הוא בחי' פגם הזכרון כ"ש (תהלים קו) יעשו עגל בחורב וכו' וימירו את כבודם וכו' שכחו אל מושיעם וכו' . כי התורה הוא בחי' זכרון והם כפרו בהתורה ובהש"י וכל זה מחמת תאוות עוה"ז, שלא רצו לדבק מחשבתם בעוה"ב כשרז"ל: לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא, נמצא שפגמו בזכרון.
וע"כ המשיכו אז מחדש סטרא דמותא שהוא בחי' שכחה שהיא מיתת הלב כנ"ל כ"ש (תהלים פב) אני אמרתי אלקים אתם וכו' אכן כאדם תמותון וכו' כשרז"ל שבשעת מתן תורה פסקה זוהמתן וזכו לחירות ממלאך המות כמובא (כמו שדרשו (עירובין נ"ד) על פסוק חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות וכו'). וע"כ צוותה התורה להביא פרה אדומה להמתיק פגם השכחה כי אין הדין נמתק אלא בשרשו ופרה הוא בחי' שכחה כי עיקר השכחה הוא מבחי' כח המדמה שהוא כח הבהמיות כי מלך שבבהמות שור וכל הבהמות כלולים בו.
וע"י ששורפין את הפרה אדומה שהיא תוקף הדין ששם עיקר אחיזת השכחה כנ"ל, עי"ז מכניעין וממתיקין את בחי' השכחה שהיא סטרא דמותא בשרשו וע"כ אפר הפרה דייקא מטהר מטומאת מת שהיא בחי' שכחה שנמשך מחטא אדה"ר מחטא העגל. ופרה מטהרת מזה כי הדין נמתק בשרשו.
ליקוטי הלכות חשן משפט הלכות שוכר הלכה ג אות יא
עִקַּר חֵטְא הָעֵגֶל
הָיָה עַל יְדֵי שֶׁפָּגְמוּ בִּכְבוֹד משֶׁה וְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים, עַל יְדֵי שֶׁלּא הֶאֱמִינוּ שֶׁגַּם אַחַר הִסְתַּלְּקוּת משֶׁה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת גַּם אַחַר כָּךְ דְּבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים לָעַד, וּצְרִיכִים לְקַיֵּם דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ לָנֶצַח. כִּי דְּבָרָיו הֵם דִּבְרֵי אֱלקִים חַיִּים אֲשֶׁר הֵם קַיָּימִים לְעוֹלָם. כִּי עִקַּר חֵטְא הָעֵגֶל הָיָה עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ סְבוּרִים שֶׁכְּבָר מֵת משֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כִּי זֶה משֶׁה וְכוּ' לא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ, הַיְנוּ שֶׁלּא חָלְקוּ עַל משֶׁה, רַק שֶׁאָמְרוּ שֶׁעַתָּה שֶׁכְּבָר מֵת לְדַעְתָּם, וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ, עַד שֶׁנָּבוֹכוּ כָּל כָּךְ עַל יְדֵי זֶה בְּדֵעוֹתֵיהֶם הַמְשֻׁבָּשׁוֹת עַל יְדֵי עֲצַת רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב, עַד שֶׁאָמְרוּ קוּם עֲשֵה לָנוּ אֱלקִים וְכוּ', וְעָבְרוּ תֵּיכֶף עַל תּוֹרַת משֶׁה שֶׁשָּׁמְעוּ בְּעַצְמָן עַל יָדוֹ מִפִּי הַגְּבוּרָה לא יִהְיֶה לְךָ אֱלהִים אֲחֵרִים וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִים וְכוּ'. וְעִקַּר חֶטְאָם וְטָעוּתָם עַל יְדֵי שֶׁלּא הֶאֱמִינוּ בְּמַה שֶּׁלִּפְנֵיהֶם אֱמֶת בָּרוּר וְזַךְ וּמְתֻקָּן, שֶׁהוּא תּוֹרַת משֶׁה אֱמֶת שֶׁקִּבְּלוּ בְּסָמוּךְ וַעֲדַיִן תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים קַיָּמִים שֶׁהֵם אַהֲרן וְחוּר וְכוּ'. וַאֲפִלּוּ לְפִי טָעוּתָם שֶׁמֵּת משֶׁה הָיָה לָהֶם לְהַאֲמִין שֶׁצַּדִּיק גָּדוֹל כָּזֶה, הַיְנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ, בְּוַדַּאי גַּם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ נִשְׁאָר הָרְשִׁימָה מֵהֶאָרַת דַּעְתּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּבָנָיו וְתַלְמִידָיו וּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵימוּת הַצַּדִּיק כַּמְּבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאִם כֵּן הָיָה לָהֶם לֵילֵךְ לְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, וּלְבַקֵּשׁ וְלִשְׁאל מֵהֶם הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָּהּ עַל פִּי תּוֹרַת משֶׁה רַבָּם. אֲבָל הֵם לא רָצוּ לְצַיֵּת אֶל תַּלְמִידָיו שֶׁל משֶׁה שֶׁמִּחוּ בָּהֶם, עַד שֶׁהָרְגוּ אֶת חוּר וְאַהֲרן הֻכְרָח גַּם כֵּן לַעֲבר עַל דַּעְתּוֹ וְלַעֲשוֹת חֶפְצָם כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (אוצר היראה צדיק אות קי).
הַיְאֻמָּן כִּי יְסֻפָּר.
שֶׁאַחֲרֵי שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלּוּ. וְכֻלָּם זָכוּ לְרוּחַ הַקּדֶשׁ וְכוּ'. וְאַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה הֲנִשְׁמָע כָּזאת שֶׁיַּעֲשׂוּ מַעֲשֶׂה כָּזאת לִטְעוֹת אַחַר הָעֵגֶל.
אַחֲרֵי כָּל הַמּוֹפְתִים נוֹרָאִים שֶׁרָאוּ בְּעֵינֵיהֶם בְּמִצְרַיִם וּקְרִיעַת יַם סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּמַתַּן תּוֹרָה בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הַמַּסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ' הֲשָׁמַע עַם וְכוּ'. וְאַחֲרֵי כָּל זֶה יַעֲשׂוּ מַעֲשֶׂה כָּזֶה לַעֲשׂוֹת לָהֶם עֵגֶל לֶאֱלקַ. אֲבָל מִכָּל זֶה יָכוֹל כָּל אָדָם לְהָבִין עַד הֵיכָן כּחַ הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם. וְכַמָּה וְכַמָּה מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כִּי הַכּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם. לא בִּשְׁבִיל מַלְאָךְ וְלא בִּשְׁבִיל שָׂרָף. וְכֵן לְהֵפֶךְ לא בִּשְׁבִיל בְּהֵמָה וְחַיָּה וְצוֹמֵחַ וְכוּ'. רַק הַכּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם. וְעִקַּר הַיִּחוּס וְהַמַּעֲלָה שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר בִּשְׁבִילוֹ כָּל הָרַעַשׁ הַזֶּה. שֶׁהַכּל נִבְרָא בִּשְׁבִילוֹ מֵראשׁ וְעַד סוֹף. הָעִקָּר הוּא מַה שֶּׁהָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא עֲבוֹדָתוֹ חֲשׁוּבָה מְאד מְאד יוֹתֵר מֵעֲבוֹדַת כָּל הַמַּלְאָכִים וְהַשְּׂרָפִים וְכוּ'. מֵאַחַר שֶׁהֵם אֵין לָהֶם בְּחִירָה וְהָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה. וּבִשְׁבִיל זֶה בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ הַכּל מֵראשׁ וְעַד סוֹף. נִמְצָא שֶׁהַכּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. וְעַל כֵּן הַבְּחִירָה יֵשׁ לָהּ כּחַ גָּדוֹל. עַד שֶׁכִּבְיָכוֹל, ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ אֵין בְּיָדוֹ לְבַטֵּל הַבְּחִירָה כִּי אִם כֵּן יִתְבַּטֵּל הָעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַכּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם .
ליקוטי הלכות לרבי נתן מברסלב תלמידו של רבי נחמן מברסלב אורח חיים הלכות ברכת הריח וברכת הודאה הלכה ד אות לג