מעשה בשני בני אדם מהעיר צידון, שהיו שותפים במשא ומתן. היו השניים מוליכים סחורה מצידון לבבל ומבבל לצידון, ושניהם לא היו זזים זה מזה, רק שניהם קונים יחד, ושניהם שומרים על סחורתם עד שמוכרים אותה בנוכחות שניהם. ועל כן, אף שהיה אחד מהם רמאי לא יכל לרמות, כי יד חברו לא זזה מתוך ידו תמיד. שותפותם נמשכה שנים רבות, ומעולם לא הפסידו במסחרם, רק תמיד היו מרויחים ומצליחים.פעם אחת חלה הנאמן שבהם ברגליו, ואז שבת מסחרם כמה חודשים, כי לא היה לבו בטוח בחברו להמשיך במסחר לבדו. אך כאשר ראה שארכו ימי חליו קרוב לשנה, אמר לחברו שילך לבבל, להוליך סחורה ולהביא סחורה כדרכם. חברו שמח בלבו, כי מצא שעת הכושר להוציא רמאותו לפועל. וכך עשה: קנה הרבה סחורה, נשא אותה על הגמלים ונסע עמה לבבל ומכרה והרויח, ועוד נשא ונתן שם בבבל בכסף סחורתו והרויח הרבה, ושוב קנה סחורה והביא לצידון, ועשה כל מיני ערמה ורמאות: קנה הרבה מהרווח שבו מכר בסחורה שהוליך מצידון לבבל. וכל מה שהרויח במשא ומתן שעשה בבבל העלימו מחברו ולקחו לעצמו, וחברו האמינו לכל אשר אמר.אחר שמכרו הסחורה כולה, עשו חשבון ומצאו שהפסידו. הנאמן שתק ולא אמר כלום, רק המתין מעט זמן עד שנתרפא, וקנה סחורה הוא וחברו והלכו שניהם יחדיו לבבל. וגם בפעם זו קנו סחורה והפסידו, וכן בפעם השלישית שוב הפסידו. האיש הנאמן נבהל, ויאמר לחברו: מה זה עשה אלקים לנו? זה שלש פעמים רצופות שאנחנו מפסידים, דבר אשר לא היה לנו מיום שנשתתפנו זה כמה שנים?! ויאמר לו חברו: כך דרך המסחר, פעם רווח פעם הפסד. ויאמר לו חברו: לא כן אחי, אין זה אלא יד ההשגחה העליונה! ועתה נלך אצל התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, והוא יודיענו את סיבת הדבר ברוח הקודש אשר בקרבו.ויענהו חברו האחר ויאמר: וכי נטרפה דעתך?! וכי רשב"י בקי בדרכי המסחר? הלוא הוא רק אחד מהתנאים, נלך אצל הסוחרים הבקיאים היטב בדרכי המסחר והם יודיעונו. אמר לו חברו: כלך מהדברים האלו, כי בדרכי המסחר אין בקי יותר מאיתנו, כי מנעורינו ועד עתה עוסקים אנחנו בסחורה, ואנחנו שני הותיקים שבעיר המסחר, ודבר זה מעולם לא קרה אותנו, ומה גם שלוש פעמים רצופות. אין זה אלא יד השם עשתה זאת. נלך אצל הקדוש הרשב"י זיע"א והוא יודיענו סיבת הדבר. ואם גם הוא לא ידע, נשים יד לפה. ובכן, לא ארפך ואל אעזבך עד שתלך עמי!אז בעל כרחו הלך עמו רעהו הגנב אצל רשב"י זיע"א, ויספרו לו כל המאורע, והוא צפה ברוח הקודש וראה כל רמאויות הרמאי. ויאמר להם: דעו לכם בני, כי המסחר הוא דומה לעץ, שבהיות שרשיו בריאים וחזקים – כל ענפיו הם רעננים ונותנים פירות גדולים וטובים ומתוקים. אך אם שרשיו לקו ונרקבו ונשחתו, אזי נהפך הודו למשחית ונעשה עץ יבש, שאינו ראוי אלא להסקה. כך גם המסחר: השורש שעליו עומד ומצליח ומתקיים הוא האמונה. כל עוד שהסוחר נושא ונותן באמונה, אזי מסחרו הולך הלוך וגדל עד כי גדל מאד, אך אם אבדה האמונה – מסחרו הולך ודל ומתמעט מיום ליום, ובעליו מגיעים עד כיכר לחם. כן אתם: בהיותכם נאמנים במסחרכם, הייתם מרויחים ומצליחים, ועכשיו שרימיתם זה את זה, אתם מפסידים הפסד אחר הפסד.ויאמרו שניהם יחדיו: רבי, לא נכנסה שום רמאות בינינו, רק הננו גם עתה כמו תמיד נאמנים זה עם זה. אז ענה הרשב"י זיע"א לאותו רמאי: הוי, רשע! אני חשבתי שתודה על פשעך לחברך ותשיב לו את הגזלה והעושק אשר עשקתו ברמאותך, והשם יעביר חטאתך, וגם חברך ימחל לך. ועתה אתה מעז פניך ואומר שאתה איש נאמן! עתה אגלה את נבלותך. זכור אל תשכח מה שגנבת מהרווח שהרוחת בסחורה שהולכת מצידון לבבל לעצמך, והסחורה שהבאת הוספת במחירה ולקחת התוספת לעצמך, ועוד חישבת עליו חלקו בהוצאות שהוצאת באותם הימים שנשאת ונתת לבדך, ולקחת כל הרוח לעצמך. הוי בוגד! הוי גזלן! כל כך הרבה רשע עשית, ומחשיב אתה את עצמך לאיש נאמן? צא רשע מלפני! לא אוכל להביט בפניך, כי עוונותיך העצומים חקוקים במצחך!אז נפל אותו אדם על פניו והודה על פשעיו אחת לאחת, ויבכה בכי גדול ויבקש תשובה על עוונו. ויאמר לו הרשב"י זיע"א: לא תוכל להתנקות מהעוון רק עד שתחזיר את הגזלה לחברך, וכל ההפסד שהפסדתם בסחורתכם יהיה נחשב עליך לבדך. גם תתן לחברך רווח ערך הפעמים שהייתם מרויחים, כי בשלך באה לכם הרעה במסחרכם, ועוד תכפול כנגד הכל ותתן לעניים צנועים שיודעים את התורה, ותבקש מחילה מחברך על שצערתו, ותלך למסחר שלש פעמים לבדך ותתנהג באמונה, ואז יכופר עוונך. וכך עשה אותו האיש, וחזר לפני הרשב"י זיע"א, והביט בפניו והודיעו שנמחל עוונו, וישמח בו מאד על תשובתו.
לסיפור המקורי מאתר הרשב"י