על פלוסופיות החיים, פנטזיות ומח אחד
מכשיר של המלך. אני מבין. מועקה נחה עליי (הרוצח המלכותי מגלה שאינו יכול להתפטר מתפקידו). ההצצה הקצרה שלי אל עבר שמיים כחולים נקשתים מעל דרכים מצהיבות עליהן סוטי (סוסתו) ואני מהלכים באיטיות נעימה נתפוגגה באחת. תחת זאת חשבתי על הכלבים ורצועותיהם, או על הבז, ראשו מכוסה ורגלו קשורה, אשר רכב על פרק ידו של המלך ושוחרר אך על פי הוראתו של האחרון.
"זה לא צריך להיות גרוע כל כך" צ'ייד אמר בשקט. "רוב בתי הסוהר שלנו הם פרי עמלנו, וחירותם של רוב בני האדם נתונה בידם."
שוליית הרוצח, רובין הוב, עמ' 130
רובין הוב היא סופרת של ספרי פנטזיות, אין לה קשר לרובין הוד.
הפילוסוף הסקוטי, יום, אמר שלכל אחד יש את החופש לבחור באיזה אי חופש הוא רוצה לחיות. מדוע לראות את הדברים כך? נכון שאנחנו בוחרים לנו מסגרת כזו או אחרת לחיות בתוכה, אך מה קובע את תחושת החופש והבחירה האישיים בתוך כל מסגרת? שינוי מסגרת לא יביא בהכרח לשינוי בתחושת האושר וההתאמה הפנימיים. לעיתים אדם מתגרש ומתחתן וממשיך עם אותן הבעיות שהיו לא לפני כן במסגרת הזוגית...
אדם יכול להרגיש כבול למערכות האמונה שלו ושל הסובבים אותו ולחוש צער ואשמה כאשר אינו מצליח לעמוד בסטנדרטים שהן מציבות בפניו.
אם נסכים שהכל תלוי במה שהמח שלנו מאמין בו, הרי שאפשר לשנות הכל בעזרת שינוי נקודת המבט שלנו על מערכות האמונה ותפקודנו לפיהן.
קל להגיד, אך קשה לבצע! המח הקידמי שלנו רוצה במודע לשנות, אך כל פעם אנו מוצאים את עצמנו חוזרים לאותם דפוסי ההתנהגות.
לדוגמא – דיאטה – במודע אנחנו רוצים לרדת או לעלות במשקל. על פי "הסוד", "אין אנשים שמנים, רק מחשבות שמנות", אך בפועל בשל שליטתו של המח האחורי בתת המודע שלנו, אנו חוזרים כל הזמן לאותו המשקל או גרוע מכך.
בשיטת מח אחד נשאל מה אתה מרגיש כאשר אתה חושב על הרזיה? בעזרת הברומטר ההתנהגותי נגלה שלעיתים קרובות אנשים כבדי משקל מרגישים שמתעלמים מהם! לכן אין באפשרותם לרדת. הגוף זוכר התעלמות, חוסר התחשבות ודיכאון ובמודע כעס נשלט על ההתעלמות הזו, דפוס ההתנהגות יהיה לעלות במשקל כל פעם מחדש!
שיחרור השליטה של המח האחורי בקידמי בעזרת תרגילים ודמיון מודרך, יאפשרו לאדם להרגיש שמתחשבים בו במאה אחוז ופתאום ירגיש רענן ויוכל להשלים את המעגל ולהגיע למשקל הרצוי לו בלי בעיה.
רחל רודין – 052-3796989 - rachelr@mh.org.il - www.pobsj.com
"אני עדין מאמין שלכל יצור יש גורל יחיד ומיוחד."
היא קפצה " יתכן שגורלי הוא ללדת את ילדו של קניט, להביא לעולם נסיך למלך איי הפיראטים"
"יתכן שגורלך הוא הפוך" הוא ציין
אי רצון עבר על פניה ואז התחלף באדישות. הוא פגע בה. "בכך אתה מאמין, אם כך."
הוא הניד בראשו "לא, אטה. אינני מאמין בדבר לכאן או לכאן. אני רק אומר שאינך צריכה לכלוא את חלומותיך בילד או בגבר. מי שאוהב אותך או מי שאת אוהבת איננו חשוב כמו מי שאת. יותר מדי אנשים, גברים ונשים , אוהבים את האדם שהיו רוצים להיות כאילו בכך שיאהבו את האדם הזה, הם יוכלו להשיג את החשיבות שהם רעבים לה.
אני אינני סא. אין לי את חכמתו הנצחית. אך אני חושב שסביר יותר שתמצאי את גורלה של אטה באטה, מאשר שקניט ייצור אותו בתוכך."
הכעס עיוות את פניה. אז דממה, הכעס נוצץ עוד בעיניה, אך עמו שקילה זהירה של מילותיו. "אולי אראה בכך מחמאה. אלא שקשה להאמין שאתה מתכוון לזה כשברור שאתה לא חושב אותו הדבר על עצמך."
היא המשיכה לקול שתיקתו ההמומה. "לא איבדת את אמונתך בסא. איבדת את אמונך בעצמך. אתה מדבר על זה שאני מעריכה את עצמי על פי חשיבותי לקניט. אבל אתה עושה את אותו הדבר. אתה מעריך את מטרתך במחשבה על הספינה או קניט. בחר חיים משלך, וינטרו, והיה אחראי להם. אז אולי תהיה חשוב להם.
...היא צדקה. איכשהו, מתישהו, הוא נטש את האחריות על חייו.
רובין הוב, ספינת הגורל עמ' 364
האם אנחנו לוקחים אחריות על חיינו?
המח הקידמי שלנו חושב רוב הזמן שכן, אך המח האחורי מספק לנו את התרוצים לכל מה שאין לנו רצון אמיתי לקחת עליו אחריות.
מדוע אין לנו רצון אמיתי לקחת אחריות על כל היבט של חיינו?
מכיוון שמרכז מסויים במח האחורי (ה- CIA) שלנו, מרכז את כל התחושות שלנו ברגע זה ואת כל התנסויות העבר הרגשיות שלנו ברגע דומה ומכתיב לנו את דפוס ההתנהגות/תגובה שלנו!
מח אחד עוזר לנו דבר ראשון להבין ולהביא למודעות מה אנחנו רוצים באמת, מה אנחנו מרגישים, ומה אנחנו מוכנים לעשות במאה אחוז.
רק לאחר שהשתחררנו מדפוס ההתנהגות הקבוע שלנו, זנחנו את האשמה והתרוצים, לטובת צורת מחשבה חדשה והתנהלות חדשה של התפקוד המוחי שלנו, נוכל לקחת אחריות.
קודם אנחנו חייבים להפסיק את השליטה של התת מודע והזיכרון של הגוף במודע שלנו!
וינטרו ואטה בסיפור, מעריכים את עצמם לפי המראה שניצבת לפניהם והיא שאר הדמויות בסיפור. הם מתקשים להעריך את עצמם בתוך עצמם ולדעת מה הם באמת רוצים.
רחל רודין – 052-3796989 - rachelr@mh.org.il - www.pobsj.com
לא כל האנשים נועדו לגדולות, הזכרתי לו.
אתה בטוח בכך פיץ? אתה בטוח? מה הערך בחיים שנחיו כאילו אין בהם שום ערך לחיים העצומים של העולם? דבר עצוב מזה איני יכול להעלות בדמיוני. מדוע שאמא לא תאמר לעצמה, אם אגדל את הילדה הזו כראוי, אם אוהב אותה ואדאג לה, היא תחייה חיים שיגרמו אושר לסובבים אותה, ובכך אשנה את העולם? מדוע שאיכר הזורע זרע לא יאמר לשכנו, זרע זה שאני זורע היום יאכיל מישהו, ובכך אשנה את העולם היום?.
רוצח מלכותי, רובין הוב, עמ' 304
דניאל וייטסייד מיוצרי מח אחד כתב:
"שוב ושוב ראינו, מה קורה כשאנו כאינדיבידואלים משתפרים. האנשים שסביבנו מפיקים מכך תועלת לא פחות מאיתנו. חייהם משתפרים כשאנו משתנים לטובה. השתפרותנו אכן משנה משהו בעולם. ייתכן שאילו היינו מעריכי את עוצמתנו, היינו לוקחים אחריות רבה יותר להעצימה ולבטאה."
יש לנו ידיעה בנושא מסויים, כמו ששימוש בשקיות נילון פוגע באיכות הסביבה, אך עד כמה אנו לוקחים אחריות על כך. כל אחד אומר לעצמו למליארד סינים יש השפעה, אך הכמות שאני משתמש לא משנה לכלום.
אנחנו מקטינים את עצמנו, את השגינו, את השפעתנו על העולם.
אם משק כנפי הפרפר יכול להשפיע על סערות בקצה השני של העולם, מדוע אנו חושבים שאין לנו השפעה?
מה שמגביל אותנו היא מערכת האמונות שלנו אותה גיבשנו במהלך שנותינו הראשונות, בהתאם למערכות האמונה של הסובבים אותנו.
"אתה פלא, אתה יחיד ומיוחד, אין בעולם שום ילד בדיוק כמותך" שרה חוה אלברשטיין, כולנו אומרים זה נכון לגבי הילדים שלנו, אך משדרים שאין זה נכון לגבינו ובעצם גם לגביהם. כולנו נושאים את רגשי האשמה והחרטות על שלא הצלחנו לרצות את מערכות האמונה של הורנו וכל הסובבים אותנו.
האם נתקלתם באנשים שכל חייהם אמרו להם כמה הם מוכשרים ונהדרים שאכן מצליחים בכל מעשי ידיהם ולעומתם באלו שכל חייהם אמרו להם שהם אפסים והם מתנהגים בהתאם?
אנחנו יכולים לשנות את המציאות שלנו אם נאמין בכך שהכל נמצא במוחנו, במה שאנו מאמינים בו!!!
גידולים יכולים להעלם (המסע, ברנדון בייס), חולים סופניים יכולים להתאושש, כאבים ופצעים יכולים להעלם, עניים יכולים להתעשר ולהיפך והכל בכח האמונה המאפשרת למוחנו לשנות את המציאות שלנו.
רחל רודין – 052-3796989 - rachelr@mh.org.il - www.pobsj.com
אני התעלמתי משאלתו. ואם מצבי לא ישתפר? אם רק אשאר כך, בעוד הרעידות וההתקפים יכולים לבוא עלי בכל זמן?
תשובתו התעכבה מלהגיע. "תחיה עם זה. אנשים רבים נאלצים לחיות עם דברים גרועים יותר. ברוב הזמן, אתה בסדר. אינך עיוור. אינך משותק. יש לך את שכלך, עדיין. הפסק להגדיר את עצמך על פי מה שאתה לא יכול לעשות. מדוע לא תשקול את מה שלא אבד לך?
רובין הוב, רוצח מלכותי
כולנו פוחדים מאובדנים, ממוות, מזקנה. פוחדים מכאב, מכאב נוסף ומהפחד עצמו. לעיתים קרובות זה מה שמעצב את חיינו ואת פילוסופית החיים שלנו.
אנשים רבים מפחדים מכניסה לבתי אבות, בתי חולים. מפחדים לדבר על מוות ופרידה, עד כדי טאבו.
כמה חולים סופניים יכלו לחוות את השלמת מעגל חייהם ולהיפרד כראוי ממשפחתם וידידיהם אילולא חששו כל כך להכיר במוות המתקרב ולהתכונן אליו.
אנחנו מגדירים את עצמנו לעיתים קרובות לפי רגשות האשם שלנו ומה שאין אנו מקבלים בנוגע לעצמנו. הסובבים אותנו ובעיקר הקרובים אלינו משמשים אותנו כמראות המראות לנו את מגרעותינו. המגרעות שאנו מייחסים לעצמנו.
כולנו רוצים שאהובנו, בעיקר, אבל גם שונאינו, יקבלו אותנו כפי שאנחנו, אבל אנחנו מתקשים לקבל את עצמנו כפי שאנו.
מדוע אנו נותנים לפחדים שלנו לעצב את חיינו? מדוע אנו מגדירים את עצמנו על פי הדברי שאיננו יכולים לעשות?
מח אחד נותן לנו את הכלים לקחת בעלות ואחריות על רגשות האשם שלנו ולהיפרד מהם. לאף קיבוצניק עוד לא עזרה הקביעה שהקיבוץ אשם במצבו.
ובדיחה ישנה שואלת: "מדוע בן אדם מתחתן? מכיוון שהממשלה לא יכולה להיות אשמה בהכל"
במה עוזרת לנו האשמה? במה עוזרת לנו העברת הסמכות והאחריות על חיינו לאחרים? בכלום!!!
הגיע הזמן להגדיר את עצמנו לפי יכולותנו הנשגבות! זו לא בדיחה, זוכרים הכל תלוי במערכת האמונות שלנו. אנו יכולים לעצב את חיינו, את המציאות שלנו ולהשפיע בכך על הסובבים אותנו ועל העולם כולו!
רחל רודין – 052-3796989 - rachelr@mh.org.il - www.pobsj.com
היא (בת הלוויה) שנאה את מה שהימים של כליאה ואונס עשו לה. הם שינו אותה ללא חזור, בדרכים שתעבה. היא לא יכלה לשכוח שהקברניט שלט בחייה ובמותה.
"אין לי עניין במשימות בלתי אפשריות" רוניקה החזירה. "אם נתמקד בלנסות לחזור למה בינגטאון היתה, ייגזר גורלנו לתבוסה. עלינו לצעוד קדימה, ליצור בינגטאון חדשה. היא לעולם לא תהיה כפי שהייתה. לסוחרים לעולם לא יהיה הכוח שהיה ברשותם. אך עדיין נוכל להמשיך. זהו האתגר, בת הלוויה. לקחת את מה שקרה לך וללמוד ממנו. במקום לתת לו ללכוד אותך. שום דבר לא הרסני כמו רחמים, בייחוד רחמים עצמיים. שום מאורע בחיים אינו נורא כל כך שאי אפשר להתעלות מעליו."
המבט שסרילה נתנה בה היה מוזר כל כך שרוניקה חשה צמרמורת במורד גבה. לרגע, נראה כאילו אישה מתה בהתה מתוך עיניה. כשדיברה היה זה בטון נבוב. "אינך מעשית כמו שאת חושבת, סוחרת. לו היית עוברת את מה שאני עברתי, היית יודעת שיש אירועים שאין לכבשם. ישנן חוויות שמשנות אותך לנצח, מעבר לכל משאלה קטנה ועליזה להתעלם מהן."
רוניקה הישירה אליה מבט. "זה נכון רק אם החלטת שזה נכון. המאורע הנורא הזה מה שלא היה – היה ונגמר. אם תדבקי בו ותתני לו לעצב אותך נגזר עליך לחיות אותו לנצח. הניחי אותו הצידה, עצבי את עתידך כפי שאת רוצה שיהיה, למרות מה שקרה לך. אז תהיה לך שליטה בו."
רובין הוב, ספינת הגורל עמ' 124/5
כמעת שאין מה להוסיף, עברנו טראומה, גדולה או קטנה והתת מודע שלנו מאפשר לה לעצב את שארית חיינו. המשאלה של המח הקידמי, של הרציונל להתעלם ממה שקרה, לא יכולה להתמלא. כל עוד אנחנו, מוחנו, כל הגופים שלנו מחוברים לטראומה, המח האחורי לא מאפשר לנו להמשיך הלאה.
אם בעזרת שחרור המתח מהמח האחורי, נוכל להפסיק את השליטה של התת מודע במודע שלנו, נוכל לבחור לטפל בטראומה ולהשתחרר ממנה על ידי: סליחה, קבלה ובחירה. הסליחה מאפשרת לנו לבחור לקבל את מה שקרה כשיעור שיאפשר לנו לצמוח.
רחמים עצמיים, אשמה והאשמה, התחפרות במה שקרה או הכחשתו משאירים אותנו מחוברים לאירוע והמח שלנו דורך מקום וכל התפקוד שלנו בהתאם.
לפי מח אחד ההתנהגות שלנו נקבעת בהתאם לשליטה או שחרור השליטה, של הרגש השלילי שלנו במוחנו. אלינו להכיר בקיומן של רגשותנו השליליים ולהשתחרר מהן. כל עוד נחווה: התנגדות, כעס, תרעומת, עוינות, פחד לאבד, צער ואשמה, אדישות, הפרדה ואין בחירה, לא נוכל להרגיש במאה אחוז: קבלה, נכונות, התעניינות, התלהבות, בטחון עצמי, שיוויון, התאמה, אחדות ובחירה.
רחל רודין – 052-3796989 - rachelr@mh.org.il - www.pobsj.com
זה היה ביריד באביב,... הלכתי לדוכנים רק כדי לראותם. באחד מהם היה איש זקן שחזה עתידות בעזרת גבישים.
...נשים ונערות רבות אחרות הגיעו בכדי שיחזה את עתידן, אך לי לא היתה פרוטה, ולכן יכולתי רק להתבונן. אך לאחר זמן מה, הזקן הבחין בי. כנראה שחשב שאני ביישנית, הוא שאל אותי אם לא רציתי שיחזה את עתידי. ואני התחלתי לבכות, כי רציתי בכך, אולם לא היתה לי פרוטה. אז ברינה אשת הדגים צחקה, ואמרה שאין צורך שאני אשלם בכדי לדעת את עתידי, כולם ידעו כבר את עתידי, אני הייתי בתו של שיכור, אהיה אשתו של שיכור, ואמם של שיכורים. היא לחשה, כולם החלו לצחוק, אפילו הזקן.
רובין הוב, רוצח מלכותי, עמ' 78
אמרו חז"לנו "הכל צפוי אך הרשות נתונה"
לכל אחד גורל ויעוד, כל שנותר לנו לעשות הוא לחיות מתוך מודעות ובחירה.
יש בחירה בכל מצב. ככל שהמח שלנו משוחרר מטראומות והכחשות נוכל להטיב לבחור ולתפקד!
זאת לא פנטזיה, אנחנו הסופרים של סיפור חיינו!
באהבה,
רחל רודין
רחל רודין – 052-3796989 - rachelr@mh.org.il - www.pobsj.com