בס"ד
פרשת "וירא"
"גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה"
וזאת מנין?
שנאמר: "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום" (בראשית יח, א)
ומיד בפסוק הבא: "וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל" (בראשית יח, ב)
כיצד? והרי בא הקב"ה לבקרו והנה כשרואה אורחים קרבים עזב ורץ לקראתם?
האין בכך משום חוסר כבוד?
ומכאן למדו חז"ל כי "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה".
עניין מופלא!
רבים בוחרים להדר במצוות שבין אדם למקום ולהקל בין מה שבין אדם לחברו.
שהרי בבין אדם למקום נמצא האדם לבדו ויכול להתאמץ ולהשקיע ואין זה עולה לו בכסף.
לעומת זאת – בבן אדם לחברו זוהי ממש עבודת המידות כי יש מולו אדם עם התנהגויות ותכונות שלא תמיד קל לקבל ולא עוד שמצוות אלו עולות לעתים בכסף..
ומלמד על כך ה"חזון איש": " תיקון המידות מייחס לאלה המצוות שבין אדם לחברו...ואמנם להיות הפגשו במלחמת המידות בדברים שבין אדם לחברו מצוייה," ("אמונה וביטחון" פרק ד, ה)
שהאדם מתקשה לצאת נגד טבעו, נגד נטיותיו.
ומה עניין לימוד החשיבות הגדולה הזאת שנותנים חז"ל למצוות הכנסת אורחים?
"מזה אנו למדים, כי אף על פי שלפעמים הכנסת אורחים כרוכה בביטול תורה, או בשמיעת לשון הרע – בכל זאת אין להתחשב בזה, אלא לקיים מצוות הכנסת אורחים, ש"גדולה היא מקבלת פני השכינה.." (בשם הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל)
וכן לומדים דברים חשובים בעניין סדרי עדיפות בעבודת השם מ"אבני אזל":
אילו היה אברהם אבינו מתבדל מן הבריות ומתבודד עם עבודה הבורא של עצמו – ודאי היה משיג מדרגות יותר גבוהות בהשגת האלוקות.
בכל זאת וויתר על עלייתו העצמית במדרגות והתעסק עם הבריות, לקרבן ולהכניסן תחת כנפי השכינה. שהרי זו היתה תכליתה של הכנסת האורחים שקיים אברהם אבינו, כפי שאמרו חכמינו, כי לאחר האכילה והשתייה היה מבקש את אורחיו לברך ולהודות להשם-יתברך הנותן לחם לכל בשר.
מכאן שראה אברהם את הפצת האמונה בקרב הבריות, כעבודה יותר עליונה ויותר נשגבה מעבודת ההשתלמות וההתעלות העצמית.
זוהי, איפה, כוונתם של הדברים: "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה" – גדולה עבודת הכנסתם של זרים תחת כנפי השכינה, מעבודת ההתעלות העצמית בקבלת פני השכינה – בהשגת האלוקות.
לכן הקריב אברהם את "קבלת פני השכינה" של עצמו למען מצוות "הכנסת אורחים". (אבני האזל)
בבחירה שלנו אם לעלות במדרגות הרוחניות האישיות או להביט החוצה לראות מי יעלה עימנו – הרי שהנהגותיו של אברהם אבינו צריכות להיות מול עינינו בבחירת סדרי העדיפות ובחיפוש הדרך הטובה בה ילך בה האדם.
והנה אברהם שרץ להקביל פני אורחיו התגלה כאיש חסד שמידת החמלה טבועה בו ועל כן מבוני עולם הוא.
את ייחודו ואת כוחו הגדול באהבת הבריות רואים אנו ב"התמקחותו" מול הקדוש ברוך הוא הבא להרוס את העיר סדום כי "זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד" (בראשית יח, כ)
וזוהי העיר אשר אחד מחוקיה הקשים והמרושעים היה איסור הכנסת אורחים.
ממש היפוך גמור למעלתו של אברהם.
וכשרוצה הקב"ה להחריב את העיר, מבקש אברהם להצילה.
אולי יש צדיקים בסדום? "האף תספה רשע עם צדיק?" ( בראשית יח, כג).
חמישים? ארבעים? עשרה? אברהם מבקש שיסלח לעיר כולה בעבור אותם צדיקים.
אבל מסתבר שיש רק צדיק אחד והוא לוט.
ולוט זוכה להינצל.
אותו לוט שאליו מגיעים המלאכים והוא נוהג בהם הכנסת אורחים – ויוצא בכך נגד חוקי העיר הסדומיים ומזמינם לביתו: "סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם" (בראשית יט, ב)
הם מתנגדים כדי לא לסכנו. והוא מתעקש להזמינם וטורח רבות עבורם למרות הסכנה שזה מביא עליו.
"ויפצר בהם מאוד...ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו" (בראשית יט, ג)
וכשנחרבה העיר ומתו כולם ניצלו רק לוט ושתי בנותיו.
ומלמדים אותנו רבותינו שסגולה חשובה היא הכנסת אורחים ומביאה לישועות.
מתוך האתר: פרשת השבוע - http://web.kosher2all.co.il/Sites8/parashathashavooa/DEFAULT.asp