אף פעם לא הקלתי ראש בנוגע לחלומות שלי ושל הקרובים אליי. תמיד משהו קרה בעקבות החלום, ומיד חיפשתי את המשמעויות באינטרנט, שלרוב היו מאוד קרובות למציאות.
וכשחלמתי על החתונה שלי ושל יואבי, התעוררתי ממש בצעקות ובכי. אתם יכולים לדמיין לעצמכם שלא צריך הרבה כדי לגרום למישהי, לחוצה ודאגנית ממילא, להיות מסוייטת יומיים שלושה לפני המועד הכי מרגש בחייה.
חלמתי שמגיעים שני אורחים בלבד. המשפחה הקרובה של שנינו בכלל לא מופיעים בחלום, וגם שני האורחים הללו, הם זרים, שבאו להתעניין במקום, ולא יותר. כשהבינו שזה גן אירועים ריק בערב האירוע עצמו, הסתלקו חיש מהר מהמקום. ואז מצאתי את עצמי לבד, בשמלת כלה מכוערת להחריד (רחוק במרחק שנות אור ממה שהזמנתי בפועל), בלי רב, בלי חתן אפילו, אבל עם התקף חרדה ועיניים רטובות, מוצפות באיפור מרוח.
כשהתעוררתי, התחלתי לחשוב על כמות המוזמנים שלי, התחלתי לתהות אם לא שגינו כשהעדפנו לערוך חתונה קטנה כל כך בגן אירועים על פני חתונה במקום צנוע ואינטימי יותר, כמו אולם. שיתפתי את יואבי ואת ההורים בהיסוסים. מכוון שמדובר במספר ימים לפני החתונה, אף אחד לא לקח אותי ברצינות, אבל אני לא הצלחתי לעצום עיין ולהירגע.
חיפשתי באינטרנט ברחבי פורומים שונים למתחתנים, האם קרו מקרים כאלו, ומה אפשר לעשות במקרה של ביטול חתונה, או אי הגעת אורחים. גיליתי שאני לא הפחדנית הראשונה, ולבטח לא האחרונה. במקרה אחד החתונה בוטלה בעקבות מצב ביטחוני, ממש ברגע האחרון, אבל מצד אולם האירועים גילו אחריות והיו ממש בסדר עם הזוג, כך שיכלו לערוך את האירוע ללא תוספת תשלום, במועד אחר.
במקרה אחר האורחים לא הגיעו, פשוט בגלל שלא חולקו להם מפות הגעה ראויות, ואזי שזה כבר באחריות בני הזוג.
ואצלי? מקווה מאוד שאצלי הכל יעבור בשלום, וכל ה170 מוזמנים שלנו, או לפחות רובם, יגיעו וישמחו בשמחתנו.