גירושין הנו תהליך של התפרקות התא המשפחתי השלם המלווה בתחושת אובדן . רבים מההורים השוקלים גירושין מתלבטים בנושא ילדים וגירושין וחושבים רבות כיצד ישפיעו הגירושין על ילדיהם? מה יהיו ההשלכות של בחירה זו או אחרת עליהם?
מחקרים העוסקים בגירושין וילדים מדברים על השפעות הגירושין על ילדים במישור הרגשי, החברתי והתפקודי. חווית האובדן של החלום המשפחתי ותחושת הנטישה, מעלה אצלם חרדה וחוסר ביטחון והם עלולים להגיב בבעיות רגשיות וסימפטומים גופניים. יחד עם זאת, ילדים מסתגלים טוב יותר כאשר הוריהם קשובים, פנויים לצורכיהם ומהווים עבורם מקור תמיכה. לכן, האתגר העומד בפני ההורים הוא להקל על ילדיהם בתהליך הפרידה והגירושין, למרות המשבר האישי שהם עצמם חווים.
מהם הדרכים לסייע לילדים בתהליך הגירושין?
1. לספר על הפרידה - ההודעה לילדים על הפרידה היא בלתי נמנעת ויש לעשות זאת בעיתוי מתאים(בהתאם גיל הילדים) ובאופן רגוע ומכיל. מומלץ כי שני ההורים יהיו נוכחים ויעבירו מסר כי הפרידה היא מבן הזוג אך לא מהילדים וכי שניהם ימשיכו לאהוב אותם. מאחר וילדים נוטים להאשים את עצמם בגירושי הוריהם יש חשיבות להסיר את תחושת האשמה לגירושין מהילדים ולהדגיש כי אין זה בגללם. הכנת הילדים לשינויים הצפויים יחד עם מסר של אמון ותקווה כי המשפחה תוכל להתמודד עם המצב מקלה על הילדים מאוד.
2.יצירת שיתוף פעולה בין ההורים - תהליך הפרידה בין בני הזוג מלווה בכאב ובמטענים רגשיים אולם לצד זה נמשכת המחויבות ההורית. מחקרים בנושא ילדים וגירושין מצאו כי רמת העימות בין ההורים הינו אחד הגורמים העיקריים המשפיע על הסתגלות ילדים לגירושין. כאשר רמת העימות גבוהה והילדים חשופים לתקשורת לקויה, הם לכודים בקונפליקט נאמנויות ונגרם נזק להתפתחותם. לפיכך, על ההורים לפתח תקשורת ישירה ביניהם סביב צורכי הילדים ועליהם לתכנן את ההורות המשותפת כגון: העברת אינפורמציה ביניהם אודות מצב הילדים, קבלת החלטות משותפות, השתתפות באירועים של הילד במסגרות השונות, לא להעביר מסרים דרך הילדים, לא לדרוש מהילדים לבחור צד וכד'.
בני זוג הנמצאים בקונפליקט גבוה מתקשים לעשות את ההפרדה בין הזוגיות להורות ומערבים את ילדיהם בסכסוך. במקרים אלה, מטפלת זוגית או יועצת זוגית יכולה לסייע להורים להפחית את רמת הקונפליקט ביניהם ולעזור להם להיפרד נכון כך שיוכלו לשתף פעולה ולהמשיך לתקשר ביניהם עבור ילדיהם. מפגשים עם מטפלת זוגית בתהליך זה נערכים בפגישות משותפות ונפרדות בהתאם לצרכים שעולים.
3. המשך קשר רציף עם שני ההורים- הילד זקוק באופן טבעי לשני הוריו להתפתחותו הפסיכולוגית. שני ההורים צריכים להיות נגישים לילדיהם ולהעניק להם את התמיכה הדרושה. על ההורים לאפשר לילד מעבר בטוח מהורה אחד למשנהו ולא להכפיש את דמותו של ההורה האחר. יש חשיבות רבה למעורבות ההורה הלא משמורן(כיום בדרך כלל האב) בחיי הילד, שכוללת קשר עקבי ורציף, ביקורים תכופים, לינה ומעורבות בחיי הילדים. מאידך, תפקיד ההורה המשמורן להכיר בתרומה של ההורה השני ולעודד קשר עימו.
אצל אבות רבים יש פגיעה בהמשכיות ורציפות הקשר, אם מתוך הקושי לתפקד כהורים במסגרת זמן מצומצמת של הסדרי הראייה או מתוך קשיים שמערימה האם. במקרים אלה, מומלץ להתייעץ עם מטפלת זוגית ומשפחתית על מנת שתוכל לסייע בבניית הקשר לאחר הגירושין באמצעות טיפול משפחתי מקצועי או הדרכות הורים.
4. מצבם הרגשי של ההורים בגירושין משפיע אף הוא על מצבם הרגשי של הילדים. הורים שמצליחים להתמודד טוב יותר עם משבר הגירושין פנויים יותר לילדיהם והילדים מסתגלים לגירושין טוב יותר. לעומת זאת, הורים 'מדוכאים' השקועים במשבר, מתקשים לתת לילדים את התמיכה הדרושה. הורה שחש כי מתקשה בהתמודדות עם משבר הגירושין, היה רצוי כי יפנה לטיפול אישי על מנת לקבל את התמיכה והכוחות לסייע לו בהתמודדות עם המשבר.
5. שמירה על יציבות - תהליך הגירושין כשלעצמו גורם לשינויים רבים בו זמנית במציאות החדשה מה שמעורר אצל הילדים את תחושת הלחץ. לפיכך מומלץ לשמור על יציבות במידת האפשר כדון: שמירה על אותה סביבת מגורים, שמירה על סביבה חברתית, שמירה על סדר יום וכד'.