פרשת ויצא

בס"ד

לכבוד...אחדשה"ט!

בעזרת ה' אכתוב לך כמה פנינים על לפרשת שבוע.

וזהו (בראשית כח-יב) "ויצא יעקב והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה".

ידוע מחז"ל (זוה"ק וילח, דף קעג ע"ב, בראשית רבא מז-ח) שהאבות-הן הן המרכבה, ובחינה נפלאה ועצומה זו, קיימת גם כן אצל כל יהודי [כשר], בבחי' מ"ש חז"ל (סוטה לד.) מעשי אבות סימן לבנים. וידוע שרבינו ז"ל אמר אז ווען א איד שאקלט זיך מיט די פאות, שאקלען זיך אלע עולמות [כשיהודי מתנענע עם פאותיו, כל העולמות מתנענעים], ואיתא בלקוטי מוהר"ן (קמא, יז,א) שיש בכל איבר ואיבר ובכל תנועה של ישראל- יתפארות נפלא אחר, ויש לפעמים שאיזה פחות שבישראל עושה נענוע עם הפאה שלו, והשם יתברך יש לו התפארות ביהדותו גדול מזה.

ומובא בשיחות שאחר סה"ק סיפורי מעשיות מעשה היה בצדיק אחד שנפל עליו עצבות וכבדות גדול, והעצבות והכבדות כשמתגברת על הצדיק – היא קשה מאד עליו, כי עליו מתחזקת יותר ויותר, עד שנופל עליו עצלות וכבדות כל כך, עד שלא היה אפשר לו לזוז ממקומו ממש, ורצה לשמח עצמו ולהרים עצמו, ולא היה אפשר לו בשום אופן ובשום דבר לשמח ולהרים את עצמו, והתחיל לשמח את עצמו בשמחת "שלא עשני גוי", וזו בודאי שמחה גדולה שאין לה שיעור, כי אין לשער ההפרש וההבדל, אלף אלפי אלפים הבדלות שיש בין קדושת ישראל, אפילו הפחות שבפחותים, לבין זוהמת טומאת הגוים, והתחיל לשמח ולהרים עצמו מעט מעט עד שבא לשמחה גדולה ביהדותו כל כך כשמחת משה רבינו ע"ה בעת שעלה לקבל הלוחות, ובתוך כך פרח בעולמות כמה וכמה  אלפים פרסאות, והראו לו מן השמים שכה יקר בעיני השי"ת תנועה והעתקה קטנה שאדם מעתיק עצמו בזה העולם, אפילו פחות מחוט השערה עד שאין כדאי נגד זה כמה וכמה אלפים עולמות. עיי"ש.

ואיתא בספרי אמת שיוכל האדם ע"י עבודתו ודביקותו בה'- לייחד נפשו ורוחו ונשמתו עם כל התלויים בו להשי"ת. ויהי' האדם נקשר להמאצילו העליון, ולגרום דברים נפלאים בעולמות העליונים בבחינת (דברים לב-ט) יעקב חבל נחלתו, כמו בחבל הנקשר למעלה מעלה, וכשאדם מנערה למטה, מתנענע כל החבל וכל העולמות העליונים, וכל ההשתלשלות של כמה אלפים ורבבות מדריגות ופרטי ספירות העליונות עד שיוכל לבא למדריגה שיהי' מרכבה לקדושות עליונות.

ועוד איתא שכל יהודי כשר הוא מרכבה לכל הפרצופים העליונים מריש כל דרגון עד סוף כל דרגון, ולא לעולם אצילות לבד, אלא לכל העולמות אשר מכתר דא"ק ולמטה עם כל האורות והנר"ן ח"י שלמעלה ממנו, וה' עולמות א"ק ואבי"ע הם כדוגמת חמשה לבושי עור בשר גידין עצמות ומוח, האצילות-כנגד העצמות, הבריאה- כנגד הגידין, היצירה כנגד הבשר, העשיה – כנגד העור, והחמשה בחינות שבאדם הם מרכבה לכל העולמות העליונים, גם האדם הוא מרכבה לאדם העליון (געוואלד!) ובו מתלבשים כל הבחינות שלמעלה ממנו עד אין סוף – וכל זה הוא ידוע שהוא בחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיעה שמימה", כי אילו האדם היה מרגיש ויודע כל מה שנעשה על ידו בעולמות העליונים- בודאי הי' מתקיים בו (דברי הימים ב יז-ו ) ויגבה לבו בדרכי ה', ושוקל שוב ושוב מעשיו, האם ראוי לנברא כמוהו ורום מעלות להתנהג באופן ובמעשים פחותים, שיש בהן ח"ו שמץ של עגמת נפש כביכול להשי"ת, ובודאי הי' מתקרב ועולה בדרך שלימות העבודה וקירבת ה'.

ויהי חלקינו עמהם.