לשנת תש"ע: שנה של אהבה באמת

לשנת תש"ע: שנה של אהבה באמת / מוטי לקסמן

   "אהבה רבה אהבתנו ה' אלוהינו [...] לקיים את כל דברי תורתך באהבה [...] ויחד לבבנו לאהבה [...] ברוך אתה ה' הבוחר ישראל באהבה" חוזר היהודי קורא בתפילת שחרית יום-יום [1]. כל יום מזכיר המתפלל אהבה, אז מדוע  כתב כך איש בחיפה, בשנת 1949: "אנשים לא דברו על אהבה, כי העיקר היה הנישואין, לא האהבה. נישואין מתוך אהבה היו דבר שעורר חשד. האהבה אחרי הנישואין היתה עדיפה על האהבה שלפני הנישואין"? [2].

   האם אדם שאין בו אהבה יכול לאהוב את ה'?

   יתר על כן, האם שמת-לבך לתופעה הבאה: לקראת ובימי מועדי תשרי רווחות הברכות ופורחים האיחולים לשנה טובה, טובה יותר. אני מניח שבריאות, פרנסה ושלום הם כנראה בראש מצעד הברכות [3], פחות אפשר לשמוע איחולים לאהבה [4]. גם בתפילות מועדי תשרי אין השורש אה"ב נפוץ, וודאי לא כמוקד של תחינה, בקשה או איחולים [5].

   אז, אולי ההסבר לנדירות איחולים לאהבה טמון בספקות שיש לגבי קיומה? למשל, ביאליק מקונן וזועק: "ועוד רז אחד לך אתודה / נפשי נשרפה בלהבה / אומרים אהבה יש בעולם / מה זאת אהבה" [6]. אומרת אישה: "אהבה זה כמו שושנה, בהתחלה פורחת, מריחה טוב, וצ'יק צ'ק נובלת ומסריחה" [7]. ורבי שמעון בר יוחאי הזהיר: "אהבה מקלקלת את השורה" [8].

   אבל, למרות הספקות והאזהרות, יש, בכל-זאת, כאלה שיודעים לספר על אהבה: "נאווה ובני עדיין אהבו זה את זו גם לאחר שבע-עשרה שנות נישואים, בכל חיי היומיום שררה ביניהם רוב הזמן מידה של אדיבות הדדית מהולה באיזה קוצר רוח מרוסן" [9]. ויוסי גמזו אינו יכול לחדול מלאהוב: "אֶת כָּל הַכְּרִיזַנְטֶמוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְהַיַּלְדוּתִיּוֹת שֶׁל הַתִּקְוָה הַשִּׁמְשִׁית, בְּדַשׁ-  / הַלֵּב, הָאוֹהֵב / לְהִשּׁטֵף בָּזֶה, כּבְבֶכִי חַם וּמְחַטֶּא. לִצְמוֹא אֶת זֶה. לִרְעוֹב. / אֲבָל, לֶאֱהוֹב" [10]. אחרים נושאים בליבם זכר אהבה קדושה, למשל: "על שלוחה של הר, בואכה זכרון יעקב, ליד מדורה שבגמר הטיול השנתי, נער ונערה נוגסים מתוך קארטושקה חמה מאוד שהוציאו זה עתה מתוך הרמץ. הם נוגסים בה שניהם, לסירוגין, עד שנפגשות שפתיהם על בשרה הלבן של הקארטושקה, חרוכות ואוהבות. [...] הם נפרדו, כמובן, ולא נפגשו שוב. ועדיין, אחרי כל השנים, הקארטושקה בוערת בפיו [..] מעלתה של הקארטושקה ההיא הלא גדולה היא אפילו מן האש. שהרי יש בה את האש, ועוד יש בה גם את האדמה" [11]. אפילו אבי הפסיכואנליזה טען: "פרויד נשאל פעם מה לדעתו חייב אדם נורמלי להיות מסוגל לעשות כראוי. המקשן ציפה בוודאי לתשובה מסובכת. אך פרויד, בדרך הקיצור של ימי זקנתו, נמסר כי אמר: 'לאהוב ולעבוד'" [12].  

שאלות ושאלות, האם תשובה יש?

   בואו נעיין יחד. בני אדם עושים שימוש מגוון מאוד במושג "אהבה". יש המדברים על אהבת איש ואישה, על אהבת אם ועל אהבת אב, גם על אהבה לבעלי חיים, ובכלל על אהבה לחיים ואפילו על אהבה לאלוהים. אחרים מבטאים אהבה למקצוע ואפילו אהבה לחפצים.

השורש אה"ב מצוי במקרא במספר הקשרים: אהבת הורים, ברוב המקרים בהקשרים לא נעימים [13]; אהבת איש ואישה, אין תיאור של אהבה הדדית. רק מעט מן הכתוב מתאר מצב חיובי באהבה [14]; אהבה בין אלוהים לעם ישראל, פסוקים רבים מתארים הבטחה אלוהית לאהבה ודרישה מהעם לאהוב את אלוהים [15]. עיון בהקשרים האלה מורה שרוב סיפורי האהבה בין איש ואישה הם בהקשר בעייתי, בלשון המעטה.

כלומר, בדיון הכללי וגם במקרא הדעות מאוד חלוקות לגבי מהותה של האהבה וגם לגבי אפשרותה.

למה?

אפשר לומר על האהבה שהיא כמו אבטיח "היא תשעים אחוז מים, ומה שקובע הוא עשרת האחוזים הנותרים" [16].

אבל מהם אותם עשרת האחוזים?

   אולי, "אהבה אמיתית היא מסע צליינות. היא קורית כאשר אין אסטרטגיה. אבל היא נדירה מאוד, כי רוב בני האדם הם אסטרטגים" [17]. ואולי "לדבר על אהבה עשוי להיות, אולי עיבוי פשוט של שפה, המעוררת אצל הנמען, אחרי הכל, את כשריו המטפוריים ותו לא" [18]. ובאופן חריף יותר: "ספק אם יש עניין אחד בתולדות המין האנושי שהוא פיקציה גדולה כל כך כמו האהבה, כלומר תוצר ספרותי טהור. [...] האהבה היא עסק מסובך. [...] אין לנו באמת מושג במה מדובר כאשר מדברים על אהבה, והמושג היחיד הוא זה המניח אפשרות כלשהי לדבר על משהו, שכביכול ידוע, מתוך התכחשות גמורה לעובדה שאין שום ידיעה מוחשית, או אחרת, ושהסימן "אהבה", אפילו רק אהבת איש-אשה [...], הוא סימן המאגד בתוכו כל מיני דברים בלתי ניתנים לתיאור" [19].

ובכל-זאת, ליאונרד כהן שר: "רקדי איתי אל תוך יופייך / לצליל כינור בוער / רקדי איתי אל תוך הפחד / עד שאסתתר / קחי אותי כמו יונה / ששבה לתיבה / רקדי לקצה האהבה" [20].

וגם תינוק יכול לחוש: "התינוק יכול להביט בנוף ולהרהר ולהבין שהגעגועים שהוא נלחם בהם והמחשבות שהוא חושב והרצון לראות ולשמוע עוד, לגעת ולחוש עד אין קץ – הם מה שמבוגרים ממנו מכנים אהבה. אין אפשרות אחרת. אין פירוש אחר, כי אם זו אינה אהבה, מה כן? באילו דרכים אחרות היא מתגלה?" [21].

אז, אולי אהבה היא תחושה או התנהגות המשקפות ומבטאות שאיפה ובעיקר נכונות לתת בכנות מלאה, ברגש חיובי, בלי לצפות להישג כלשהו ובוודאי לא לתמורה מיידית?

איני יודע.

אולי זו אחת הסיבות שגם ביאליק ידע רק לשאול: מה זאת אהבה?

אני איני מוכן לוותר על הסיכוי לאהבה, אהבה כנה, שנובעת מציפור הנפש ומעוררת משהו נפלא בנשמה הממוענת ובכל הישות! כי אולי אי אפשר להסביר מה זו אהבה, אבל אין טעות כאשר חשים בה במלא הגוף והנפש!

אז, מי ייתן, שבלי לדעת גם בלי להבין ובוודאי בלי לנתח, מה זאת אהבה נהיה כולנו נכונים בשנה הבאה עלינו לטובה, לעורר וגם לחוש רק  א ה ב ה .

בברכת שנה טובה, שנה של אהבה, של אהבת אמת!

הארות ומראה מקום

[1] בתפילת שחרית לפני ברכת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל".

[2] תום שגב, "פועלי המזרח התיכון, לכו מכות", הארץ השבוע 11/09/09, עמ' 7.

[3] הנחה זו נובעת רק מתחושה אישית ללא ביסוס מחקרי-סטטיסטי כלשהו.

[4] ראה הערה מספר 1.

[5] הנה מספר אזכורים: בתפילת ערבית של ראש-השנה: "ותתן לנו ה' אלוהינו באהבה את יום הזכרון הזה יום תרועה". בתפילת שחרית של החג: "אנחנו עמך בני בריתך. בני אברהם אוהבך" וגם "אהבה רבה אהבתנו" ואף "ברוך אתה ה', הבוחר בעמו ישראל באהבה". לפני תקיעת השופר מופיע "לעשות רצונך באהבה"; גם בתפילת "הנני העני ממעש" נאמר "ויהי נא דלוגנו עליך אהבה". רק בתפילת מוסף ביום השני לחג יש מעין בקשה: "ותתננו לאהבה ולחן ולחסד בעיניך ובעיני כל רואינו". אולי מפתיע אבל בהפטרה ביום הראשון לחג יש תיאור אהבה ממש: "וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב [...] וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים" (שמ"א א, ה, ח).

[6] ביאליק, הכניסיני תחת כנפך.

[7] מירה מגן, בשוכבי ובקומי, אישה, ירושלים 2000, עמ' 128.

[8] בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נה.

[9]  עמוס עוז, "מחכים", מעריב סופרים שישים 07/05/08.

[10] יוסי גמזו, "אבל, לאהוב", ארצות הצימאון, תל אביב 1971.

[11] יצחק אוורבוך-אורפז, "הרהורים נודדים על האש והקארטושקס", דבר, משא 24/02/1995.

[12] אדמיאל קוסמן, "אריקסון מסביר לאפיפיור את מדרש רבי אלעזר" הארץ תרבות וספרות 11/04/08

[13] אהבת אברהם את יצחק בהקשר לעקידה (ברא' כב, ב); אהבת יצחק את עשיו ורבקה את יעקב שגורר קנאת אחים (ברא' כה, כח); אהבת יעקב את יוסף שמעורר קנאה ואלימות (ברא' לז, ג–ד).

[14] אמנם מגילה שלמה עוסקת באהבת איש ואישה, הלא היא מגילת שיר השירים. אבל שיר השירים אינו מתאר תהליך או סיפור אהבה, אלא כולל שירי אהבה. מקובל לראות בכך שירי חתונה. יש גם סיפורי אהבה לא רבים, אפשר לחלקם כך – אהבה בהקשר חיובי: יצחק אוהב את רבקה (ברא' כד, סז); יעקב אוהב את רחל  (ברא' כט, יח); אלקנה אוהב את חנה (שמ"א א, ה); אהבת פלטיאל את מיכל (שמ"ב ג, טו–טז).

אהבה בהקשר בעייתי: אהבת חמור את דינה (ברא' לד, ג); "אהבתו" של שמשון נשות פלשתים  (שופט' יד, טז; שופט' טז, ד; שופט' טז, טו); אהבת אמנו את תמר שמביא לאונס (שמ"ב יג, א); אהבת שלמה נשים רבות (מל"א יא, א); והאהבה הטרגית מכולן, אהבה מיכל את דוד (שמ"א יח, כ, כח).

[15] למשל: "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" (דבר' ז, יג).

"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דבר' ו, ה).

[16] יצחק לאור, "שירת הקדושה", הארץ תרבות וספרות 05/06/09, עמ' 4.

[17] אניטה ברוקנר, ראיון בתוך "סופרות מדברות" (עורכת אולגה קניון) בתוך איתן בן-נתן, אוצר הציטטות, ירושלים 2009, עמ' 28.

[18] ז'וליה קריסטבה, סיפורי אהבה, עמ' 10.

[19] יצחק לאור, "המצאת האהבה", הארץ תרבות וספרות 03/07/09, עמ' 4.

[20] לאונרד כהן, רקדי לקצה האהבה, עברית קובי מידן.

[21] מאיר שלו, יונה ונער, תל-אביב 2006, עמ' 173.