בס"ד
ללמד זכות על כל אדם?
רבי יצחק לוי מברדיצ'ב ידוע כ"סניגורן של ישראל". תמיד מצא נקודת זכות לכל אדם.
ובאמת יש כיום אנשים רבים הנוהגים במידת חסידות שכזאת. אבל לחצאין. אבל בהטעייה.
הם אכן מלמדים זכות על כל אדם, גם אם עשה רע. במיוחד אם עשה רע. והרי הם בעיני עצמם נאורים ומבינים. רגישים ומוסריים. הם יושבים ומתעמקים ומוצאים סיבה טובה המצדיקה את רוע מעשיו.
והנה צדיקים הם בעיניהם.
בעיניים מתחסדות יביטו בעיניך ויסבירו מה התירוץ למעשה הרע וכמה חשוב שתבין ותלמד זכות.
הנה גם הם עושים זאת. הם תמיד ימצאו סיבה ללמד זכות ו"להבין" את עושה העוול.
אבל האם זה נכון?
האם אכן הבינו את כוונת הכתוב: "הוי דן כל אדם לכף זכות". האם הכוונה שנחפש בכל מעשה רשע נקודת זכות ונכשירו?
ואם אכן כך נעשה, כיצד נדע להבחין בין טוב ורע?
כיצד ידעו הדורות הבאים להבחין מה נכון לעשות ומה לא?
כיצד יבחינו ילדינו בין טוב לרע.
הרי יש שני מושגים מנוגדים שכאלה. יש טוב אבל יש גם רע.
כפי שנאמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים" (לפי דברים ל, 15 )
ונראה שדווקא אלה המתעקשים והמקפידים מאוד על לימוד זכות שכזה, ימצאו תמיד תירוצים גם למעשים הטובים שיעשו אחרים. תמיד ימעיטו ממעשים אלה. תמיד יסבירו זאת בדרך שתמעיט, שתמאיס.
ועל כך אמר החכם באדם: "מצדיק רשע ומרשיע צדיק, תועבת ה' גם שניהם" (משלי יז 15)
הדברים האלה מסוכנים בכך שהם יוצרים עיוות הטוב והנכון וחיזוק הרשע.
וכאשר מחפש האדם הסברים והבנות לרע, הריהו עובר על כמה עבירות.
לא די שאינו מוכיח את הרשע כדי לקיים: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", הרי הוא מנסה להרגיעו שמעשיו אינם כה רעים והם מובנים לנו. ובכך, הרי הוא מעודדו וגורם לו לחזור על מעשיו הרעים במצפון שקט.
ללמד זכות זה לא להכשיר את השרץ. ללמד זכות זה לנסות למצוא בעושה הרע גם תכונות טובות.
אם יש.