דובונים, בלונים, ארטיקים, משחקי מחשב, נסיעה לחו"ל ועוד, זהו חלק קטן מן ההבטחות שאנו ההורים נותנים לילדינו כשאין לנו כוח להתמודד עם קשייהם. הזאטוטים מצליחים לגרום לנו להבטיח הבטחות שאיננו מסוגלים לקיים וברוב המקרים גם אין זה נכון, חינוכית, לקיים.
לילדים עם הפרעת קשב מס' מאפיינים מיוחדים ההופכים את הנושא למורכב עוד יותר:
1. הם חיים בחלון זמן של הווה (אין עבר/עתיד).
2. הם מגיבים מיידית לגירוי מבלי לשקול תוצאות
3. הם מקבלים החלטה בצורה אימפולסיבית (אין מסנן).
4. הם נוטים לתת פרשנות מוטעית למסרים של הסביבה ולגרום לקצרים בתקשורת.
5. קיים פער בין הגיל הכרונולוגי לגיל השכלי ולגיל הריגשי.
6. התוצאה היא פער בהתנהגות ביחס לסביבה (ילדותיות ורגישות).
כמעט בכל בית עם ילדים נכתבות טבלאות ליצירת סדר. מי כמונו יודע כמה מהן נזרקות לפח לאחר יום, שבוע או חודש. כלומר - עקביות והתמדה הן גם לא הצד החזק שלנו המבוגרים, אם כי אנו אמורים להיות הממונים על השליטה, הסדר והארגון בבית...
בבתים רבים מתקיימות תכניות אינטואיטיביות בלתי כתובות ללא תכנון ותצפית, וכמובן שאינן מחזיקות מעמד לאורך זמן. תכנית התנהגות אמורה ליצור מצב חדש. מצב שבו אנו, ההורים, ננחה את הסדר והארגון בבית, וזאת לאחר שקבענו יעדים המתאימים לערכי המשפחה, צורכי הילד וכללי הסביבה והחברה. התוכנית היא הסכם בינינו לבין הילד, וככל הסכם, מין הדין שתהא כתובה. הכתיבה נועדה הן להזכיר לכל צד את זכויותיו וחובותיו לאורך זמן, והן על מנת למנוע פרשנויות שונות שאינן ברוח ההסכם.
דנה היא נערה בת 13, חדרה מבולגן, בגדיה מזמן עזבו את הארון ועברו לטייל על הרצפה. הרצפה היא למעשה הארון שלה. היא לוקחת בגדים מהרצפה, אחרי שנדרכו והתקמטו ובסוף היום מחזירה אותם ל"מקומם". לדנה ה"סדר" מצוין, היא תמיד אומרת שטוב לה ככה. "אני יודעת איפה כל דבר נמצא" "ככה אני מוצאת הכל, אם אסדר לא אמצא דבר", כשמבקשים מדנה למצוא דבר, היא כמובן לא מוצאת...הופכת הכל ואין. ובכלל...חבל על הכסף שהושקע בארון הבגדים, בספריה ובשולחן הכתיבה המפואר שהותאם במיוחד ל"צרכיה"... חדרה של דנה מוציא את אמה, חגית, מדעתה. בנוסף, דנה מאחרת לביה"ס באופן קבוע, אינה מכינה את שעורי הבית, מרבה להתחצף למורים, אינה מתכוננת למבחנים ובקיצור, כפי שהמורה אומרת - "אין לה תלמידות".
מהי 'תלמידות'? - זו מיומנות שבה ילד יודע להתנהל כתלמיד. הוא יודע שעליו להתנהג בהתאם לכללי המקום בו הוא נמצא. כלומר, בביה"ס כותב מה שצריך, יושב ומקשיב, מגיע הביתה ומכין שעורי בית, מתכונן למבחנים, מכין את התיק וכדומה. למחרת מגיע מוכן לביה"ס לעוד יום של הקשבה, כתיבה, עמידה בזמנים... חגית שואלת - מה עושים ? איך היא יכולה לגרום לדנה בתה, שחייה בבלגן מוחלט, לשנות את הרגליה ולשפר את יכולת התלמיד?ת שלה ?
הורים לילדים עם הפרעת קשב מתקשים להתמודד עם ההתנהגויות הנובעות מההפרעה ומתקשים להפריד בין הילד לבין קשייו. הם נוטים להיות נשלטים ע"י הקשיים במקום לשלוט בהם, הם מגיבים בצורה אימפולסיבית להתנהגות ילדם: צועקים, מאיימים, מבקשים, משדלים, משכנעים... ובסוף מחפשים גורם חיצוני שיטפל בילד (לא בבעיה).
מה לעשות?
1. להבין:
יש להבין שזהו קושי אובייקטיבי. נושא ארגון וסדר הוא למעשה חלק מהקשיים העוטפים את הילדים עם הפרעות הקשב והריכוז. צעקות, זעקות, עונשים, החרמות לא יעזרו. אז מה כן ? מילת הקסם היא שיגרה.
2. ליצור שיגרה (רוטינה)
מהי רוטינה? לפי מילון אבן שושן : שיגרה, הליכה בדרך סלולה ולפי הרגלים קבועים.
ז"א סדר פעולות קבוע החוזר על עצמו, יומית, שבועית, חודשית, שנתית. אם נצליח להכניס את הילדים לשיגרה, נעזור להם להביא לידי ביטוי את יכולותיהם ולצאת ממעגל הכישלונות התמידי.
3. ליצור מוטיבציה
הפרעת קשב אינה הפרעת יכולת אלא הפרעת ביצוע. 'אני יודע מה אני צריך לעשות, יודע שחייב ולא יודע איך'. לכן, בונים עם הילדים סדר פעולות שמנחה אותם ומביא אותם להצלחות, וההצלחות יגרמו להם לחזור על הפעולות.
כשאנחנו בונים שיגרה, מכמתים את ההצלחות ומתגמלים את הילדים, אנו יוצרים אצלם את הדבר הכי חשוב - את המוטיבציה. בדרך כלל, הם נוטים להימנע מפעולות שהם חוששים שלא יוכלו לבצע, ואילו אנחנו מניעים אותם לבצע אותן.
מתכוננים:
o מחליטים על ה- 'מראה' שתשקף את התנהגות הילד (טבלה, בלונים, חיפושיות, פיצה...).
o מכינים מלאי של גמולים ('פרסים') שנקבעו.
o מפנים אנרגיות (זמן, אורך רוח, סובלנות...) לשבוע הראשון...
o מתכווננים מנטאלית לקראת תגובות של הסלמה...
o מתכווננים מנטאלית לקראת הצלחה מופרזת (שבעקבותיה נפילה...).
o ומתכוננים לנפילות.
קובעים מדדים:
כדי להבטיח השגת שינוי מהמצב המצוי למצב הרצוי:
o קובעים מדדים לעמידת הילד בכל אחד מהכללים.
o קובעים את יחידות הזמן למדידה.
o קובעים את התנאים בהם יקבל הילד את החיזוק.
o קובעים את התנאים בהם תופעל סנקציה או שלילת החיזוק.
הגדרות ביצועיות:
Vהתמקדות
תכנית התנהגותית היא דרך שעוזרת לנו להבנות את המסלול להתנהלות ילדנו. מסלול זה אינו יכול להיות מורכב מאינספור התנהגויות. עלינו להתמקד בהתנהגות ספציפית - לבחון כיצד היא משפיעה על התנהלות הילד ועל תגובת הסביבה כלפיו.
Vהגדרה על דרך החיוב
עלינו להגדיר את ההתנהגות על דרך החיוב, כלומר, מהי ההתנהגות הרצויה, ולא על דרך השלילה, כלומר -מה לא רצוי. לדוגמה, ילד שמרבה לקלל יתבקש להימנע משימוש בקללות ולהשתמש בשפה מכובדת (ותהיה הגדרה של מה הן קללות).
Vמוחשיות
להגדיר במדויק מה ההתנהגות המתבקשת ברמה מעשית, כלומר, לא לדבר עם ילד על דברים כוללניים כמו 'להתנהג יפה', אלא רק על דברים מוחשיים מעולמו. לדוגמה - 'דבר בכבוד, תצחצח שיניים, תלך לישון ב-22:00' וכו'.
Vפשטות
ההסכם צריך להיות פשוט, כדי שיהיה ניתן לזכור אותו בקלות וכדי שהביצוע יהיה חלק טבעי משיגרת הבית.
סיכום
תוכנית התנהגות ביתית מאפשרת להורים לנהל את הבית ולהפסיק את מצבי ההישרדות וכיבוי השריפות הנובעים מקשיי הילד. תכנית עיצוב התנהגות מוצלחת, שהוצאה לפועל בקפידה , מהווה מסלול המראה לילד: המראה מרגשי נחיתות ותחושת כשלון אל השתלבות במערכת הנורמטיבית, מיצוי כשרונות וכישורים והשגת הצלחות.
איריס שני, מדריכת הורים, מורים וילדים בתחום הפרעות קשב, ריכוז והתנהגות.
ראש תחום חינוך בעמותת קווים ומחשבות www.keshev.org