דוד ויהונתן
סיפור אהבתם של דוד ויהונתן -מופלא בעוצמות הרגשיות המופיעות בו, היא משמשת כדוגמה לאהבה שאינה תלויה בדבר. נפש יונתן נקשרה בדוד והוא הצילו מחרב שאול אביו. יונתן וויתר על מלכותו לטובת דוד.
משמעות השם יהונתן היא יהו-נתן, כלומר ה' נתן.
יהונתן, בנם הבכור של שאול ואחינועם,הינו יורש עצר, מפקד וגיבור צבאי. למרות היותו בן המלך ויורשו, היה ידיד נפש של דוד - יריבו של אביו, ואף ויתר על המלכות למענו וכרת עמו ברית. יהונתן היה אחיהם של אבינדב ,מלכישוע, מירב, מיכל ואיש בושת. והפך לגיסו של דוד כשהתחתן עם מיכל.
בנו של יהונתן היה מפיבושת נכה הרגלים, אשר דוד נטה לו חסד.
עוד בראשית מלכות שאול היו לצבאו שני מפקדים, שאול עצמו ויהונתן. אלפיים עם שאול ואלף עם יהונתן. יהונתן העז להרוג את נציב פלשתים בגבע, ובכך קרא תיגר על שלטונם. כאשר הגיבו הפלשתים במתקפה רבתי ויצאו בשלושה ראשים, ברח העם והתפזר. שאול התעכב ביציאה למלחמה ונותר עם שש מאות לוחמים. יהונתן היה זה שהציל את המצב. הוא יצא לבדו עם נערו אל מחנה פלשתים, הפתיע את הפלשתים כשבא מכיוון לא צפוי ולבד והרג רבים מהם לבדו.
מעשה זה חיזק את לב העם שיצא בהמוניו למלחמה ונצח. בסיפור זה אפשר לראות את אומץ ליבו הרב של יהונתן, ואת תושייתו ומנהיגותו הטבעית.
בקשר בין דוד ויהונתן ניכר אופיו העצמאי של יהונתן. בניגוד לאביו שמפגין עוינות רבה כלפי דוד, יהונתן רואה בו את המלך העתידי ומוכן להתבטל לפניו ולהיות לו למשנה, דבר המעורר את תרעומתו של אביו כלפיו. יהונתן דבק בעמדתו ומוכן להתעמת עם אביו, אשר מצד אחד מבקש להרגו ומצד שני לקרבו.
יהונתן הוא המזהיר את דוד כי לאור יחסו של אביו אליו- חייו בסכנה.
דוד, שרבים הביעו אהבה כלפיו, אינו מצוטט בתנ"ך כאיש של רגשות ואינו מגיב לאהבתם הרבה של אחרים כלפיו, פרט למקרה אחד - לאחר מותו של יהונתן בשדה הקרב נושא דוד את קינתו, ובה הוא מבכה את שאול ויהונתן. דוד הספידו וקונן עליו: "איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה-יהונתן על במותיך חלל; צר לי עליך אחי יונתן! נעמת לי מאוד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים".
אהבת דוד ויונתן הייתה אהבה שאינה תלוויה בדבר, ואינה בטלה לעולם .חכמים דרשו את הפסוק "כי עזה כמות אהבה" - זו אהבה שאהב יונתן לדוד (שה"ש רבה).
רוב המפרשים רואים את אהבתם של דוד ויהונתן כאהבה אפלטונית ולא גופנית.למרות האזכורים בספר שמואל למגע פיזי בין שניהם, שכלל חיבוקים ונישוקים, אין רמיזה כאן על מערכת יחסים מינית.
נראה כי הכותב המקראי, שהאיסורים היו מוכרים לו, אינו חושש להזכיר את הקרבה הרבה בין השניים. בה במידה שבה ניתן היה לטעון כי הכותב המקראי בוחר שלא לציין לגנאי את מערכת היחסים ביניהם, מתוך רגישות ואהבת אדם, כך גם ניתן להסביר כי הכותב המקראי מציין את יחסיהם כך מאחר שאינו רואה בהם כלל קשר לאהבה מינית, הומוסקסואלית.
ברוך ברמן כותב כי,אהבת דוד ויונתן היא יחידה במינה בכל המקרא כולו. זו אהבת נדבה, מסירות מוחלטת נטולת כל נגיעה אישית צרה. אהבתם מתוארת כ''אהבת נפש'', כזיקה נפשית, כצרור-חיים של אהבה: ''ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבהו יהונתן כנפשו'' . דוד, בקינתו על יונתן, מתאר את אהבתם כשיא האהבה האנושית, הנעלה והנפלאה מכל אהבה. ההשוואה עם ''אהבת נשים'' מצביעה על האינטימיות האנושית העמוקה של אהבתם.
הברית הזאת הנה גם אישית וגם היסטורית, כטיבן של בריתות במקרא; לצד נאמנותם של שני אוהבים היא מבטיחה נאמנות לדורות. הברית בין דוד ויונתן היא ביטוי ליחס האישי, ובו-בזמן המיסטי, שביניהם. האהבה תילווה לברית, והברית - ביטוי לאהבה. אף כאן אהבת אנשים ואהבת הברית שמקורה, בעצם, בתחום האלוהי - משתלבות, משתזרות זו בזו, אפילו חופפות. אהבת אחים של דוד ויונתן מולידה אהבת ברית. ואהבת ברית היא מסגרת לאהבת נפש. יחסי אהבה בגילומה הנעלה הם יחסים לפני ה', במובן מסוים - אף יחסים עם ה'.
יונתן נקבר עם שאול אביו בארץ בנימין בצלע בקבר קיש אביו .
קינת דוד - דוד המלך מספיד את שאול ויהונתן
הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גבורים?
אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצות אשקלון,
פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלזנה בנות הערלים.
הרי בגלבוע אל-טל ואל-מטר עליכם ושדי תרומות
כי שם נגעל מגן גבורים, מגן שאול בלי משיח בשמן
מדם חללים מחלב גבורים, קשת יהונתן לא נשוג אחור
וחרב שאול לא תשוב ריקם.
שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם,
ובמותם לא נפרדו.
מנשרים קלו מאריות גברו
בנות ישראל אל-שאול בכינה
המלבשכם שני עם-עדנים,
המעלה עדי זהב על לבושכן.
איך נפלו גברים בתוך המלחמה,
יהונתן על-במותיך חלל
צר-לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאד
נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים
איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה?