ממתי בעצם נעלי ספורט נהיו אופנה? ממתי זה נהיה לגיטימי לחלוטין לצאת בערב יום שישי עם נעליים של נייק או אדידס? האם אנחנו מרגישים צורך לרוץ בכל שלב, גם על טוקסידו ועניבת פרפר? איכשהו זה לא נראה לי הגיוני...
בעבר הלא רחוק – נעל ספורט משמעותה היה נעל אפורה ומשעממת במקרה הטוב ובצבעים צעקניים ונוראיים בעיצוב מכוער במקרה הרע.
איכשהו ככל הנראה עם הזמן, הבינו חברות הספורט שיש להן קהל שדורש אופנה. מוקסינים ונעלי בר מצווה כהות נראו פתאום יותר מדי בשביל סתם לבוש יום יומי, אבל יפה.
אני חובב נעליים גדול. כן, כן. אני לא מתבייש לומר את זה אף על פי שאני סטרייט יש לי בבית ארון מפוצץ ביותר מ-20 זוגות נעליים מסוגים שונים, בצבעים שונים ואפילו בצורות שונות. כל נסיעה לחו"ל בשבילי היא סיבה למסיבה ואין סיכוי שאני לא חוזר מטיול עם לפחות זוג אחד חדש של נעלי ספורט.
העיצוב של רבים מדגמי נעלי הספורט, הלך והשתנה יותר לכיוון האופנתי ופחות לכיוון האורתופדי ובמקביל עלה שוק הצריכה בנושא זה.
דוגמא מעולה למובילי אופנה שלבשו נעלי ספורט (סניקרס) הם הראפרים השחורים באמריקה של שנות ה-70-80 כשהראפ היה בחיתוליו. רבים מן הראפרים היו מוציאים מהסניקרס של אדידס את השרוכים ומסתובבים איתם כך. עוד גורם ראוי לציון הוא הסקייטרים שפרחו גם הם בשנות ה-70-80 והם לבשו נעלי סקייט – נעליים שהן לכאורה מיוחדות לספורט בו הם עוסקים אבל למעשה נעליים מאוד אופנתיות הנצרכות בכמויות מסביב לעולם.
לסיכום ניתן לומר שנעלי ספורט עברו התפתחויות רבות לאורך השנים, ואם היו אלה הראפרים או הסקייטרים שתרמו לכך – נעלי ספורט נהיו אופנתיות יותר ויותר בשנים האחרונות.
עד לנסיעה הבאה לחו"ל,