דמיינו לעצמכם את זה: דירה קטנה בשכונת יד אליהו שבדרום תל-אביב. במרכזה, שלולית עכורה של מי ביוב, ממנה עולה ריח עז וחריף של נוזל פתיחת סתימות. לידה, מיוזע ומסומם מהאדים הרעילים, עומד עבדכם הנאמן. סך-הכל ניסיתי לפתוח סתימה במקלחת.
בכל זאת, משהו צריך ללמוד מהתנסויות כאלה. מאז שזה קרה אני א) לא משתמש בנוזלים לפתיחת סתימות (אם כי לאחרונה החלו להופיע מוצרים ידידותיים לסביבה, ואותם אני דווקא מוכן לבדוק); ב) כשאני לא מצליח לפתוח סתימה בשיטות הקונבנציונליות - אני מזמין אינסטלטור.
ורק כדי להכניס דברים לקונטקסט הנכון - אני דווקא מאלה שמשתדלים לבצע תיקונים בבית בעצמם. גם אחרי ההתנסות הטראומטית, הפוסט-טראומה שלי מסתכמת בעיקר בשמירת מספרי טלפון של אינסטלטורים בהישג יד ובכמה אמצעי זהירות.
לדוגמא - אם יש בעיית אינסטלציה בערב אני מחכה איתה לבוקר, ואם יש בעיה כזו בבוקר אני לא דוחה לערב. למה? כי הרבה יותר קל למצוא שרברב (אינסטלטור) זמין בשעות היום, והתיקון גם יעלה הרבה פחות.
בסך-הכל, רוב בעיות האינסטלציה הן לא מסובכות מדי לפתרון כשמכירים את הפרוצדורות הבסיסיות. אינסטלטורים בדרך-כלל לא חוששים לשתף, ולכן בכל פעם שאתם מזמינים אינסטלטור בשביל לפתור בעיית אינסטלציה שאתם לא מכירים, זו בעצם הזדמנות ללמוד כיצד להתמודד איתה בפעם הבאה.
בכל אופן, חשוב גם לזכור שזה שפתחתם סיפון או השתמשתם בפומפה, עוד לא הופך אתכם אינסטלטורים מוסמכים. כשיש בעיה שאינכם בטוחים שאתם יודעים כיצד להתמודד איתה, מותר לנסות - אבל חשוב לדעת לזהות את השלב שבו העסק מסתבך. זה השלב להזמין אינסטלטור.