ישנן מדינות בעולם אשר לא מסדירות נושאים אישיים- כמו צוואות בחוק המדינה. אך ישראל היא מדינת חוק, משמע החיים השגרתיים ומצבי החרום מוגדרים באמצעות החוק, ועל פיו יש לפעול. החקיקה בארץ הינה רחבה ונוגעת לתחומי חיים שונים, תוך שמירה על ערכי הדמוקרטיה, חרויות וזכויות הפרט והאזרח, אך בהתחשב באינטרס הלאומי ובטובת המדינה.
מדינת ישראל רואה לנכון כי יש להסדיר גם את נושא הירושה בחוק. מובן שכל מקרה לגופו, אבל החוק בא ליצור בסיס משותף לכלל האזרחים כיצד יש להתייחס לנושא העיזבון (הרכוש)
החוק נקרא חוק הירושה או צו הירושה, נחקק בשנת 1965, תשכ"ה. החוק מצהיר על זכויות היורשים, זהותם וחלקם היחסי בעיזבון של המנוח. צו הירושה מצהיר על זכות היורשים החוקיים, אך הוא אינו יוצר את זכותם המהותית. החוק פורט מי כשיר להיות יורש- הוא אף מחלק את הסעיף לבני אדם ( מי שהרע במזיד למוריש- לא כשיר לירוש, לדוגמא ) ולתאגידים.
" לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון, רשאי יורש, בהסכם שבכתב, להעביר או לשעבד את חלקו בעזבון, כולו או מקצתו, ורשאים נושי היורש לעקל חלקו בעזבון. העברה ושעבוד כאמור מצד קטין ומצד מי שהוכרז פסול-דין טעונים אישור בית המשפט." (סעיף 7 בחוק הירושה )
חוק הירושה קובע כי היורשים הינם בני המשפחה של המנוח (ילדיו וילדיהם, הוריו וילדיהם ) ובן הזוג שהיה עם המנוח טרם הפטירה. בנושא זה הוכנס תיקון בחוק מספר פעמים, כשהאחרון היה בשנת 1984.
החוק אינו פשוט להבנה ולכן מומלץ לפנות לעורך דין ירושה- ליישוב הנושא הרגיש הנ"ל.
מובן שמשנת 1965 היו שינויים משמעותיים בחיי האזרחים במדינה והיה הצורך להכניס תיקונים ושינוים לחוק. הנושא החדש ה"מדובר" ביותר במהלך השנים היה נושא הידועים בציבור. זו היא תופעה אינה חדשה אך היא עלתה על הפרק בשנים האחרונות. החוק היה צריך להוסיף סעיף המדבר על בני זוג הידועים בציבור. בעקרון כל עוד ניתן להוכיח כי אף אחד משני בני הזוג לא היה נשוי לאף אחד אחר, וכי הם ניהלו משק בית משותף וחיו יחד- זכויותיהם זהות לזכויות בן הזוג הנשוי.
בשנת 2005 הוכנס תיקון לחוק, האומר כי בני זוג רשאים לערוך צוואות הדדיות האחד כלפי השני.
באם הימצא צוואה הנכתבה בידי המנוח המוריש- החוק מתייחס לחלוקת העיזבון, חלוקת הירושה על פי צוואה. בחוק מפורט כיצד ניתן לערוך צוואה ובאילו מקרים תחושב הצוואה בכמבוטלת. עורך דין צוואה מוסמך לערוך צוואה, ולפרשה על פי דין.
· הכותב אינו עורך דין או בעל מקצוע בתחום המשפטים. אין לראות באמור לעיל ייעוץ או חיווי דעת משפטי.