מתנדבי התנועה - מצילים חיים
אין חולק כי מתנדבי התנועה במשטרת ישראל תורמים להצלת חיים, בעצם נוכחותם ופעילותם בכבישים, בעצם עיסוקם במלחמה בתאונות הדרכים. אבל, התושייה והנחישות של שני מתנדבי שלוחת שרון של משטרת התנועה הארצית - משה תשבי ואורנה קורונל - שהבחינו במכונית חונה בשולי הדרך - הביאו להצלת חיים באופן הממשי ביותר.
כתב: אלי כהן, ק. הסברה ימת"א שרון
שבת בבוקר, 24 באוקטובר 2009. השעה שבע ושלושים בבוקר. רוח קרירה של סתיו מרחפת באוויר, אבל, על-פי תחזית מזג האוויר, הטמפרטורות צפויות היום להיות במגמת עלייה.
שני מתנדבים של ימת"א שרון - שלוחת שרון של משטרת התנועה הארצית - משה תשבי ואורנה קורונל, סיימו זה עתה לקבל את תדרוך הבוקר לקראת יציאתם למשמרת. בשעה מוקדמת זו של שבת בבוקר, כאשר מרבית האנשים עדיין נמים את שנתם או סועדים את ארוחת הבוקר לקראת יציאה לטיול משפחתי - מתנדבי משטרת התנועה הארצית כבר "עלו" על מדים, הצטיידו בנשק, במכשירי ובכל הציוד הנלווה הנדרש ומוכנים לצאת לעוד משמרת אחת. הם בוחרים לצאת דווקא בשבת בבוקר מסיבה פשוטה: שניהם אנשים עובדים. משה משמש מנהל אחזקה במפעל טקסטיל, ואורנה מורה בבית-ספר (ראה מסגרת). במהלך ימי השבוע הם עסוקים בעבודתם, ולכן - הם מקדישים להתנדבות חלק מן השבתות בחודש. בתדרוך, הניתן כדרך שגרה לקראת כל יציאה למשמרת, הם מקבלים הנחיות מפורטות: באיזו גזרה ובאיזה כביש הם יפעלו היום ; האם ואיזה אירועים מיוחדים צפויים היום בכבישים ; על אילו עבירות תנועה יש להתמקד הפעם (בדרך-כלל, עבירות הגורמות לסיכון ולתאונות או להחמרת הפגיעה מתאונה, כגון חגורות בטיחות) ; הם מתודרכים גם לגבי ביצוע של בדיקות תוקף רישיון הנהיגה על מנת לאתר נוהגים בפסילה ; ביצוע בדיקות שיכרות לנהגים (במסגרת המאבק בנהיגה תחת השפעת אלכוהול) ועוד. הם מקבלים מידע לגבי ידיעות הפח"ע (פעילות חבלנית עוינת) הרלבנטיות למילוי תפקידם, ומאזינים להנחיות ביטחון ובטיחות הניתנות לכל המתנדבים והשוטרים לקראת כל משמרת: ביצוע "מפגשי איכות" עם הנהגים, כלומר מפגשים המיועדים לסיוע ולביקורת, ולאו-דווקא לרישום דו"חות ; הימנעות מסיכון מיותר, אבטחה הדדית, שמירה על בטיחות - שלהם ושל הנהגים ; שמירת קשר והאזנה מתמדת במהלך כל המשמרת.
יוצאים לסיור
אורנה ומשה נכנסים לניידת, פותחים את מכשיר הקשר, יוצרים קשר ראשוני עם המוקד ויוצאים לדרך. הגזרה שבה הוטל עליהם לפעול היום - היא בכביש מספר 2, כביש החוף, מאזור רישפון / שפיים ועד מחלף ינאי. בדרך לגזרה, בעודם על כביש מספר 4, הם מבחינים בנהג שאינו חגור בחגורת הבטיחות. הם מורים לו לעצור בצד הדרך ורושמים לו דו"ח על עבירה זו. הם חוזרים לניידת, ומציינים לעצמם כי היה זה "סיפתח" טוב למשמרת: לכידת נהג שאינו חגור - עבירה, המוגדרת באגף התנועה במסגרת "עבירות האיכות" שבהן נדרשים השוטרים והמתנדבים להתמקד. חגירת החגורה - הם יודעים היטב - עושה לפעמים את ההבדל בין חיים ומוות בעת תאונת דרכים.
הם ממשיכים לעבר כביש החוף, הכביש שבו יסיירו במהלך המשמרת. כמקובל, בעת ההגעה הראשונית לגזרת הפעילות, נוהגים השוטרים והמתנדבים לערוך סיור ראשוני לאורך הצירים שעליהם הם מופקדים, על מנת לאתר מפגעים, תקלות, מכוניות תקועות, ועוד. כך עושים גם אורנה ומשה, הנעים על כביש החוף לכיוון צפון, מתכוונים להגיע עד לקצה הגזרה שלהם, במחלף ינאי, שם יפנו דרך המחלף חזרה.
מכונית חונה בשול הדרך, הדלת פתוחה קמעא, המנוע פועל!
הם חולפים על פני מחלף נתניה. כעבור כמה שניות, צפונית למחלף, במקום שבו "מתכווץ" הכביש מ- 4 ל- 2 נתיבים, ליד שלט הסימון המצביע על ק"מ 145, הם מבחינים במכונית פרטית החונה בשולי הדרך.
התופעה של מכוניות פרטיות החונות בשולי הדרך היא, לצערנו, חיזיון נפרץ בכבישי הארץ. כאשר העצירה נעשית שלא מחמת תקלה, העצירה בשולי הכבישים הראשיים אף מנוגדת לחוק. נהגים רבים נוהגים לעצור בשולי הדרך, לעתים על מנת לשוחח בטלפון הנייד, על מנת לעשות צרכיהם, או, אפילו, סתם כדי לנוח או לקטוף פרח. כאשר הרכב החונה בשוליים אינו מהווה סיכון או הפרעה לתנועה, וכאשר לא נראה על פניו כי מדובר בנהג הזקוק לסיוע, קורה וניידת התנועה לא תתעכב לידו, בוודאי כאשר היא בדרכה למשימה אחרת.
אבל, אורנה ומשה מחליטים אחרת. הם מחליטים לעצור מאחורי הרכב החונה, על מנת לברר מה היא סיבת החניה / עצירה בשוליים. אורנה יורדת לבדוק את הרכב, ומשה, היושב ליד ההגה, יוצר קשר עם המוקד, מדווח את מספר הרכב, ומבקש - כמקובל במקרים כאלה - לנסות לאתר את בעלי הרכב. כאשר ליד הרכב החונה לא נמצא איש, מקובל לפעול לאיתור בעלי הרכב, על מנת ליצור קשר טלפוני אתם ולברר מה קורה - האם הרכב הושאר במקום מחמת תקלה? או, שמא, הרכב נגנב וטרם הספיקו לדווח על כך?
אורנה מבחינה שאין איש בתוך הרכב ובסביבתו. לכאורה, עובדה המצביעה על כך שהרכב כנראה הושאר במקום מחמת תקלה כלשהי. אבל היא מחליטה "לרחרח" עוד קצת: היא עושה סיבוב נוסף סביב המכונית ומבחינה כי הדלת הקדמית הימנית (של הנוסע) פתוחה קמעא, כלומר - היא טרוקה, אבל לא ננעלה סופית. מבט נוסף, מבהיר לה כי חלון הנהג פתוח. אורנה מעבירה את המידע הזה לשותפה, משה. לפתע היא מניחה את ידה על גבי מכסה המנוע, ומגלה לתדהמתה: המנוע פועל!
מבט לתוך הרכב מצביע על כך כי מפתחות המכונית נמצאים במתג ההתנעה (ה"סוויץ'") ועל הרצפה שליד הנהג מונח תיק של בחורה. זה כבר נראה ממש חשוד. מה יכול לקרות כאן? הערכת מצב מהירה שעושים השניים מביאה אותם למסקנה מיידית: משהו כאן לא בסדר. משהו קרה כאן. השארת מנוע המכונית במצב פעולה, מעידה על כך כי הנהג והנוסע הוא הנוסעים עזבו, אולי, את הרכב בחופזה, או אולצו לעשות כך. ואולי יש כאן סיבה אחרת. הדבר - הם סיכמו לעצמם - דורש בדיקה ופיתרון. מבט לסביבה הקרובה - אל עבר השדה הפתוח מעבר לכביש, לא נתן מענה לסימני השאלה. אחת האפשרויות, הם אמרו לעצמם - אולי הנהג היה שיכור, ירד לעשות את צרכיו בצד הדרך והתעלף, או מעד?
מבנה נטוש ובמרכזו באר גדולה
הם משתפים במידע ובהערכת המצב שלהם את ראש המשמרת, אלי חוברה, שוטר ותיק ועתיר ניסיון. הוא מקבל את הערכתם ואת כוונתם לבצע סריקה מקיפה יותר בשטח. כאשר נשקם האישי על כתפם, יוצאים אורנה ומשה לסרוק את התעלה שבצד הכביש, ואת השדה הפתוח שמעבר לה.
הם לא מוצאים דבר, אבל במרחק של מטרים אחדים מן הכביש הם מבחינים במבנה נטוש, עשוי אבן, שעל קירותיו החיצוניים כתובת גראפיטי : נ-נח-נחמ-נחמן מאומן... אורנה סורקת את המבנה הנטוש מבעד לחלונותיו ואינה מבחינה בדבר. הם מדווחים בקשר כי ביצעו סריקה, אך לא מצאו דבר. בשלב הזה, הם כבר מתכוונים לחזור לכיוון הניידת ולהמתין לניסיונות של המוקד לאתר וליצור קשר עם בעלי הרכב. אבל משהו בתחושה הפנימית שלהם לא נותן להם מנוח. משה מחליט להיכנס פנימה אל תוך המבנה הנטוש. הוא מבחין כי במרכז החלק הפנימי של המבנה יש פתח רחב של באר, שחציה מכוסה בבטון וחציה פעורה.
"אני יורד להנשים אותה!"
משה ניגש בזהירות לשפת הבאר, מתכופף ומביט פנימה. הבאר חשוכה. הוא אינו מבחין בדבר ואינו שומע דבר. הוא עומד לסוב על עקביו, אבל אז נדמה לו כי הבחין "במשהו שחור" בתחתית הבאר (שעומקה כ- 20 מטרים). הוא חוזר ורוכן שוב אל עבר פתח הבאר. הוא אינו רואה דבר ולא שומע דבר. אבל, כעבור שניות אחדות, כאשר עיניו "מתרגלות" לעלטה שבתחתית הבאר, הוא מצליח להבחין בדמות, לבושה בבגד שחור, שרועה בתחתית. הוא צועק לעבר אורנה: "יש כאן מישהו!! תזעיקי כוחות הצלה!!" אורנה עולה מייד על רשת הקשר, ומזעיקה דרך המוקד את אנשי הכיבוי ומד"א, וכוחות משטרה נוספים. בשלב הזה, מצליחים משה ואורנה להבחין כי הדמות בתחתית הבאר היא של בחורה. אורנה סבורה כי הבחורה היא ללא רוח חיים, אבל אז נשמעת ממעקי הבאר גניחה של כאב. אורנה צועקת אליה: "אנחנו כאן!! נעזור לך!!" בתגובה משמיעה הבחורה גניחה נוספת, ואחריה עוד אחת. משה, הנוכח לדעת כי הבחורה השוכבת בתחתית הבאר עדיין חיה, מבין כי כל רגע, כל שנייה, היא קריטית. הוא מבחין כי משפת הבאר משתלשל כלפי מטה סולם, ומחליט שלא להמתין לכוחות החילוץ. הוא יורד בסולם, ואומר לאורנה: "אני יורד להנשים אותה". אורנה משיבה לו : "תיזהר, שמור על עצמך". היא נוטלת שוב את המיקרופון של מכשיר הקשר, מדווחת על הנעשה, ומדרבנת את כוחות ההצלה להגיע מהר יותר. משה, אשר יורד בשלבי הסולם, מגיע בערך למחצית הגובה של הבאר, ואז מבחין לתדהמתו כי בשלב הזה הסולם "נגמר". השלבים אינם מגיעים עד לתחתית הבאר. הוא שוקל לקפוץ לתחתית הבאר, אבל עושה הערכת מצב כי מדובר בכ- 4 מטרים גובה. בלית ברירה, הוא שב על עקביו ועולה למעלה. לפני שהוא עולה, הוא מעיף מבט נוסף כלפי מטה, ומבחין כי בקצה השני של הבאר, מצויה דמות נוספת, דמות של גבר, לבושה בחולצה לבנה ומכנסיים שחורים.
"תחזיקי מעמד! מייד יבואו להציל אותך!"
כל אותה עת ממשיכה אורנה "לדבר" בצעקות עם הצעירה, על מנת להשאירה ערנית. אורנה צועקת לעברה: "תחזיקי מעמד! אנחנו כאן! מייד יבואו להציל אותך!" הבחורה משיבה בגניחות.
הכבאים ואנשי מד"א מגיעים למקום במהירות. משה מוסר להם תמונת מצב מלאה. הם מורידים סולם משלהם לתחתית הבאר, שבעזרתו יורדים למטה כבאים, פרמדיקים ורופא. במבצע חילוץ מורכב וממושך נקשרת הבחורה הפצועה לאלונקה ומועלית מעלה. היא מפונית במצב קשה לבית החולים "הלל יפה" בחדרה. מותו של הגבר נקבע במקום.
"השירות בתנועה מציל חיים"
אין ספק, כי רק התושייה, האכפתיות, "הראש הגדול" והדבקות במטרה שהפגינו צמד המתנדבים - הם שהצילו את חייה של הבחורה. לולא ההתעקשות שלהם כי חייבים למצוא "פתרון לתעלומה", לולא החליטו שלא להסתפק בסריקת השטח שמסביב - ייתכן שהיה חולף זמן רב עד שהשניים היו נמצאים, אם בכלל, בתחתית הבאר. רק התעקשותם של המתנדבים להמשיך ולחפש, עוד ועוד, היא שהביאה לאיתורה של הבחורה בעודה בחיים, ולהצלת חייה.
"השירות בתנועה מציל חיים" - זו היא אחת מסיסמאות אגף התנועה של משטרת ישראל.
אורנה קורונל ומשה תשבי, שני מתנדבי ימת"א שרון במתנ"א מרכז - הוכיחו כי רוח ההתנדבות, יחד עם קור-רוח, נחישות ותושייה - אכן, מצילים חיים.