בארצות ערב של ימי הביניים מטבחים היו נקיים, והייתה הקפדה יתרה לגבי דרכי הבישול והמזונות אשר נעשה בם שימוש. עקב מסחר עם המזרח הרחוק ואפריקה ועקב מעקב אחר הוראות הבישול לפי האיסלם מטבחים השתמשו בעיקר בחומרי גלם טריים וזמינים לפי האזור תוך הקפדה על ניקיון. מטבחים בבתי העשירים היו מרווחים והופעלו על ידי צוותי עבדים ועובדים, ואולם פשוטי העם חיממו מזון בבתיהם או בחצרות הבתים; מטבחים היו פשוטים ופרקטיים – מקור האש היה מגיע ממדורה, או ממספר תנורים שונים: הטבון, החבאזה והסאג'. תנורים אלו נמצאים עד היום בשימוש במטבחים מקצועיים וביתיים כאחד. מטבחים הערביים היו נקיים והבישול התבסס על מוצרים אזוריים בעיקר – תלוי במיקום הגיאוגרפי. מטבחים הביתיים מוקמו לרוב בבתים הפרטיים או בחצרות – משפחות נהגו להתגורר יחד ולכן השתמשו באותו חלל לצורך הבישול לכלל בני המשפחה, וכך חלקו נשות המשפחות ביניהן את תפקידי ההכנה לבישול: איסוף מזון, שלבי בישול שנוים, טיפול במשק החי המיועד למאכל ושלבי הבישול השונים. הנשים ניהלו "ממלכה" זו לבדן ולאורך הדורות המטבח היה מקום בעל חשיבות ראשונה במעלה הן עבור הנשים והן עבור המבנה המשפחתי; בקרב העשירים והשליטים היה נהוג כי מטבחים הינם מבנים נפרדים המופעלים על ידי צוות המורכב מגברים בלבד. עד היום, שומרי המסורת בקרב התרבויות המוסלמיות רואים בבישול מקצועי תחום גברי בעיקר. נשים, לפי המסורת, בישלו בבית בלבד.
כבר בימי הביניים נהוג היה בתרבויות המוסלמיות להפעיל מטבחים לצורך האכלת נזקקים, סוחרים ועוברי אורח אשר חולפים בעיר וזקוקים למזון ועוד. מטבחים ציבוריים אלו נקראו עמראת. מנהג הפעלת מטבחים אלו המשיך לאורך הדורות ונהוג עד היום. המטבחים הציבוריים, מעיין גרסא ערבית לבתי תמחוי, מכינים אוכל בעיקר עבור עניי העיר. מטבחים ציבוריים כאלו פעלו אף בארץ, למשל במאה ה-16 הקימה הורם סולטן, אשתו של הסולטן העות'מאני סולימאן המפואר מטבח עמראת בלב ירושלים. העמראת נבנה בדרך כלל כחלק מקומפלקס של בית מרחץ, בית ספר, אכסניה לעוברי אורח ועולי רגל ועוד – כאשר המטבחים הציבוריים שבו משמשים כאמור הן אוכלוסיה מקומית הזקוקה לסיוע והן עוברי אורח עולי רגל ומבקרים.
במרכז ובדרום אמריקה המטבח היה בשטח הפתוח, בתנורים אשר נחפרו באדמה, ובהם הונחו סירי חרס אשר הוכנו מאדמת בוץ מקומית. בסירים אלו בושלו תבשילי קדירה. ירקות רבים מגיעים מאזור זה בעולם. למשל, תפוחי האדמה. עם פלישת הספרדים וכיבוש היבשת על ידם השתנו לאט לאט המנהגים והמטבחים המקומיים הושפעו מן המטבחים האירופיים של אותה תקופה, כמו גם מיני המזונות, למשל, הכיבוש הספרדי הביא עמו עליה בצריכת בשר ממינים חדשים לתושבים כגון בקר וחזיר. לפני הכיבוש עיקר הבשר היה של חיות מקומיות מיני מכרסמים ולאמות.