לא מזמן נערכה ישיבת צוות שבועית במשרד בו אני מועסק שבה הודיעו לנו, בתום סקירת כל ענייני דיומא, שבחודש הבא המשרד יצא לחופשה מרוכזת. אני, שמעולם לא התנגדתי לחופש יזום, ולמען האמת כבר די הרבה זמן לא יצאתי לאחד, שמחתי על הבשורה ומיד שיתפתי אותה עם זוגתי, שתחיה.
שבויים בקסם של עצם רעיון החופשה פנינו לבדוק אפשרויות לחופשה. התחשק לנו מאוד חו"ל, אבל הצצה בדפי החשבון שנשלחו מהבנק הורידו לטמיון את המחשבה הזו במהירות הבזק.
ניסינו לעשות תחשיב מוערך של הוצאות והכנסות בחודשיים שעתידים לבוא והגענו למסקנה שהתקציב שעומד לרשותנו מספיק לנו לשתי אפשרויות: קלאב-מד בחוץ לארץ או מקסימום עיירה זולה לחופי הים התיכון או צימרים בצפון.
בצר לנו, זנחנו את רעיון החו"ל והתחלנו לחשוב על אלטרנטיבה לחופשה במחיר שפוי בארץ. "לא נורא, תמיד אפשר יהיה לקפוץ לחו"ל בפעם אחרת, ולא חסרים מקומות מקסימים בארץ" ניסיתי לעודד את אהובתי שהחלה להראות סימני אכזבה קלים.
ניסינו לחשוב לאן אפשר לנסוע בארץ. לאהובתי לא היה רעיון לגבי מקום שהיא חפצה במיוחד ביקרו, ולכן אני הצעתי, שבגלל שזוהי עונת הבציר, נצא לחופשה שתשלב גם ביקור באיזה שהוא יקב או כרם. חיש-קל הקלדנו את מילות החיפוש "כרם" ו"חופשה" ועינינו נחתו על המושב "כרם בן זמרה".
כרם בן זמרה הוא מושב קטן בגליל העליון שנחשב לאחד המקומות האיכותיים באזור לגידול ענבים.
הכרמים שבו מספקים ענבים ללא מעט יקבים. יש בו שני יקבי בוטיק שאני הצלחתי לגלות את דבר קיומם לפני החופשה, ובנוסף לכך, מסתבר שיש בו לא מעט אופציות לינה. ולחשוב ששתי דקות לפני החיפוש כלל לא ידעתי על קיומו.
הצצה במפה הראתה שאפשר להרוג שני ציפורים במכה אחת – בנוסף ליקבי הבוטיק שבו, המושב ממוקם ממש דקות ספורות מדלתון, שזהו יקב מסחרי גדול שאני מאוד מחבב את יינותיו, בלשון המעטה.
אחרי שקיבלתי את אישור האהובה, פנינו לבחירת הצימרים, שכאמור לא חסרים במקום. אני לא יודע להסביר למה אבל מכל הצימרים דווקא הצימר "אגדה בכרם" קרץ לנו. אולי משהו ביוקרתיות שהוא משדר, או בריכת השחיה הפרטית הצמודה. זה לא ממש משנה, כי איך שאני וזוגתי ראינו אותו החלטנו ללכת עליו, אפילו שהוא היה קצת מעבר לתקציב.
ואכן, כשהגענו וראינו את התמורה שהצימר מעניק לא התחרטנו. איזו יוקרה, איזה פאר. בניגוד להרבה צימרים אחרים, מראה העיניים היה פי עשרות מונים ממה שחשבנו שנקבל.
כמובן שאיך שנכנסנו המתין לנו לאחר כבוד בקבוק יין מפנק שכאילו לחש לנו "חבר'ה, תתארגנו בנוחות שלכם, תרגישו כמו בבית. כשתרצו להיכנס לג'קוזי הפנימי, אני פה, מחכה לכם".
אבל עוד קודם לפני שהגענו לג'קוזי הספקנו לבקר באחד מהיקבים המקומיים - יקב רימון שמייצר, תאמינו או לא, יין מפרי הרימון. אני הייתי בהלם כששמעתי את זה והחלטתי לרדת לבדוק בעצמי את הסחורה שמציעים בני משפחת נחמיאס, בעלי היקב.
לפי מה שהם מספרים, לא רק שהיין שהם מפיקים טעים (לדעתי, לפחות, וגם לדעת אהובתי), אלא גם בריא מאוד כיוון שהרימון הוא פרי שידוע בסגולותיו הרפואיות הרבות. הם ממש עשו לי חשק שיגיע כבר ראש השנה ואוכל להשוויץ בידע החדש שרכשתי על הרימון בארוחת החג.
בינתיים, רכשנו שני בקבוקים - את האחד תכננו לנצל עוד הערב יחד עם הבקבוק מתנה שקיבלנו ואת השני תכננו לשמור שיהיה בבית, למזכרת עם טעם של פעם.
סיימנו עם הביקור ביקב ועלינו חזרה לג'קוזי שהמתין לנו בסבלנות. נכנסו ברוגע והבטנו על הנוף המדהים שנשקף מהחלון הצמוד. "את רואה? אמרתי לך שאפשר למצוא משהו מקסים כאן אצלנו בארץ", אמרתי כשמזגתי את הטיפות האחרונות מבקבוק היין הראשון והתלבטתי אם לפתוח את השני. באותו רגע התחרטתי שלא קניתי עוד בקבוק.