זוכרים את אותה הזפת השחורה שהיתה נדבקת לנו לכפות הרגליים בחוף הים כשהיינו ילדים? אצלי במיוחד בעיר הולדתי אשקלון הייתי הולכת המון לים בתור ילדה והיו לנו הרבה חופים לבחור מהם. יש את אלו המוכרזים והמסודרים שלא כל כך התחבבו עלי, עד עכשיו אני שומעת בראשי מהדהד לו המשפט "את עם הבגד ים האדום צאי מהמים". אחד מחופי הים שהייתי פוקדת הרבה הוא בפארק הלאומי באשקלון. זה גם היה מקום מאוד פופולארי לבתי ספר לקחת את התלמידים ליום כיף.
הדבר היחיד שלפי דעתי היה החיסרון בחוף הים הזה הוא כמות הזפת שהיתה על החול. פשוט אי אפשר להתחמק ממנה כמה שרק ניזהר, תמיד נמצא שרידים שלה על כף הרגל. היא כל כך חזקה שרק הספוגים הקשים של פעם הצליחו להוריד אותה, לא פלא שמשתמשים בזפת למטרות של איטום וזיפות גגות. החומר הזה כל כך חזק ברמה של טיט ומלט שמשמים לבנייה.
מה שבין איטום למוסיקה
מה שעושים זה מורחים שכבה של זפת על הגג אחת לכמה זמן וזה מגן על האיטום שלו מפני הגשמים ושאר תנאי מזג האוויר. מעבר לזה שזה אוטם לחלוטין את הגג, זה גם מבודד נגד חום וקור כך שבבית יש טמפרטורה קבועה ונעימה והיא לא מושפעת ממזג האוויר שבחוץ.
איטום משמש גם לשמירה על אקוסטיקה טובה בבית, כך אם למשל אני מנגנת בגיטרה ואני רוצה להתאמן כמה פעמים ביום, אם הקירות או הגג לא מספיק אטומים, אז זה לגמרי יפריע לשמיעה המוסיקלית האופטימלית שצריכה להיות. חוץ מזה אם אין מספיק איטום, אז כל השכנים שלנו יכולים לשמוע את המוסיקה ולא כולם אוהבים לשמוע פינק פלויד ב-10 בלילה. אז בהחלט זה משהו שצריך לשים לב אליו בתור נגנים.
אז בשביל לייצר מוסיקה איכותית, לא להפריע לשכנים שלנו תוך כדי וכמובן לא לקפוא מקור אנחנו צריכים איטום בבית. וכדאי גם להקפיד על זיפות גגות תקופתי, אלא אם כן אתם רוצים לשמוע הרמוניה של טפטופים מהגג לגיגיות בבית, מאשר רוק קלאסי משובח.