היום בישראל ניתן למצוא שלל אומנויות לחימה רבות הנלמדות בכל מיני שיטות ודרכים. ניתן להבחין בכך כבר מילדות, אז הורים שולחים את ילדיהם על-מנת ללמוד לפחות אומנות לחימה אחת שתשמש לנער בעתיד לצורך הגנה עצמית. אומנויות הלחימה הנלמדות בצורות שונות הן רבות וניתן למצוא ביניהן שיטות לוחמה דוגמת: ג'ודו, ג'יאוג'יסטו, היאבקות, איגרוף, קראטה, קונג פו, קפוארה ועוד שלל שיטות אחרות. אם תסתכלו ותתמקדו בכך, תוכלו לשים-לב שפסחנו על שיטת לוחמה שפותחה בישראל ומשתמשת ללימוד אפילו בצבא ההגנה שלנו – קרב מגע.
קרב מגע – לא אומנות לחימה
על אף שרבים תוהים לחשוב שקרב מגע נכלל עם כל שמות אומנויות הלחימה האחרות שצוינו בפסקה הקודמת, אין הדבר נכון. קרב מגע נחשבת שיטת לוחמת-רחוב המיועדת בעיקר לצורך הגנה עצמית בכל מיני סיטואציות בהן נתקל בחיים ונדרש להפעיל מנגנוני הגנה עצמית. שיטת הלוחמה מתבססת בעיקר על חשיבה של הדברים היכולים לקרות לנו בקרב מזדמן ברחוב ומטרתה היא לנטרל מעלינו כל סכנה נשקפת בשעה של קרב המתפתח משום מקום, כאשר כל זה נעשה ללא שימוש בכלי נשק – רובה, סכין או כל דבר אחר. קרב מגע גם מלמדת את השימוש במקל או כל גורם אחר שניתן למצוא ברחוב והפיכתו לכלי הנשק שבו נעזר על מנת לנטרל את היריב ולהגן על עצמנו.
החופש לעשות כל דבר אפשרי בקרב מגע
רבים תוהים למה קרב מגע אינו נכלל בגדר אומנויות הלחימה שיש להם למשל תחום אולימפי וספורטיבי אשר אנשים יוכלו להתחרות בו ולהגיע להישגים כמקצוע. הסיבה שקרב מגע מיועד נטו להגנה עצמית ולא להשתתפות בתחומים כאלו היא בגלל שאומנות לחימה זו נחשבת בגדר "קרב חופשי" – זאת אומרת שהמתגונן ראשי לתקוף בכל נקודות התורפה האפשרויות על-מנת להגן על עצמו וזה כולל גם ניקור העיניים, מכות בפנים, בעיטות ואגרופים באזורי המפשעה ועוד שלל שיטות לנטרול היריב שמיועדות למנוע ממש סכנת חיים. במידה והיו מתמודדים בקרב מגע כתחום אולימפי, סביר מאוד להניח שאנשים היו נפגעים קשות ואף יכולים להיהרג – כך שהאפשרות נפסלה ונשללה לחלוטין וקרב מגע נשאר בגדר שיטת לוחמה לרחוב ואינו נחשב לאומנות לחימה.